אזכרת שם שמים לבטלה – ברכות ועוד

הרב יהושע פפר
ט"ו שבט ה'תשע"ח

השלישי מבין עשרת הדיברות מצווה על איסור הזכרת השם לבטלה: “לא תשא את שם ה’ אלקיך לשווא” (שמות כ, ו). הגמרא (ברכות לא, א) לומדת מכאן את האיסור על ברכה שאינה צריכה. לדברי הגמרא, “כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא”.

השאלה של הזכרת שם לבטלה היא שאלה שכיחה, הן בהקשר של ברכות, והן מחוצה לו.

האם מי שמברך ברכה לבטלה עובר על איסור “לא תשא” מן התורה? מה הדין ביחס ל”ברכה שאינה צריכה” והאם יש הבדל בינה לבין ברכה לבטלה? ומה הדין ביחס לשימוש בשם ה’ מחוץ למסגרת של ברכות, כגון בלשון הודאה (“תודה לא-ל”) או בלשון תמיהה?

בשאלות אלו, ועוד, נדון בהמשך הדברים.

ברכה לבטלה

הגמרא, הרמב”ם והשולחן ערוך מזכירים רק קטגוריה אחת, הנקראת “ברכה שאינה צריכה”. לדברי הרמב”ם והשולחן ערוך, “כל המברך ברכה שאינה צריכה הרי זה נושא שם שמים לשוא, והרי הוא כנשבע לשוא” (אורח חיים רטו, ד).

ואולם, פוסקים רבים מחלקים את האיסור של “ברכה שאינה צריכה” לשתי קטגוריות שונות. האחת היא מקרה של ברכה מיותרת לגמרי, כאשר מברכים את הברכה מחוץ להקשרה המסוים. ברכה כזו נקראת בדרך כלל בשם “ברכה לבטלה” – למשל, אדם שמברך “בורא פרי העץ” בלי קשר לאכילת פירות, או “על מצוות סוכה” כאשר הוא יושב בביתו.

הקטגוריה השנייה מתייחסת לברכה שנאמרת בהקשרה הנכון – אדם מברך על תפוח ברכת “בורא פרי העץ” – אך היא ברכה מיותרת, שאינה נחוצה. למשל, מקרה של עיקר וטפל, שאין בו שום צורך ועניין לברך על המזון הטפל, אך האוכל בכל אופן מפריד מן הטפל ומברך עליו ברכה בפני עצמה. סוג זה של ברכה נקראת בדרך כלל “ברכה שאינה צריכה”.

על-פי אבחנה זו, כתב בברכי יוסף (אורח חיים מו, ו) שהחומרא המיוחדת של דברי הגמרא לעניין ברכה שאינה צריכה (“עובר משום לא תשא”) נאמרה דווקא לעניין ברכה לבטלה.

דוגמאות של ברכה לבטלה

דוגמאות בסיסיות לברכה לבטלה יכללו את המצבים הבאים:

  • אדם כבר יצא ידי חובה בברכה מסוימת, אך מברך את אותה הברכה שוב (משנה ברורה רטו, יח; המשנה ברורה קורא לכך “ברכה שאינה צריכה”). למשל, כאשר אדם אוכל סעודת פת ברכה “המוציא” על הפת פוטרת את המאכלים הנאכלים עם הפת מברכה. אם יברך שוב עליהם את ברכתם הפרטית, יעבור על איסור ברכה לבטלה.
  • כאשר אדם מפסיק בין הברכה על מזון או על מצווה לבין אכילת המאכל וקיום המצווה. במקרים אלו ההפסק, כאשר מדובר בדיבור שאינו קשור למצווה או לאכילת המאכל, פוסל את הברכה, והיא הופכת למפרע לברכה לבטלה.
  • אדם שמברך ברכה מחוץ להקשר הראוי. למשל, אדם מברך את ברכת התפילין, ולאחר זמן מגלה שהתפילין שלו פסולות (משנה ברורה לז, ד). כיון שהמצווה לא קוימה, הרי שברכתו לבטלה (לעניין טלית עי’ ספר אגור, הלכות ציצית ח).

ברכה שאינה צריכה

כאמור, רבים מבינים שיש לחלק בין ברכה לבטלה לבין ברכה שאינה צריכה. האחרונה אמנם “אינה צריכה” – היא מיותרת – אך היא אינה לבטלה, כיון שמברכים אותה בהקשר הראוי.

דוגמה לכך היא כאשר אדם מוכן לאכול סעודת פת, אך קודם לכן הוא נוטל מאכל שהיה נפטר מברכה בתוך סעודת הפת, מברך עליו ואוכלו. ברכה זו היא מיותרת, כי אילו היה אוכל את המאכל בתוך הסעודה הוא לא היה מצריך ברכה לבד – ולא הייתה כל סיבה לאכול את המאכל לפני הסעודה. עם זאת, ובניגוד למי שבירך על מאכל כזה באמצע הסעודה, הברכה אינה לבטלה (עי’ משנה ברורה רטו, יח).

