שאלה:
שלום רב,
לצערי אני ואשתי עוברים משבר מאוד קשה עקב פערים דתיים בינינו שהחלו אחרי שנישאנו, כאשר אני התחלתי תהליך של חזרה בתשובה, והיא מתקשה מאוד לקבל ולהבין את התהליך.
מיותר לציין עד כמה רבים הם הסבל והייסורים בחיים בהם צד אחד שומר תורה ומצוות והצד השני אינו כן.
ברוך השם יש לנו שני ילדים קטנים והדבר מביא לניסיון שלנו להילחם על חיי המשפחה שלנו, אך היא מבקשת ממני לעשות ויתורים שקשה לי איתם ואני מבקש ממנה לעשות ויתורים שקשה לא מאוד לבצע אך בלעדיהם לא נוכל להמשיך את הקשר.
לגוף השאלה, אני נפגש בע"ה עם חבר שעבר ניסיון קשה דומה עם אשתו ולצערי התגרש. לא מזמן סיפר לי שהגירושים הרסו את חיי ילדיו, כמה מהם לא מדברים איתו וסובלים מאוד מאוד.
אני נפגש איתו לארוחת צהרים, ורציתי לדעת מה מותר לי לשתף מבלי לעבור על איסור לשון הרע? האם מותר לי לספר דברים לא טובים על אשתי על מנת לפרוק מהלב (בבחינת דאגה בלב איש ישיחנה), אני מרגיש שאני נמנע מלשתף אנשים לפעמים ונאכל מבפנים, יש לי רבנים שאני מתייעץ איתם אבל זה לא כמו לשוחח עם חבר.
תשובה:
שלום רב,
לשאלתך האם יש בשיחה כזו חשש איסור לשון הרע. התשובה היא כנראה שלא.
ראה בחפץ חיים כלל י’ סעי’ יד בהגהה: “אפשר דהוא הדין אם כונתו בסיפורו להפג את דאגתו מלבו הוי כמכוין לתועלת על להבא [ולפי זה מה שאמרו ז”ל דאגה בלב איש יסיחנה לאחרים קאי גם על ענין כזה] אך שיזהר שלא יחסרו שאר הפרטים שבסעיף זה”.
לכן הגדרת השיחה עם החבר בהחלט מתאימה לדברי החפץ חיים הללו. אולם יש לזכור את הכללים שכתב שם החפץ חיים שיש להקפיד עליהם כפי שהביא שם, שבסיטואציה שלך הרלוונטי ביותר הוא שלא להגדיל את העוולה יותר ממה שהיא.
עצם התודעה שלך על הקושי של אשתך למהלך שעשית באמצע החיים, זה דבר חשוב מאד. כלומר, הן אתה והן אשתך מקריבים הרבה לשימור התא המשפחתי, וזה חשוב מאד כששני הצדדים רוצים בכל מאודם לשמר את המשפחתיות למען הילדים. אתה לא מפרט וחזקה עליך שאתה יודע לכלכל את מעשיך בתבונה. אבל חשוב מאד לזכור שכל דבר שאינו הלכה פרופר, או שניתן לעשותו בדרכים אחרות, אלו הדברים שאתה חייב לוותר עליהם בסיטואציה שלך. חשוב מאד לזכור את זה ולחשב את צעדיך שלא להתעקש ולבקש דברים שאתה באופן אישי אינך חייב. בנוסף, חשוב מאד בשלב הנוכחי, שלא לבקש ויתורים מאשתך שאינם נוגעים ישירות אליך, אפילו בקשה קטנה לא כדאי, חשוב שתראה היטב שבדברים שאתה יכול לוותר אתה מוותר בלי מריבות. אני שוב לא רוצה להציג דוגמאות כאשר איני יודע את הכיוון של הוויתורים שצד אחד מבקש מהשני, אבל הכלל לענ"ד ברור במקרה הזה.
