פאות נכריות – חשש עבודה זרה תשע”ח

הרב ירוחם ארלנגר‎
כ"ו טבת ה'תשע"ח

שאלה:

לאחרונה מתפרסם שוב שיש חשש גדול לבעיה של עבודה זרה בכל הפיאות הנכריות, ומשום שכביכול רוב השיער בעולם מגיע ממקדשים בהודו, האם יש אמת בפירסומים אלו?

תשובה:

ראה כאן בהרחבה ובתגובות שכנראה האמת רחוקה מאוד [אינני אחראי על המחקר המובא שם, הוא לא נעשה על ידי, אבל הוא ניתן לבדיקה באינטרנט למי שמבין בענין], והרוב המכריע של השיער בעולם אינו מגיע משם, בפרט השיער האיכותי. יש לצערי הרבה אנשים שמתנגדים לפאות נכריות מסיבות אחרות וכדי להשליט שיטתם הם מסלפים נתונים בכוונה תחילה… חבל…

יום נעים.

15 תגובות

  • מאת משה בן עמרם:

    בכל דור ודור עומדים עלינו

    הפסוק אומר “והרשעים כים נגרש”, בכל יום ויום מגיע הים אל החוף ומאיים להטביע את כל יושבי הארץ, אך מתנפץ אל החוף. כך גם אותם אנשים, בכל יום ויום מוציאים דפים ועלונים וחוברות וספרים, או מודעות ענק ברחובות, עם “בשורה חדשה” או תגלית מדהימה שלא נודעה עד היום. ואחרי הכל עולם כמנהגו נוהג, וכל הגלים שלהם מתנפצים אל החוף…

    בעלונים מסויימים ניתן לראות בחוש אשר כל הרהורי העבירה והתאוות של הכותב באים לידי ביטוי במילים גסות ובסגנון פוגעני ועילג, אשר לא נותר אלא לקוות כי דוקא ע”י עלונים כאלה יוכלו הקוראים להבין מי הם אותם “מעוררים”.

    יש גם המוציאים בקביעות עלונים בשם “אוטיסטים” שונים, כשהם פשוט יושבים וכותבים כל מה שעולה בדעתם. המוטיב המרכזי הוא צניעות ופאה, וכל מה שמסביב. מי שקרא את הספרים הראשונים שהתפרסמו מתקשורי אוטיסטים (גליה, ונפשי יודעת מאוד, ועוד) יכול לזהות בקלות שהסגנון הוא שונה לחלוטין והוא פשוט חיקוי מגוחך לתיקשורים אמיתיים שנעשו בעבר. אולם ההצלחה של ה”אוטיסטים” בציבור קרצה לאותם עסקנים, שהבינו שהציבור קונה בקלות כל סיפור של אוטיסט וכל עדות על “מוות קליני” גם אם מדובר בעילום שם.

    עסקנים אחרים אחראים על המצאת סיפורים מסמרי שיער אודות הלובשת פאה ומה שקורה לה. אחד הסיפורים המפורסמים הוא על שנת תשס”ד, אז באורח פלא התרוקנו כל המחלקות האונקולוגיות (שהיו מלאים בחרדים כמובן) וזה מפי עדים נאמנים שמתפרסמים עם הטלפון שלהם (!) שהוא כמובן לא זמין וכו’, ששמעו זאת מפי הפרופסור של המחלקה (שגם הוא בעילום שם ועד היום מנסים למצוא אותו), אבל המצחיק ביותר הוא שבאותה חוברת שמתפרסמים סיפורי התבהלה, מבקש העורך מהקוראים עזרה במציאת עדים לסיפור… הוא עצמו לא מסתפק ב”עדים” שלו שהוא בעצמו מפרסם! זהו סופו של שקר גס, בדומה לסיפור אחר א???? נאלצו להשמיט ממנו פרטים במהדורה החדשה של הספר, לאחר שנחשף שהסיפור לא היה ולא נברא.

  • מאת משה בן עמרם:

    המבוא ל”סערת השיער ההודי מהדורת תשע”ח”

    בעבר טענו ש”אין אף פוסק שמתיר פאה”, עד שהתפרסם שיש למעלה ממאה ושלושים פוסקים מתירים, והוכרחו להודות בעל כרחם שיש פוסקים רבים המתירים פאה ואי אפשר להתעלם מהם.

    לאחר מכן טענו ש”אף פוסק לא התיר את הפאות של היום”, עד שהתפרסמו לשונות כל הפוסקים הראשונים והאחרונים שמוכח מהם שהם דיברו על פאות העשויות משיער טבעי ונראות טבעי ומאוד קשה להבדיל, ולא “תבן וקש” ושאר אוקימתות מופרכות. ואדרבה, כל המחלוקת בין האוסרים למתירים הקדמונים היתה משום שהפאה נראית כשיער ממש ואי אפשר להבחין, ולכן אסרו משום מראית העין. והמתירים התירו משום “דידוע” שנשים הולכות כך, ויתלו בזה.

    לאחר מכן טענו ש”כל הפאות פרוצות” ואף ניסו להחתים את גדולי הדור על פשקוויל שכזה (ולפיו רוב הפאות בימינו אינן צנועות) אך אחד מה”חותמים” על הפשקוויל, הלא הוא הגאון רבי יהודה מיכל לפקוביץ זצ”ל, יצא נגדם בחרב וחנית וכתב מכתב חריף מאוד שפורסם בקובץ “בית הלל” י”ט. ובין דבריו כתב, “התעמולה שעושין בדבר [נגד לבישת הפאה] יש בזה סכנה, לערער עיקרי הצניעות המחוייבת מן הדין, ואין דעת תורה נוחה מזה שיצא ח”ו איזה פירצה”.

    ופורסמו כללי הצניעות הבסיסיים, שהפאה אסור לה להיות פרועה וארוכה באופן שהיא חריגה מבין כל הנשים היוצאות באותו מקום. ופורסמו גם כללים מטעם “משמר התורה”, שחברים בו נציגים של רבנים מכל החוגים. הנ”ל המשיכו לטעון בחירוף וגידוף כלפי “משמר התורה” (דברים שאין להעלות על הכתב) אבל הציבור לא התייחס אליהם.

    ומשראו העסקנים כי העלו חרס בידם, והציבור החרדי הולך לאורם של גדולי ישראל שהתירו פאה ואף העדיפו את השימוש בה, נזכרו ב”הצלחה” שהיתה בשנת תשס”ד, שאז פורסם ענין חשש ע”ז בפאות, והיו מספר ימים שהעולם היה בתוהו ובוהו ורוב הנשים הלכו במטפחת עד שיתברר הענין, עד שנודע שרוב הפוסקים מתירים, וגם למחמירים המהדרין מן המהדרין, יש הכשר מעולה.

    וכעת טוענים הם שרוב הפאות בעולם מקורם בעבודה זרה שבהודו, ומוציאים לעז על ההכשר של הגר”מ גרוס, שאינו הכשר כלל וכו’. וכבר פורסמה תגובה מראש מערך הכשרות של הגר”מ גרוס, וזה לשונה:

    “לשאלת הרבנים שליט”א אני מביא בקצרה את בסיס הדברים.