כן, מי שמחלק שלא לצורך את סעודתו לשני חלקים, יברך בכך ברכה שאינה צריכה. למשל, אדם שאוכל “סעודת פירות” של תפוח ותפוז, אך במקום לברך ברכה אחת על שני הפירות הוא מברך אל התפוח, אוכל אותו, מברך ברכה אחרונה (“בורא נפשות”), ושוב מברך “בורא פרי העץ” על התפוז. ברכה זו אינה “לבטלה”, אך היא “אינה צריכה” (עי’ פתחי הלכה, ברכות א, ח).

לעתים, יש פוסקים שהתירו את חלוקת הסעודה לשניים, כאשר יש בכך צורך. הנושא עולה בפרט בסעודת הבוקר של שבת שנמשכת לתוך אחר-הצהריים, כאשר לדעת הרא”ש (כלל כב, סעיף ד; וכן הובא בשולחן ערוך רצא, ג) מותר להפסיק את הסעודה, לברך ברכה המזון, ושוב לברך “המוציא” על החצי השני של הסעודה – ובכך לקיים מצוות שלש סעודות של שבת.

כפי שיבואר להלן, לדעת הרא”ש אין בכך משום “ברכה שאינה צריכה”, שכן יש צורך של קיום מצוות שלוש סעודות של שבת.

איסור תורה או דרבנן

יש פוסקים הנוקטים שברכה לבטלה (או אפילו שאינה צריכה) היא איסור דאורייתא. כן דעת המגן אברהם לפי שיטת הרמב”ם, שמלשונו (מובא לעיל) משמע שיש כאן עבירה על איסור “לא תשא”.

אולם, דעת רוב המפרשים והפוסקים היא שאין כאן אלא איסור דרבנן, ומה שהגמרא מביאה את הפסוק של “לא תשא” אינה אלא אסמכתא (סמך ורמז) בלבד. כן דעת רבנו תם, הרשב”א, הריטב”א, שיטה מקובצת ואחרים (הובאו דבריהם בראשונים על ברכות לג, א, ראש השנה לג, ב, ביצה ט, א, ועוד). דעות אלו הובאו במשנה ברורה (רטו, כ). לפי שיטה זו, איסור התורה של “לא תשא” נאמר דווקא במי שנשבע בשם ה’ לשקר.

כאמור, הגמרא והשולחן ערוך אינם מבחינים בין ברכה לבטלה לבין ברכה שאינה צריכה. אלו שכן מבחינים ביניהם מבארים שיש להימנע אף מ”ברכה שאינה צריכה”, אך אין בכך את החומרא של ברכה לבטלה. בברכי יוסף (מו, ו) מביא שלפי שיטה אחת (דעת הרא”ש) הימנעות מברכה שאינה צריכה היא “מידת חסידות”, ולא איסור ממש.

אכילה כדי להימנע מברכה לבטלה

מה הדין כאשר אדם שוכח שהוא בתענית, מברך על מאכל כלשהו, ושוב נזכר שמדובר ביום צום?

הפוסקים דנים בשאלה זו. יש אומרים שעליו לאכול מעט מן המאכל, כדי שהברכה לא תהיה לבטלה (שערי תשובה תרסח, א). ואולם, רבים סבורים שאין לו לאכול כלום, וכי העבירה הפסיבית של ברכה לבטלה עדיפה על עבירה אקטיבית של אכילה ביום צום. סברא זו תקפה בפרט אם איסור ברכה לבטלה הוא רק מדרבנן, בדומה לאיסור אכילה ביום צום (עי’ דעת תורה סימן תרסח).

הלכה זו אינה תקפה ביחס לאכילה קודם להבדלה, שאין בה איסור מהותי ועצמי, אלא איסור של אכילה קודם קיום מצווה. אם אדם מברך ברכה על מאכל קודם הבדלה, ושוב נזכר שלא הבדיל, עליו לאכול מעט כדי שברכתו לא תהיה לבטלה (רמ”א, אורח חיים רעא, ה; משנה ברורה, שם).

כן, מי שבירך על בשר או יין בתשעת הימים צריך לאכול טיפה מן הבשר או היין, כדי שברכתו לא תהיה לבטלה; האיסור על אכילת בשר ויין אינו אלא מכוח המנהג, ולכן עדיף לאכול כדי להינצל מברכה לבטלה (עי’ שדה חמד, אסיפת דינים, בין המצרים ה).

להפוך “אינה צריכה” לצורך

האתגר של “ברכה לבטלה” הוא לוודא שברכה, לאחר שנאמרה, לא תהיה לבטלה. אולם, לעתים יש אתגר הפוך: במקרים מסוימים נרצה דווקא לברך ברכה, ועלינו לדאוג שהברכה לא תהיה “ברכה שאינה צריכה”.

