שאלה:
לכבוד הרב שליט"א
משפחתי ממוצא אשכנזי (פולין). סבי לאחר שברח מהשואה בגיל צעיר מאוד ועלה לארץ והתחתן עם סבתי ממוצא ספרדי (עיראק) והתחבר לקהילה ספרדית מקומית. וכך יצא שמחוסר ידע מסוים נהג ברוב ענייניו כמנהג הספרדים, כגון בנוסח התפילה וכן אכילת קטניות בפסח (ענין זה תפס בעיקר עקב ניהול המטבח בידי סבתא).
שאלתי היא האם כיום עלי להמשיך ולתפוס במנהגי בית סבי, או שעלי לחזור למקורות משפחתי ולנהוג כמנהגי פולין. ובעיקר האם יש חילוק בין מנהגים שביסוד ההלכה כגון הלכות שבת. לבין מנהגים שהתקבלו בקהילות ישראל, וכגון אכילת קטניות.
בתודה מראש
תשובה:
שלום רב
במנהגים השונים הקובע הוא אחד משני האופנים: או ההשתייכות השורשית, כמו במקרה שלך שאתם מבני אשכנז, או השתייכות גמורה לקהילה מגובשת בעל מנהג מסויים, וכמו שמצינו בהרחבה בפרק רביעי בפסחים, שהעוקר דירתו ממקום למקום ואין דעתו לחזור למקומו הראשון נוהג כמנהג בני המקום שבא לשם. המציאות הזו האחרונה אינה קיימת כמעט היום במדינת ישראל, כיון שבכל בנין בישראל יש קיבוץ גלויות עצום [זה עשוי להיות שייך בחצרות החסידים, שהם מתנהלים כחברה סגורה ומגובשת]. לכן נראה שעליך לנהוג במנהגי אשכנז.
ראה עוד כאן בהערות שוליים בהרחבה.
בהצלחה
הרב עובדיה וכן הרב בן ציון אבא שאול פוסקים שלענין תפילה יכול להישאר בנוסח עדות המזרח כיון שיש דין מעלים בקודש שהתפילה של הספרדים נכנסת בכול השערים
אינני מכיר מהגרב"צ דבר כזה, ועצם הסברא תמוהה ולא מקובלת על הפוסקים האשכנזים…
השאר תגובה