    א. פאה שנקנתה ממקום ללא תעודת כשרות, אין לנו דרך לדעת מנין השיער שהיא עשויה הגיע. ועל כן היא בחשש שאינה כשרה. בשנתיים האחרונות הפסקנו לשים תוית כשרות על הפאות, לאחר שרבו הזיופים בזה על ידי מפעלים בחו״ל וגם על ידי פאניות, לכן חובה לדרוש תעודת כשרות ברת תוקף.

    ב. הכשרות שלנו מבוססת על עבודה רבה, ובסיסה היתה לעיני הגרי״ש אלישיב זצוק״ל.

    ג. לצערנו נאלצנו להוריד/להפסיק את הפיקוח על השיער מיצרנים שלא שיתפו במידע, או שהביאו שיער ממקומות שנאסרו על ידינו.

    ד. אני מביא בזאת בקצרה את צורת הפיקוח שלנו על השיער. לא ניתן לפקח משעת גזיזה. כמו שלא ניתן לעשות מיצי פירות שמגיעים מכל העולם כאשר יהיה משגיח שיעמוד על כל תפוז בננה ותות.

    איסוף השיער משתרע בכל קצות תבל. כדי לסבר את האוזן, כבר היום אנחנו נוסעים מספר פעמים בשנה לכל מדינה שמביאים משם שיער. זה כולל את סין במספר אזורים, בורמה, ויטנאם, קמבודיה, אירופה במספר מדינות, ארגנטינה, ברזיל, פראגרואי, מדינות הקוקז וכו׳.

    כמו כן אנחנו מבקרים מספר פעמים בשנה אצל כל יצרני הפאות, וכן מבקרים פעמים רבות אצל סוחרי הפאות.

    אין דרך ואין צורך לראות את הגזיזה, וזאת מאחר שאנחנו יודעים להבדיל במאה אחוז בין שיער הודי לשיער אחר כשהוא במצב גולמי. אבל מכיון שחלק מהשיער מגיע כשהוא מסודר ונקי, ולעיתים מדינות שיש לנו מידע עליהם או חשש שהם מקבלים שיער מהודו (והם מנקים אותו כדי שיראה לא הודי), אנחנו לא מאשרים להביא משם.

    השיער נבדק על ידי הכשרות על פי הנחיות בית הדין, ולא מסתמכים על בעלי החברות.

    הבדיקה נעשית בכמה וכמה נקודות: פעמים בשטח עצמו, פעמים אצל סוחרי השיער, פעמים אצל חברות הפאות, ופעמים אצל יצרני הפאות.

    הביקורים שלנו נעשים פעמים רבות בהפתעה מוחלטת, ללא ידיעת המבוקר שאנחנו מגיעים. הבדיקות המקיפות הללו הם ערובה לכל הציבור שלא יכנס שיער בחשש תקרובת עבודה זרה.

    ה. כל פאה ללא פיקוח היא בחשש עבודה זרה ממש.

    כל השמועות על פאות זולות שהם ללא חשש. הם לא נכונות משתי סיבות: אין בעיה לייצר פאות במחיר זול משיער הודי (ואולי בעיקר משם, אבל גם ממקומות נוספים). וכן פעמים רבות יש ליבואני הפאות מלאי גדול (כולל מלאי ענק משיער שמקורו ודאי מבתי הע״ז) שרוצים להתפטר מהם. ואז עושים מכירת חיסול במחירים נמוכים.

    השמועות על שער בהיר שהוא בסדר, לא נכונות. מאחר שהטכנולוגיה בת זמננו מאפשרת לצבוע שיער בצורה כזו שאפילו מומחים של ממש לא יודעים להבדיל.

    אין דרך בעולם לבדוק בדיקת מעבדה על מקור השיער חוץ מבדיקת .A.N.D שזה כמובן לא מעשי.

    ו. הכשרות היא רק על השיער, אין לנו כשרות על פאות.

    בברכה ובתפילה שלא תצא תקלה תחת ידינו,
    אברהם שלזינגר”.

  • מאת משה בן עמרם:

    ראשית ענין חשש ע”ז בפאה

    ראשית הסיפור עוד בשנת תשמ”ה לערך, ע”פ עדותו של הרה”ג רבי יעקב אהרן שפירא שליט”א, מו”צ בק”ק בייזווטר, פאר רוקאווי ניו יורק, כאשר העיד בפני גדולי הרבנים בארץ ובחו”ל, ואז ע”פ דבריו התירו הגרי”ש אלישיב והגרש”ז אויערבאך את הפאות מהודו (ועוד מגדולי הרבנים שלא נקב בשמם), והיתרו של הגרי”ש אלישיב נדפס בקובץ תשובות. ונצטט מדבריו:

    “ע”פ בקשת גדולי הרבנים באמריקה, ובראשם הרה”ג מוהר”ר שמעון שוואב זצ”ל, שלחתי את כל מה שעלה במצודתי, בענין הפאות המגיעות מבית הע”ז טירופאטי בארץ הודו, לפני הרבנים הגאונים הרה”ג מוהר”ר שלמה זלמן אויערבאך זצ”ל, והרה”ג מוהר”ר יוסף שלום אלישיב שליט”א, ועוד כמה רבנים חשובים, באר היטב, כדי שידונו עליהם בנוגע לאיסור תקרובות ע”ז, ועל פי מה שסידרתי להם בענין מציאות הדברים מה שיגעתי ומצאתי, הן עדותם של כומרי ואנשי ההינדו, הן עדותם של מומחים בענין דת ההינדו, יחד כולם החליטו ואמרו שהפאות מותרות, זה אמר בכה וזה אמר בכה להתיר כל אחד כפי דרכו”.

    וכן כתב הגאון רבי מנשה קליין זצ”ל, גאב”ד אונגוואר וראש ישיבת “בית שערים” (קובץ פעמי יעקב תשס”ד):

    “וכבר לפני כעשרים שנים יצאה השאלה על שערות אלו אם אין בהם חשש תקרובת ע”ז, והורו גדולי ישראל הלכה למעשה להתיר, ובתוכם ידיד נפשי מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ”ל, ולהבדיל בין חיים לחיים מרן הגרי”ש אלישיב שליט”א בתשובתו שנדפסה בספרו קובץ תשובות (ח”א סי’ ע”ז) ועוד שאר גדולי ישראל”.

    נמצא שכבר בשנת תשמ”ה לערך, היתה דעת רוב גדולי ישראל להתיר, ובתוכם הגרי”ש אלישיב, הגרש”ז אויערבאך, הגר”מ פיינשטיין, גדולי הרבנים באמריקה ובראשם הגר”ש שוואב.

    והיחיד שאסר היה הגר”מ שטרנבוך בשו”ת דת והלכה (סי’ א’), ואף הוא לא אסר אלא את הפאות שהן בוודאי מהודו, אבל על הפאות האירופאיות המסופקות כתב שזה עדיף ממטפחת שזהו איסור וודאי: “אמנם אף שלענ”ד ראוי להימנע מפאות כאלו, מכל מקום עדיף פאה כי האי ממטפחת רפויה שמתגלין בה מקצת שערות, שבזה אסור מעיקר הדין”.

    נמצא שלשיטתו “ראוי להימנע” (מפאות המגיעות מאירופה ויש חשש שהתערב בהן שיער הודי), אך בוודאי אינן עדיפות על מטפחות שמגלות שיער שזהו איסור דאורייתא.

    ובסיכום התשובה שהשיב לרב שפירא, כתב כך: “למעשה אין בידי להתיר בחשש איסור דאורייתא החמורות שבחמורות, ובידוע או אפשר לברר בנקל שרשום בתוכה שזהו מהודו אין דעתי להתיר, ורק באין ידוע כל דפריש מרובא פריש ובסתמא לא חיישינן”.

  • מאת משה בן עמרם:

    דעת הגרי”ש אלישיב בשנת תשס”ד

    בשנת תשס”ד שוב התעוררה הסערה ע”י “המעוררים” והפעם הלך רב אחד למדינת הודו, וחזר והעיד על המתרחש שם, והתיאור שתיאר גרם לגרי”ש אלישיב לחזור בו מהיתרו ולאסור את הפאות, והנתונים שהביא בפניו גרמו לו לאסור את הפאות המסופקות, ובכך התעורר שוב ענין זה בעולם היהודי, ונכתבו תשובות לאסור ולהתיר.

    וכך כתב הרב אפרתי בשם הגרי”ש אלישיב: “בס”ד, כ”ב אייר תשס”ד. דברים שנאמרו היום ע”י מרן עט”ר הגרי”ש אלישיב שליט”א. ע”פ המידע העכשווי, רוב הפאות הנמכרות או המיוצרות בארץ הקדש, מקורם בשיער ממדינת הודו, ולכן כל פאה שאין ידוע מקורה, אסורה בשימוש”.

    “בארצות אחרות, אם רוב הפאות הנמכרות או המיוצרות במקומות אלו אינם משיער הודי, הרי פאה שאין ידוע מקורה אינה נאסרת, מדין כל דפריש. אך חובה לברר את מקור הפאה”.

    וכן לגבי פאה סינטטית כתב, “פאה סינטטית שיש רק ספק אם מעורב בה שיער אדם, מותרת בשימוש, שהרי תקרובת ע”ז בתערובת איסורה מדרבנן, ובספק אפשר להקל שאין חזקת איסור”.

    והנה לפי הנתונים שבידינו, המעודכנים לשנת תשע”ח, רוב השיער העולמי אינו מהודו, וכן רוב השיער בארץ אינו מהודו. וכמו כן כתבו גדולי הרבנים, שהנתונים שהובאו בפני הגרי”ש אינם מדוייקים כלל, וגם עדותו של הרב דונר היתה משובשת מאוד ונאמרה מפי מתורגמן שלישי ורביעי, והמציאות שתיאר אינה נכונה כלל, כדלהלן בדברי הרבנים שליט”א וזצ”ל.

    אבל עיקר העיקרים הוא שלפי אתר האו”ם המרכז את הייצוא והייבוא מכל מדינות העולם, השיער ההודי הוא בקושי עשרים אחוז מכלל השיער העולמי, ומחציתו לא מגיע ממקדשי הע”ז אלא מנשים עניות המוכרות שערותיהן, וכן העיד שר המסחר ההודי בעצמו, וכן שגריר ישראל בהודו מסר כבר בשנת תשס”ד את הנתונים שהודו מייצאת 1500 טון שערות וביחס לכל אלפי הטונות שמייצאות שאר המדינות, אין זה אלא מיעוט. וגם אליבא דהגרי”ש אלישיב הכל מותר מספק (לפי דעתו המובאת במכתב הנ”ל), אלא שהטעו אותו שרוב השיער בארץ מקורו בהודו, וכל זה יפורט להלן בהרחבה.

  • מאת משה בן עמרם:

    הנתונים האמיתיים על הנעשה בהודו, מפי הרבנים

    הרה”ג רבי יעקב אהרן שפירא שליט”א, מו”צ בק”ק בייזווטר, פאר רוקאווי ניו יורק, כתב:

    “בראותי את דברי העד הנ”ל נשתוממתי על המראה, שדבריו כקערה הפוכה לצד מטה ואחוריה למעלה, דהאמת הברור הגלוי וידוע לכל הוא כמש”כ הרב אלישיב שליט”א בתשובתו הראשונה, דכל ענין הגילוח אינו כדי להקריב השערות כלל, אלא הוא ענין של שבירת הגאות במה שמאבדים ומפזרים דבר חשוב שלהם, ויכולים לצאת ידי זה גם על ידי נתינת כלי זהב וכלי כסף, ויש מהם שעושים ככה, אבל רובם אין להם הרבה זהב וכסף, והדבר הכי חשוב להם הוא שערותיהם, כי הן החן והיופי שלהם, ולכן מנדבים לגלח ולאבד את שערותיהן ובזה משפילים את עצמם.

    והנה מאז ומקדם היו זורקין את השערות לאשפה אחרי הגילוח, כי כל ענין הגילוח תלוי באיבוד השערות ולא איכפת להן לאן הולכות השערות אחר הגילוח, ובלבד שמאבדים מה ע”י נדבותיהם. אך בשנים האחרונות הכמרים הביטו לראות כי יכולים למכור את השערות להרויח בזה הון רב, ולכן התחילו להעמיד מגלחים בשטח בית הע”ז ולהזמין המתגלחים להתגלח דוקא שמה כדי שהבית ע”ז ירויח ע”י הגילוח שלהם. והטעם שאין המתגלחים עצמם מוכרים את השערות כדי להרויח בעצמם הוא מפני שכל ענין הגילוח היא לאבד מה שיש להם, ולכן אינם רשאים להרויח ע”י הגילוח. אבל יכולים לנדב את השערות להבית אליל.

    ועם כל זה, אף אחרי שהעמידו מגלחים בשטח בית האליל, אכתי לא העמידום בתוך הבית אליל או אף מול הבית אליל כלל, אלא בריחוק מה מן הבית אליל, כי שערות הם טמאים ומאוסים לפי דת ההינדו, ובזיון יחשב לבית הע”ז אם יכנסו שערות לתוכו, ואסור להם לפי דתם לעשות כן, ואף המגלחים נחשבים כאנשים בזויים לפי דתם כיון שעסקם עם שערות תמיד, ומהאי טעמא אסור להם להקריב שערות להאליל כי טמא טמא יקרא.

    גם לא אכפת להם מי ומי המגלחים, יען כי אין מעשה הגילוח מעשה עבודה להאליל, לכן אין צריך להעשות ע”י עובד או מאמין. וגם מי שאינו בר דת שלהם כמו נוצרי או אף קוף בעלמא יכול להיות מגלח לעשות את הגילוח הזה, כי הכל הוא עזיבת השערות והגילוח אינו אלא היכי תימצי ולא מעשה עבודה כלל. ומלבד שזה גלוי וידוע ורגיל בפיהם של ההינדוים בין ההמון בין הכמרים, תא חזי כי בית אליל שלהם באמריקה (בעיר פיטסבערג) מפרסמים במודעות שלהם דהרוצים להתגלח שמה בשעה שאין בתי המגלחים של בית הע”ז פתוחים, יכולים להתגלח אצל המגלחים שבעיר שהם נוצרים ולא הינדוים כלל.