למשל, יש חיוב כלל של ברכת מאה ברכות כל יום (שולחן ערוך מו, ג). בימי החול, אנחנו בדרך כלל מקיים את חיוב זה בלי לשים לב, על-ידי ברכות התפילה וברכות נוספות של היומיום. ואולם, בשבתות ומועדים (בהם התפילה קצרה) נדרש מאמץ מסוים לדאוג לברכת מאה ברכות כל יום.

יש פוסקים שנקטו שמסיבה זו מותר בשבת וחג לגרום לברך “ברכות שאינן צריכות” כדי להשלים מניין מאה ברכות. למשל, מותר להשהות אכילת פירות עד לאחר ברכת המזון, כך שנברך עליהם לא רק ברכה ראשונה (כדין אכילת פירות בתוך הסעודה) אלא גם ברכה אחרונה (שלא כדין אכילת ברכה בתוך הסעודה). כן נקט השל”ה, ודבריו הובאו בפוסקים (מגן אברהם רטו, ו; שולחן ערוך הרב רמט, קו”א ד; ערוך השולחן רו, יב).

מנגד, אחרים סבורים שאין לברך ברכה שאינה צריכה גם לצורך של השלמת מאה ברכות ליום (מגן אברהם שם; משנה ברורה מו, יד).

כן, מותר לברך ברכה שאינה צריכה כדי לצאת ממצב של ספק: עצם היציאה ממצב של ספק נחשב ל”צורך”, כך שאין כאן איסור של ברכה שאינה צריכה. למשל, כאשר עולה לאדם ספק אם בירך ברכה ראשונה מסוימת או שלא בירך, מותר לו לבצע “שינוי מקום” (שלעניין ברכות מסוימות די בו כדי לחייב ברכה נוספת) כדי להתחייב בברכה בוודאות לפני שאוכל שוב. שינוי המקום אמנם גורם ל”ברכה שאינה צריכה”, אך במצב של ספק היא נצרכת כדי לצאת מן הספק (שערי תשובה ח, יב).

שם השם מחוץ למסגרת של ברכות

הדיון הנ”ל נאמר דווקא בנוגע לברכות. אבל מה הדין ביחס למי שנוקט שם שמים מחוץ למסגרת של ברכות, כגון בביטוי “תודה לא-ל” או אפילו בביטוי של תמיהה (“אלו-הים!”), כפי שנהוג בפרט באנגלית (Oh my G-d!).

כאשר נוקטים בשם במסגרת של שבח והודיה, כתבו הפוסקים שאין מניעה מלהזכיר שם שמים. כן מבואר בתוספת חיים על החיי אדם (כלל ה, סק”ז): “ודווקא בדרך נוסח ברכה אסור להזכיר השם לבטלה, אבל דרך שבח והודיה, או דרך תחינה ובקשה, כגון יהי רצון מלפניך ה’ אלקינו וכיוצא בזה, מותר להזכיר השם”. כן נקט גם בשולחן ערוך הרב (סימן ג).

מכאן שאין איסור לומר “תודה לא-ל” וביטויים קרובים לכך. כן כתב בפסקי תשובות (רטו, יח), אלא שהוסיף שיש שנזהרים שלא להשתמש כלל בשם שמים, למעט במקום חובה של תפילה ושל ברכות.

בפרי יהושע (ברכות לג, א) תמה: כיון שמותר להשתמש בשם שמים לצורך שבח והודיה, איך ייתכן שיש איסור של ברכה שאינה צריכה (וברכה לבטלה) כאשר אדם אומר ברכה שלא במקום הראוי לה – שהרי גם הברכה היא לשון שבח והודיה (על היות הקב”ה “בורא פרי העץ”), ואיזה איסור ייתכן בדבר? הפני יהושע מיישב שאמנם אין איסור בנקיטת שם שמיים לצורך שבח והודיה, אך עם זאת חז”ל תקנו שאין לברך ברכות שלא במקומן, והוא מעין איסור “בל תוסיף”.

ביחס לביטוי של תמיהה, נראה שבוודאי אין לנקוט בהם שם שמיים; גם אם אין הדבר “לבטלה” ממש, הרי שיש בכך זילות בשימוש בשם שמים. יש לציין שבספר חובת הלבבות (הקדמה לשער הייחוד) מזכיר המחבר את המנהג הרווח להשתמש בשם שמים בתור ביטוי תמיהה. הוא אמנם מבקר את העושים כן על כך שאינם מבינים את משמעות השם ואת עניין הייחוד, אך הוא אינו מציין שיש שבכך משום הזכרת שם שמיים לבטלה.

בנוסף, יש לציין את דברי המשנה ברורה (סימן רטו) שלכל הדעות (כלומר, גם אם ברכה לבטלה אינה איסור דאורייתא), אם מזכיר את שם ה’ סתם, ללא כל צורך, יעבור בכך על איסור תורה של “את ה’ אלקיך תירא” (כמבואר בתמורה דף ד).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים