שאלה:
שלום,
לפעמים אדם נצרך לנקביו (קטנים) ויוצא מבית הכסא לאחר ששטף ידיו בכיור שבבית הכסא, ורוצה לגשת לכיור במטבח וליטול בכלי ולברך אשר יצר, אלא שיודע שעוד דקה יצטרך להכנס שוב לבית הכסא נניח כדי להושיב ילד קטן לצרכיו וכו.
האם חייב ליטול ולברך אשר יצר ואז לגשת לצורך הילד הקטן או שיכול לדחות מעט את ברכת אשר יצר לא לצורכו שלו אלא לילד קטן?
תשובה:
שלום וברכה
מסתבר שבאופן זה יש להקל לשהות מעט, בתנאי שיזכור היטב שלא לשכוח לברך.
מקורות:
לכתחילה אכן צריכים לברך מיד. אולם בדיעבד לדעת הספרדים ניתן לברך עד חצי שעה, או עד מתי שצריך להפנות שנית (המוקדם מביניהם). ראה בכף החיים סי’ ז’ ס”ק ו’ ושו”ת יחווה דעת ח”ד סי’ ה’. ולדעת האשכנזים זמנו הוא עד השעה שהוא נזקק שוב להתפנות.