    וא”כ מה שטען הרב המעיד שהיה שמה, דעצם מעשה הגילוח בזה היא מעשה עבודה חשובה להם דומה לשחיטת קרבן והשערות הם קרבן לאלהיהם, ואף המגלחים מכוונים כוונות מיוחדות בשעת הגילוח, להד”ם, ואפשר שקוצר כחו מהשיג הענין מחמת שאיננו בקי בצחות לשון ההינדוים אשר בה דברו אתו ולהמתורגמן שלו, ונשתנה הדברים מפה אל פה מן המדבר להמתורגמן ולהמתוגמן להרב, כי זה למדתי מפי הנסיון בשעה שדרשתי וחקרתי את כל הענין הזה, שמילת sacrifice בלשון ההינדו אין מובנו “קרבן” בלשה”ק, אלא כעין “נדבה”, וכמו בהביטוי self-sacrifice באנגלית, וכן אמרתי לכת”ר אז ע”י טלפון, כי גם אני בתחילת יגיעתי לברר אז את המציאות חשבתי שיש חילוקי דעות בהבנת ענין הגילוח, כי יש שאמרו לי שהגילוח היא sacrifice ויש שאמרו שאינו sacrifice וחשבתי שיש בזה חילוקי דעות, ולכן כתבתי להרב אלישיב שליט”א אז שיש חילוקי דעות, וכנראה שמהאי טעמא כתב הרב אלישיב שליט”א בסוף תשובתו “לפי דברי כת”ר קיים הכחשות וסתירות בעצם מעשה הגילוח”, אבל אח”כ כשדרשתי וחקרתי את הדבר יותר ופניתי אל האומרים בכה ואמרתי להם ישנה כת אחרת האומרים היפך דבריכם, וכן אמרתי לכת האחרת, נוכחתי לדעת כי כל פלוגתתם לא היה כלל בהבנה אלא בהסברה, ולכל הדעות אין הגילוח גדר הקרבה אלא נדבה בעלמא ועזיבת היופי, וכמו שהסבירו הכמרים כולם.

    ומה שאמר הרב המעיד דבשעת הגילוח שמים ידיהם על לבבם ואומרים תפילות לע”ז שלהם, להד”ם, כי אין שמים ידיהם על לבבם כלל, וראיתי תמונות וגם וידאו של מעשה הגילוח, גם שאלתי כמה נשים שהיו שמה ועשו הגילוח, ואינו כמו שאמר הרב המעיד. וכנראה שטעה בזה כי ראה שבשעת הגילוח מורידים המתגלחים את ראשיהם כי יושבים על הקרקע בשעת הגילוח וצריכים כריעה זו כדי שידיו של המגלח יגיעו אל כל סביבת ראשם, ומרחוק נראה לו כאילו הם כורעים וידיהם על לבבם.

    ומה שאמר הרב המעיד שכל האומרים שמעשה הגילוח היא שבירת הגאווה הם רק פרופסורים ו”מומחים” שרוצים ליפות דתם, גם זה אינו אמת, כי כל ה”מומחים” כולם מודים ומודיעים להדיא כי מקריבים פירות ואגוזים להע”ז, הרי שאין מסתירים כלל את מעשי ע”ז ושטויות שלהם, ורק אומרים שמכל הדברים שמקריבין לע”ז אין השערות בכללם, וא”כ נפל כל טענתו של הרב המעיד שהם רוצים ליפות דתם לפנינו לומר שאינם עובדי ע”ז, וטעה בזה להבין שהמומחה בו סמך הרב אלישיב שליט”א בתשובתו הראשונה היה פרופסור ולא עובד, וכנראה שחשב כן משום שלא ראה את תשובתו של הרב אלישיב שליט”א אלא מה שנדפס בספרו קובץ תשובות שלא הוזכר שם שמו של המומחה ומובא רק בשם “הידוע כמומחה הכי גדול בעניני הודו, ד”ר…” וכנראה שמתוך כך הבין הרב המעיד שהמדובר הוא ד”ר פרופסור, אבל באמת הוא כומר הינדו שגם אשתו ובתו נסעו לטירופאטי ועשו הגילוח, ועכ”פ מה שאמרו שהמומחים והעובדים מכחישים זה את זה אינו אמת כלל, אלא דגם דברי ה”מומחה” שעליו סמך הרב אלישיב שליט”א אז היה דברי כומר ועובד הינדו, ואין להאריך בזה כי ליכא חילוקי דעות בכאן כלל כדכתבתי, דגם העובדים מסכימים עם הכמרים, אלא כל אחד מסביר כדרכו, מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי.

    ומה שהרב המעיד מביא ראיה שמעשה הגילוח היא מעשה עבודה ולא רק לנוול את המתגלח, מהא דרוחצין את עצמם רחיצה מיוחדת אחר הגילוח, אין דבריו מובנים כלל, דמה ראה על ככה להבין מתוך רחיצתם דהגילוח היא מעשה עבודה, ובאמת אדרבה, טעם הרחיצה הוא משום דאחר הגילוח טמאים הם לפי דתם כי השערות והגילוח הם טמאים כנ”ל ואינם ראויים אז לבוא אל תוך בית האליל, וע”י הרחיצה “מטהרים” את עצמם ואח”כ יכולים לבוא אל תוך בית האליל, וא”כ משם רואים את טומאת שערות ולא מעשה עבודה שבהן. ובכלל ראיתי בדברי הרב המעיד הרבה דברים בדויים מן הלב. גם דבריו סותרין אהדדי בסתירות מן הקצה אל הקצה (כגון מה שהעיד דההינדוים אינם שורפים את קרבנותיהם אלא נותנים אותם להבית אליל, ושוב אמר דראה בעיניו איך ששרפו שערות לע”ז, ועוד הרבה כיוצ”ב), אבל אין צריך להאריך בזה כי בלאו הכי אין בדבריו כדי לשנות את המציאות, ומה שנוגע מדבריו לענינינו כתבתי”.

  • מאת משה בן עמרם:

    וכן כתב הגאון רבי ישראל בעלסקי זצ”ל, ראש ישיבת תורה ודעת בארה”ב (שו”ת שולחן הלוי סי’ כ”ח):

    “מאחר שהעידו ומסרו המון אנשים וכולם כיוונו לדבר אחד, ביניהם בעלי תשובה ילידי הודו, ביניהם גרים בני כמרים והרבה כמרים עצמם, ומומחים ופשוטי עם, נקטו לדבר פשוט שדרך פעולתם בסביבות האליל היא כך: עולים לבנין התספורת שבגובה ההר סמוך להיכל האליל ושם עושים תגלחת. כולם אמרו שתועלת התגלחת היא להשפלת הגאווה והיופי, ואף שתרצה לומר שיש בתגלחת עצמה עבודה לאליל, לית בזה דין תקרובת, דהרי הפעולה הנקובה היא מעשה ההתגלחות בגוף האדם, לא הקדשת השיער ע”י התגלחות, רק פעולה בגוף. ומה שמשתמשים בשיער אח”כ לטובת האליל אין בו כדי לאסור, כי אין כאן לא דבר הקרב בפנים ולא עבודה כעין פנים…

    אכן שמענו מהרבה אנשים נאמנים שבעת הגילוח לא נחים הספרים מלפלפל מלדבר דברי פוליטיקה ודברי שחוק וכיו”ב כדרך כל הספרים שבעולם, ואינו ניכר בהם שום סימן שיהא ניכר על ידו שעושים איזו עבודה ושירות לאליל, ואף הרב א”ד הודה לזה, אלא שטען דלא גרע זה ממה שסתם בעל הבית שלנו עושים כן בבית הכנסת בעת התפילה. ואני מגיב, כן, אמת הוא, ומי יאמר שבעת פטפוטיהם (של הבעה”ב בביהכ”נ) מתכוונים לעבודה, ושם (אצל הספרים בהודו) גרע טפי דמעיקרא אין לנו שום ראיה והוכחה שמעולם התכוונו הספרים לעבודה ע”י התגלחת שלהם”.

