שאלה:
כתבתי זאת לשואל,
האם הרב מסכים דזה נכון להלכה
נוסח הכרזה
לכבוד ידידי אהובי הרב הגאון ר' אברהם שניידער שליט"א,
מה ששאלת באיזה נוסח צריך להכריז,
כתב הרמב"ם (פי"ג מהל' גזילה ואבידה ה"א) וז"ל, המוצא אבידה שהוא חייב להחזירה, חייב להכריז עלי' ולהודיעה ולומר מי שאבד לו מין פלוני יבוא ויתן סימנין ויטול, עכ"ל. וחזר וכפל דבריו (ה"ב) וז"ל, כיצד מכריז, אם מצא מעות מכריז מי שאבד לו מטבע וכו', יבוא ויתן סימנים ויטול וכו', עכ"ל. הרי מבואר יסוד גדול בהלכות הכרזה, דלא סגי שיכריז שמצא אבידה לחוד, אלא דמוטל על המוצא להזמין את האובד אליו, לבוא וליתן סימנין וליטלה.
וכן הוא לשון הסמ"ג (עשין סי' ע"ד) וז"ל, כיצד מכריזין, מי שאבד לו וכו', יבוא ויתן סימנין ויטול, עכ"ל. וכן מבואר ברש"י (דף כ"ב ע"ב ד"ה מכריז מקום) וז"ל, ואינו מכריז שם האבידה אלא שם המקום מי שאבדה ממנו אבידה במקום פלוני יבוא ויאמר מה איבד, עכ"ל.
וכ"כ בשו"ע (סי' רס"ז סעיף ד') וז"ל, כיצד מכריז, אם מצא מעות מכריז, מי שאבד לו מטבע, וכן מכריז מי שאבד לו כסות, או בהמה או שטרות, "יבא ויתן סימנים ויטול", עכ"ל. [והטור השמיט תיבות אלו].
אך יל"ע הא גופא אמאי צריך לפרט דברים אלו בהכרזתו.
ואפשר דמקור לזה הוא דאיתא בגמ' (דף כ"ח ע"ב) אתמר רב יהודה אמר אבידתא מכריז, ור"נ אמר גלימא מכריז, רב יהודה אמר אבידתא מכריז, דאי אמרת גלימא מכריז חיישינן לרמאי, ר"נ אמר גלימא מכריז לרמאי לא חיישינן, דא"כ אין לדבר סוף, ע"כ. וכתב בשו"ע (שם) וז"ל, כיצד מכריז אם מצא מעות מכריז מי שאבד לו מטבע, וכן מכריז מי שאבד לו כסות או בהמה או שטרות ויבוא יתן סימני' ויטול, ואינו חושש מפני שהודיע מין האבידה, לפי שאינו מחזירה עד שיתן סימנים מובהקים, עכ"ל.
והסמ"ע (סי' רס"ז סק"ה) ביאר הטעם בדעות דס"ל דמכריזין גלימא וז"ל, והטעם שאין מכריזין סתם אבידה כדי לקרב הדבר לבעל האבידה בכל מה דאפשר ליתן לב שאבידתו נמצא ויבא ליתן סימניו, עכ"ל.
ומקור לדבריו הם מדברי הנמוק"י בסוגיא דשלשה מטבעות (דף י"ג ע"ב בדפי הרי"ף) שכתב וז"ל, ומש"ה מכריז טבעי (מטבעות), דכל מה שהמוצא יכול לקרב הדבר מקרב, ומש"ה מכריז טבעי, כדי שיבין האובד שרבים היו, אבל מניינא אינו יכול לפרש שא"כ לא ישאר לאובד סימן גמור, עכ"ל. וכ"כ בחידושי הר"ן (דף כ"ה ע"א) וז"ל, דכל מה שהמוצא יכול לקרב הדבר כדי שיכוין האובד, ובלבד שישאר לאובד סימן עושה כן וכו', עכ"ל.
הרי מבואר בהראשונים דדין הכרזה הוא שיקרב האובד אליו, ואפשר דאם לא יכריז שאפשר ליטול בסימנים, הרי יחשוב האובד דאפשר להחזירו רק ע"י עדים או טביעת עין, ולכן מכריז המוצא דשייך ליטול גם בסימנים, ועי"ז מסייעו עוד בהשבתו.
ונראה להוסיף עוד בזה, דהריטב"א (דף י"ט ע"ב) תמה, דאי חיישינן לזביני היכי מהדרינן אבידה בסימנין, ניחוש דלמא זבנה לאיניש אחרינא ונפל מיני' ואזיל איהו ויהיב סימנא בהו דהא ידעה מעיקרא. ותי' וז"ל, ויש לתרץ דכל אבידה היינו טעמא דמהדרינן בסימנין משום דכיון דחזינן דאתי האי ויהיב בה סימנא ולא אחר, שמעת מינה דלא זבנה לאחר, ומזה הוא שנפל עכשיו, דא"כ שמכרה לאחר אמאי לא בא לוקח, וכי תימא דלא שמע, איהו דאפסיד אנפשי' ואנן לית לן למימר אלא מאי דחזינן, כיון שנראה שלא בא אחר ליתן בה סימן מובהק או סימן הראוי לו להחזירה אלא זה נחזירה אליו, אבל אם לא הכריזה לא מהדרינן בסימנין שמא מכרה לאחר ושמע זה הנותן שאבדה הלוקח ובא ונתן סימן והלוקח לא בא כיון שלא שמע שמצאה אדם, אבל כי הכריז ושמע הלוקח וכל אדם, א"כ שמכרה לאחר הי' בא הלוקח, וכיון שלא בא אין לו לאדם אלא מה שעיניו רואות וכו', עכ"ל.
ולפי הנ"ל מבואר דדין הכרזה אינו סתם דין הכשר מצוה, אלא הוא חלק ממעשה השבה ממש, דהרי ע"י הכרזתו מהני סימן של חבירו, ולכן שייך דינים על ההכרזה איך להכריז וכדומה.
וס"ל להרמב"ם ושו"ע דחלק מחיוב הכרזה הוא לומר בפירוש להאובד דאם ימצא סימנים יטול החפץ.
ואשר על כן, בזמנינו שכותבים מודעות, צריך לכתוב על המודעה, שאם יביא סימנים יטול החפץ.
בידידות
שמחה בונם לונדינסקי
תשובה:
שלום וברכה,
הדברים יפים מאוד. שנזכה לכוון לאמיתה של תורה ולהורות תורה בישראל.