    “שמעתי מן המומחים שאף השיער הבא ממדינת הודו, רובו הוא דלא מהני של הנ”ל”.

    “בעת כתבי כל זאת שוחחתי עם אדם חשוב ויר”ש, שעסקו עם יבואנית מהודו שהיא מאמינה אדוקה באלו הפסלים והאלילים, והיא נוהגת במנהגיהם והולכת לשם כל שבועיים שלוש, והלה סידר לי שיחה עמה, והיא אמרה שמי שיעלה על הדעת שמקריבין שיער באיזה צורת קרבן או הקדשה, אם הוא מהם הוא בוודאי שוטה גמור, כי השיער אצלם דבר טמא ונבזה, ולכן מגלחים אותו להשפיל הגאווה ולעקור אהבת היופי, וח”ו להביא איזה שיער לתוך הלפני ולפנים שלהם, ובית התגלחת הוא רחוק יותר מחצי מיל מהיכלם כדי להבדילו ממנו. וסיפרה שרוב ילדיה הביאה לשם כשהיו בני שנתיים, ויודעת מאוד מה זו סיבת ההתגלחות, והטעם אך ורק כהנ”ל. והפעוטה הגרה אצלה פה, הביאה אצל ספר בניו יורק ושם התגלחה, וזה אותו הדבר ממש שעשתה עם הגדולה שמה, אלא ששם על ההר “הקדוש” יותר מסוגל לחשוב עם השפלת הגוף מפני האווירה השורה שם. והוסיפה שכל חבריה ומכריה ההודים לעגו על מה שנתפרסם שהיהודים הוציאו רינון על דבר שפשוט אצלם להיפך, ואין אף אחד ששמע דברים מוזרים כאלו”.

    “בענין מה שמסרו השלטונות ששבעים וחמישה אחוז מהשערות המובאות מהודו הן מאלו שהתגלחו בבית ע”ז שלהם, אמת שכן מסר פקיד אחד, וכבר בדקו אחריו ושאלוהו מניין לו, והלה אמר כי כן ראה באינטרנט וזיהה מאיפה לקח, והביטו שם ומצאו להיפך ממש, ואולי הלה התבלבל כי רגיל לקרוא מימין לשמאל, ומה שראה היה באנגלית ולכן קרא בהיפך, ומעתה גם עדותו של הפקיד הנמוך הלז משתווה עם המון המסמכים אשר בידינו.

    מה ששמעתי מכבוד מרן שליט”א שהוגד לו שמצאו הצהרה רשמית ממשלחת הודו שרוב השיער היוצא משם הראוי לפאות, בא מן המקדשים. על זה כבר תמהתי בהיותי בנוכחותו שליט”א, כי ליודעים לא נשמע מהצהרה זו כלל. וידידי הרב י”א הבטיח לי אז שיחפש אחריו, ועדיין לא נמצא.

    אגב מה שהזכיר לי ידידי הרב י”א נ”י, שגילו שהשיער שהשתמשו בו לפאות במפעל [פלוני] היה משל המקדשים, וזה אחרי אשר הצהיר בעל המפעל בעצמו שכל מה שברכושו מהם הוא, והביא הרב י”א את זה לראיה על שקרנותם של המייצרים, וגם לחזק בו את שיטתו שהרוב הוא מן המקדשים. והנה המצב האמיתי יצא לאור ביום שלפני פגישתנו, כי אז ישבו ראשי ומנהלי מערכת הכשרות [פלונית] עם בעל המפעל עצמו שמונה שעות רצופות, ובדקו וחקרו, ולבסוף יצא להם שאמת דיבר הנ”ל מעיקרא, וכל החומר שלו לא מן המקדשים הוא לגמרי, וגם העניקו לו את ההכשר שלהם!

    עוד בדקנו במקורו מה שציטט הרב י”א מכתבי הרב חיד”ו ווייס מאנטוורפן, ונתברר שמעולם לא הודיע שרוב השיער מהמקדשים כמו שטען הוא, גם דיברנו עם הרב חיד”ו עצמו והוכיח אצלנו כל זה באופן בלתי מסופק. ומעתה כשל עוזר ונפל עזור והאמת יורה דרכו, כי רובא דרובא משיער הודו שמשתמשים בו לפאות אינו משם כלל.

    והנה בשלב הראשון של מסחר השיער, אוספים מכל מדינות הודו מהודו ועד הודו, רובם ממה שמוכרות העניות (ולדוגמא אביא מה שראיתי מחברה אחת מתוך המון חברות מסוג זה, שאצלם עובדים אלפיים פועלים מיוחדים, שתפקידם להסתובב בכפרים ובעיירות ולקנות שיער מן העניות. עוד ביררתי שרוב השיער הכי מעולה היוצא מן המקדשים הנקרא ‘רמי’, מיוחד דוקא לראשי השחורים ולא לפאות כלל!) ומצרפים הכל יחד ומחלקים אותם כפי האורך והצבע והאיכות, ואח”כ – אחר שכל מה שבידם התערב היטב וכבר אזדא לה היכולת לחלק ביניהם – אז באים סוחרי העולם וקונים כפי צרכם, ואין להם חילוק כלל מאיפה מקור השיער”.

    “שכל חכמי דתיהם אומרים דאינו כן אצלם, הכמרים והמומחים וספרי דתם וכל הבקיאים שבדקו וחקרו וירדו לסוף דעתם, כולם העידו דלא כן הוא ואף ביניהם נמנו כמה שומרי תורה ומצוות שהעידו על מה שראו משך שנים רבות בימי משובותם, ומה בכך שידידי הרב א”ד שמע שעה שעתיים מאחדים מפשוטי העם ע”י חבל תרגומים חלשים, שהרי כל המתגלחים והמגלחים לא דברו אלא שפת טמיל, וקבוצת הרב א”ד לא ידעו ולא הבינו מילה משפה זו עד שמצאו פועל אחד ששרת על פתח המלון ושדיבר בקושי שפת הינדי, נספח על שפת עריסתו שהיא טמילי, והלה תרגם להם דברי המתקדשים לשפת הינדי, ואח”כ בא מר א. מבומביי ששפת האם שלו היא ‘מרטי’ והנספח שלו הינדי כראשון, והוא תרגם מזה לבלילת אנגלית ועברית והשתדל להבינם להרב א”ד נ”י (זאת אומרת, תרגומו היה מהשפה הב’ שלו לשפות ג’ וד’ שלו)”.

    “כנראה שבתוך דברי עדותו של הרב א”ד, שמע מרן שליט”א איזה ציטוט ממה שאמרו המגלחים עצמם שיוכיח על כוונתם בזמן שעושים הגילוח, שהרי הזכיר מרן שליט”א פעמיים מה שהמגלחים אמרו. והנה כשהיתה הפגישה בין הרב א”ד ובין שישים הרבנים מניו יורק ומשאר מקומות, שאלנו לו כמה פעמים אם שמע ישיר איזה ביטוי כלשהו מפי המגלחים, ודחקנו אותו על כך והוא לא ענה שום דבר, רק מה שאמר בשמם שעושים לקבל שכרם, וברור כחמה שאילו שמע מפיהם מה שאמר בשמם למרן שליט”א היה מגיד אותו לנו אז, כי לא לכבוד היתה לו השתיקה. וכמדומני שבמשך הפגישה אמר שספר אחד הביע שהוא עושה מלאכת הקודש או איזה ביטוי חלש הדומה לזה, וכמובן שאין במשמעות אלה כלום, אלא אצל מי ששומע בכל קול עלה נדף מה שרוצה לשמוע.

    אולם העד החרדי הבקי בלשונם, העיד שהספרים כולם לא הפסיקו מלפטפט מה שנוגע לדברי איחוד הפועלים שלהם ועניני פוליטיקה וצחוק וכיו”ב, ולא היה שם איזה רמז שמכוונים לאיזה דבר רציני בעולם או לשום עבודה, ואני כתבתי בתוך דברי הראשונים לכבוד מרן שליט”א, שאילו היתה אצלם איזה כוונה, בוודאי היה הסתמא שלהם כפי דעת הכמרים ולא כפי דעת ההמון, שהם פועלים אצל הכמרים ועובדים בשבילם ומקבלים שכרם מהם, אבל האמת היא שאין להם שום כוונה, ולא גילו מעולם להרב א”ד שום ביטוי שיוכל לסמוך עליו להעיד על מה שבלבם, והרי אני מכירו שנים רבות לאיש אמת הנותן נפשו אך ורק בשביל האמת הטהורה, וברור שמה שאמר בשמם למרן פאר הדור שליט”א היה בדרך גוזמא, אחרת אין לי פירוש לדבריו. אבל מה שאמר שמבינים העם שעושים עבודה לשיער שלהם בכדי להקדישו לע”ז, כוונה זו כל כך רחוקה ומוזרה מלהעמיסה בשכלם של פשוטי העם, וטרחתי מאוד להבינה ולא נכנסה באוזני, ובפרט שהיא בהיפך ממה שמעידים אלף עדים, וד”ל. מיהו אין תמיהה עליו מזה, כי כן דרך השומעים ממתרגמים וכ”ש ע”י בלילת תרגומי “בדיעבד” כהנ”ל”.

    “הוספה באייר תשס”ה. והנה במשך הזמן, ניסו כמה אנשים לחדור אל תוך מקומות הייצור לשיער נשים שבמדינת הודו, וב”ה שהצליחו לברר אמיתת הענין במו עיניהם, כי ביקרו בהרבה בתי חרושת ומעבדות המכינות שיער לפאות, ושם ראו מאות נשים עובדות שעות ארוכות ללקט שיער מתוך שיער מאותם שנתקבלו על ידי מברשות מראשי העניות שברחבי מדינת הודו. וראו שכל השיער ההולך אל תוצרות הפאות שבמדינת סין וקוריאה הוא בדוקא ממקור זה ולא מהמקדשות שלהם. ואחרי שביקרו באחד עשרה בתי חרושת כאלו, שאלום המייצרים אם רוצים לראות עוד מזה, והשיבו ששוב אינם צריכים לזה, כי כבר השתכנעו שהשיער הוא ממקור המתקבל לכשר.

    והשתא הוכח מה שכבר קבענו מקודם, שאין רוב השיער המגיע מהודו מקורו מהמקדשים שלהם, אלא משיער העניות, וחל על זה הדין דכל דפריש מרובא פריש, וגם השיער המגיע מהודו אין בו איסור עבודה זרה (מלבד מה שכבר הסקנו, שגם השיער המגיע מהמקדשים שלהם אין בו דין תקרובת ע”ז).

    שוב שמעתי שאחרי שהודיעו כל זה ל”חבורת האוסרים” הפאות, הגיבו שברור להם ויודעים שבתי החרושת הללו שכרו מאות שחקניות מקצועיות והציגו לפני המבקרים כעין מחזה כדי לרמותם ולהראות בעיניהם כאילו השיער הבא מהמברשות במקום שבא באמת מהמקדשות.

    ואין לנו ללמוד מתשובת הבל זו, אלא זו בלבד שהמשיבים אין האמת לנגד עיניהם, רק אל האיסור מגמתם, יהיה מה שיהיה. ושוב אין להתחשב בדעתם כלל, וכל העסק עמהם אינו אלא לשוא”.

  • מאת משה בן עמרם:

    והגאון רבי מנשה קליין זצ”ל, גאב”ד אונגוואר וראש ישיבת בית שערים, כתב (קובץ פעמי יעקב תשס”ד):

    “דברתי עם שלשה כמרים מאמונתם, מכמה מקומות ברחבי ארה”ב, ושאלתי אותם במהות עבודתם, ולאחדים מהם אף הסברתי שאני רב המייצג את אחינו בני ישראל ודתם, ורציתי לשואלם כמה שאלות מאמונתם, ובעיקר על הדבר הזה שבאים לשם נשים ואנשים לגזוז שערותיהן, מה ענין הזה ומה טעם יש בו, ואם גם פה באמריקה מתנהגים כך.

    ואמרו לי דברי תיפלות שאין בדעתנו להעלות על הכתב, ואך תוכן הדברים מה שנוגע לנו אכתוב בקצרה: בני הדת הזו מאמינים שיש מין ‘אנרגיה’ – כח שיוצא מן האדם (שהם מכנים “קארמה” בלע”ז) שמשפיע עליהם, והאדם צריך לעשות רק טוב, וכשאינו עושה הטוב, הרע מייסר את עצמו ונתהפך עליו רעה תחת רעה וכו’, עפרא לפומייהו. וכשהאדם רואה שצריך לתקן עצמו מפני שמפחד שתגיעהו רעה, או שכבר קיבל הרבה טובה בעולמו ורואה שלא עשה טוב עד כדי כך שיהיה ראוי לקבלת הטוב הזה, אז תרופתו לשבר את גאוותו ולהשפיל את עצמו, ומכיון שהשיער הוא היופי של האדם ובזה הוא מתגאה, לכן מבזה האדם הזה את עצמו על ידי גזיזת שערותיו, ובכך סרה ממנו הגיאות.

    ואמרו עוד שפה באמריקה ישנם גם כן הרבה תיפלות כאלו, וגם ישנם כאלו שגוזזים שערותיהם ע”י ספר, ככל מה שעושים בהודו, אלא שכאן הוא בזעיר אנפין נגד הודו, שמשלמים סכום לבית העבודה זרה לטובת הע”ז ואח”כ הולכים לספר הסמוך שאינו קשור כלל לתיפלה שלהם ושם מגלחים את שערותיהם, ולפעמים משאירו שם ולפעמים לוקח המסתפר את שערו לבית הע”ז, וכן אמר לי ספר אחד מפה (פנסילווניה) כשדיברתי עמו. ושאלתי את הגלחים, מדוע באים ההמון להסתפר בטירופאטי – מקום הע”ז שלהם, הלא אפשר לעשות זאת בביתו או במקום מגוריו, וענו לי שבאמת אפשר לעשות כך גם בבית, ויש אמנם יחידים העושים כן, אך רבים מהנודרים רוצים להשלים עצמם ולקיים התגלחת קרוב למקום התורפה שלהם שהוא יותר חשוב. ומיהו לא מסתפרים במקום התורפה ממש שבו עובדים לעבודה זרה ומקריבים לה, ואין זה מן הכבוד להכנס עם השערות ולהסתפר שם דהוי זלזול, והגזיזה לא הוי אלא הכנה ליכנס למקום התורפה ממש. וגם ישנם עשירים שאפילו בעיר של הע”ז עושים כן בביתם או במלון, ולא עם שאר ההמון בבית העבודה זרה עצמה.

    וחקרתי את הכמרים כמה פעמים, האם גזיזת השער הוא באיזה אופן כעין קרבן שמקריבין, והכחישו את זה לגמרי, שבדת שלהם אין מקריבין שערות. והסיבה של הגזיזה הוא לשבור את גאוות האדם ולהכניע ולהשפיל עצמו, וזוהי ההכנה שעושים כדי שיוכלו להכנס למקום העבודה זרה, והשערות שמשאירין לאחר הגזיזה אין עושין עמהן שום הקרבה והוא נשאר להכומר או להספר. ואצלם תקרובת שמקריבים לפני ע”ז הוא רק פרחים או פירות או אגוז קוקוס וזה מה שהאליל אוהב, אבל שערות שהם מותרות הגוף ודבר טמא אצלם כצואה, לא יעלה על הדעת שיקריבום לפני האליל.

    עוד אמרו, שמנהג זה של התספורת במקום העבודה זרה התחיל רק לפני כמאה – מאה וחמשים שנה או קצת יותר, ולכן לא נמצא בספרים הישנים של כתביהם ואמונתם שום דבר מזה כלל. ודברים אלו ביררתי בעצמי מפי כמה כמרים שלהם.

    בינתיים חיפשו כמה מלומדי הכולל כאן והביאו לפני כמה ספרי פיסול ומאמרים שלהם מענין גזיזת השערות של דתם, וכולם כותבים שתספורת השערות היא ענין של ‘תיקון’ עצמו ונפשו, ולהבדיל – כנדר של נזירות, ועי”ז מתחדש ומרגיש כמו בריה חדשה, והכתב מחזק את מה שאמרו בע”פ”.

    “עיקר הבירור היה צריך להיות ע”פ דבריהם של כומריהם, שחשוב מאד לדעת דעתם בזה. וכיון דכוהניהם נשאלו על ידינו וענו כולם כמסיחים לפי תומם בדרך שלא נוגע להם, ובפה מלא מכחישים כל דין הקרבה בקיצוץ שערות, וכן כל ספריהם מעידים כן שאין דרך עבודתה בכך, הם הם שיודעים בטיבה של עבודה זרה שלהם, שהרי הם עובדיה, והם הקובעים בעבודה זרה הזו כיצד לעבדה, וההמון נמשך אחר דעת הכמרים, וזו העדות שקובעת להם ולנו. ועלובה עיסה שנחתומה מעיד עליה שהיא רעה.

    ותו, דהרי כמה עשירים יש שאינם גוזזים את שערם בבנין ההוא אלא בביתם, וגם יש שאינם נוסעים לשם אלא מסתפרים בחנויות בכל העולם, ולפי זה מוכח שאין זה ענין של תקרובת לע”ז, שהרי זה אינו בתחום הע”ז בכלל, ולכן יש לסמוך על זה דאין זו דרך עבודתה ואין זו תקרובת ע”ז. וברור שאם יתברר היום לכמריהם שמכיון שההמון חושבים זאת לתקרובת לכן לא נוכל עוד להמשיך לקנות שערות משם, אין שום ספק שהם יעכבו את מחשבת ההמון ויודיעום שאין זו תקרובת, אך עכשיו לא איכפת להם במחשבת כל יחיד, העיקר שיבוא ויסתפר והם הכמרים ירויחו הכסף”.

    “ומה שס”ל להרא”ד דונר שליט”א שכל כמריהם וחכמיהם מעלימים את הטעם האמיתי מאתנו, שגזיזת השערות היא תקרובת לאליל, אתמהה, הלא שאר דברי שטויותיהם אינם מעלימים כלל וכלל, ומספרים הם שהאליל אוהב פרחים ואגוזי קוקוס, ושהאליל לווה כסף לצורך נישואיו ואין לו לשלם את הרבית ולכן הם נותנים לו מתנות לשלם את החובות שלו, וכיו”ב עוד שאר דברי הבל שאין להעלות על הכתב ועל הדעת, וא”כ מדוע שלא נסמוך עליהם בכל דבריהם ונאמר פלגינן דיבורא, שבחלק מן הדברים הם בושים ומשנים עדותם ובחלק הם מעידים את האמת”.

    “ומה שטוען שנמצא לפעמים שאחד שעולה לאולם ע”ז לוקח כמה שערות ואח”כ מחזיר אותן, אינו כדאי להתייחס לכך, דאדרבה כיון דכמעט כולם אין נוטלים שערות לשם, וגם מי שכן לוקח – אינו לוקח אלא מעט שערות, וגם הכמרים אומרים שבנימוסיהם אין להביא את השערות לפני הע”ז, ממילא נראה שאין זה דרך עבודה, וזה שלקח מקצת שערות – או שטעה או לאיזה כוונה אחרת עושה כן.

    שוב דברתי עם אחד שגר שם במקום הע”ז כמה וכמה שנים והיה שם מאות פעמים (ה”ה מוה”ר צבי וייסמן מקליפורניה), והעיד לפני שאין הגוים מחשיבים זה לתקרובת כלל וכלל, אלא רק ענין של הכנעת עצמו וכדומה, והעבודה זרה שלהם הוא הפסל הגדול שמונח בבנין מעבר לרחוב ושם מקריבים מה שהע”ז ‘אוהב’ – פרחים, פירות והעיקר – הרבה ממון… וגם מרחיצים וסכים אותה וקוראים לפניה העיתון היומי (וכתבתי זאת כי כל ליצנותא אסורא בר מליצנותא דע”ז), אך אין לזה שייכות כלל לגזיזת השערות. ומה שבא הגרא”ד דונר שליט”א למסקנתו הוא משום שהמתורגמנים שלו תרגמו מהשפה המקומית להינדו ומהינדו לאנגלית ובכהאי גוונא קשה להגיע לתכלית האמת, ובלשונם המקומית (שנקראת טאמי”ל) אף קורים למעשה תגלחת זאת “התקרחות” ואין קורים למעשה זה “הסתפרות”, שעיקר מעשה זה הוא להיות קירח בלי שערות ולא שהשערות הם דבר חשוב שעולים לתקרובת או כיו”ב.

    ומה שקצת מהנשים מניחים לגזוז רק קצת מהשערות, הוא מטעם שמתביישים להתגלח לגמרי, ובזאת שגוזזים קצת מהשערות מראים רצונם להכניע את עצמם לפני האליל במדת האפשר. ועכ”פ נמצא שהעדות מוכחשת היא. ושוב קבלתי תשובה מהרה”ג חיים יוסף דוד ווייס שליט”א דיין באנטוורפן, שגם כן שלח שלוחים להודו, ונתברר לו שאין המקום הזה שגוזזים שערות מקום ע”ז ולא תקרובת, והשערות נגזזות באולם אחר שאין שם שום תקרובות”.

    “והנה הגרא”ד דונר שליט”א העיד עוד שעל ההר מחוץ לקלקלין ישנם מקריבים ומשתחוים לפיל… ולא הבנתי, דמ”מ אין לזה שייכות עם השערות וכל עבודה מיוחדת היא לעצמה, והלא אין כולם משתחוים לפיל ולא גוזזים שערותיהם לפיל, אלא כל דבר הוי עבודה בפני עצמה, ומי שעובד לפיל לא מוכרח שעובד להע”ז שמתגלגלין לפניה, ואנו דנין על פעולתם בעת תגלחת שערותיהם ולא על ע”ז אחרת שנעשית במקום ההוא, וכל זה אינו מחייב לעשות כל ההר לע”ז ואדרבה על ההרים אלהיהם וגו’ אבל ההרים עצמם לאו אלהיהם, וההר לא נעשה ע”ז בכלל. עכ”פ לפענ”ד פשוט שהאולם שמסתפרים שם אינו ע”ז כלל. ושוב אמר לי אחד שהיה שם שאין משתחוים כלל לפיל ע”פ אמונתם, וזה רק ענין של שחוק, שהתיירים נהנים מזה שהפיל משים את החדק שלו על ראש האדם, והרואה היה סבור שהם משתחווים לפיל, ולא היא! בין כך ובין כך, אין זה שייך לגזיזת השערות”.

    “והנה לא נכנסתי כלל לדון מדין מקיף וניקף שכתב מרן הגרי”ש אלישיב בספרו היתר בדבר משום שהמקיף אין כוונתו לע”ז, וכן העיד הרא”ד דונר שליט”א שדבר זה נכון ושהם אמרו לו בשחוק שוודאי כל כוונתם לכסף, ובכן לא נשתנה ענין זה מאז ועד עתה. ומה שאמר הרב דונר שליט”א שהגוזזים אומרים להנגזזים להניח ידם על לבם וזה מראה על ענין של עבודת ע”ז, הנה אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, אך העיד לפני הרב צבי וויסמאן הנ”ל שבהודו אין מניחים ידם על לבם בעבודתם בשום פעם, וזה לא מראה שום ענין של עבודה ורק מניחים את ידיהם למטה שלא יפריע לגזיזת השערות, וגם שלח לי תמונות משם, שנראה בעליל שאין ידיהם על לבם בשעת תועבת ההסתפרות”.

  • מאת משה בן עמרם:

    דעת רוב הפוסקים בשנת תשס”ד להתיר הפאות מהודו

    למרות שהגרי”ש אלישיב אסר, שאר הרבנים לא הסכימו עמו, ולדוגמא, הגר”נ קרליץ והגר”ש וואזנר פרסמו “קול קורא” מאוד פושר ומינורי, בנוסח: “אף שיש צדדים בהלכה [להקל]… ישתדלו להחליפן…”

    וכתב על זה הגאון רבי נחום רוטשטיין שליט”א:

    “לנכון דקדקו גדולי הרבנים הגר”ש וואזנר והגר”נ קרליץ שליט”א בלשונם בכרוז שהוציאו ברבים, אשר משם יראה כל רואה בקיצורן של דברים את אשר העלינו כאן בארוכה, שעל בדיעבד בחוסר ידיעה ברור שגם נדנוד עבירה אין כאן, והרי גם על השימוש בעתיד דקדקו בלשונם שנמנעו מלכתוב בלשון איסור, כי ג’ חילוקים נאמרו בלשונם הזהב, האחד הוא שאין לקנות פאה מהודו, והשני למי שכבר קנה פאה שהיא מהודו ישתדל מאוד להחליפה בפאה שאין בה חשש, ויפה שעה אחת קודם, והשלישי הוא שכל זה כאשר הוא בחזקת פאה שבאה מהודו, ומכלל הן אתה שומע לאו שאלו שהן בחזקת אירופאיות לא אמרו בהוראתם דבר ולא חצי דבר”.

    והגרב”צ וואזנר שליט”א (אב”ד מונסי וכעת רב ומו”צ בבית שמש) כתב תשובה ארוכה להתיר את הפאות מהודו, “לאור מה שנתפרסם בחוצות מכתבי א”א מו”ר עט”ר ונשיאנו הגאון הגדול פוסק הדור הגר”ש הלוי וואזנר שליט”א, ומה שזכיתי לדבר עמו בנד”ד כמה פעמים פה אל פה, ואחר שנתלבנו הדברים בעיון רב גם בבית מדרשינו בין ת”ח וחברים מקשיבים וברוב עם”… וכן הגאון הגדול רבי חיים יוסף דוד ווייס שליט”א, דיין ומו”צ סאטמר אנטוורפן, מח”ס ויען דוד, כתב גם הוא תשובה ארוכה להתיר, “והגאון הגדול מהר”ש וואזנר שליט”א בעל שבט הלוי הסכים עמי דמעיקר הדין יש צדדים להקל שאין השערות בכלל תקרובת”.

    נמצא שהגר”ש וואזנר והגר”נ קרליץ סברו להתיר, בפרט את הפאות המסופקות, ואף הגרי”ש אלישיב אסר בגלל נתונים שגויים שהובאו לפניו. כמו כן התפרסמו עוד כמה וכמה תשובות להתיר את הפאות מהודו, כמו הגר”י עבאדי, והגר”י רייטפארט.

    ובשו”ת “דברות אליהו” (חלק ז’ יורה דעה סי’ מ”ו) כתב גם להתיר פאה נכרית מחשש ע”ז, ולקנות את הפאות שאינן מגיעות ישירות מהודו, וזה לשונו: “המורם מהאמור, שלא להביא שערות לפאות נשים מהודו סתם, אלא ממקום שמוכרים אותו לא דרך בית ע”ז, אלא דרך אנשים פרטיים… אלה שכבר קנו פאות כאלו יש להקל להם להמשיך להשתמש”.

    ולרווחא דמילתא, כדי לצאת ידי חובת כל הפוסקים ודעת הגרי”ש אלישיב, הקים הגר”מ גרוס שליט”א את ההכשר שלו, בהדרכתו של הגרי”ש אלישיב זצ”ל בעצמו.

  • מאת משה בן עמרם:

    נתוני האו”ם לשנת תשע”ח

    להלן הנתונים המתפרסמים ע”י האו”ם לשנת תשע”ח (המתייחס לשנת 2016 למניינם). בדיווח שלהם יש שתי קטגוריות של שיער אדם: 0501 – שיער אדם לא מעובד, 670420 – פאות מוכנות העשויות משיער אדם, וישנה גם קטגוריה נוספת – 670300 – הכוללת שיער אדם יחד עם צמר, שיער בעלי חיים ודברים נוספים, שעובדו עבור הכנת פאות וכדומה.

    ואחר החישוב והצירוף של כל הנתונים מכל מדינות העולם, נמצא שסך כל השיער הלא מעובד (קטגוריה 0501) המיוצא ע”י כל המדינות הוא 3925 טון. מתוך זה, השיער הלא מעובד המיוצא מהודו הוא 1536 טון, והשיער הלא מעובד המיוצא משאר המדינות הוא 2389 טון. נמצא שהודו מייצאת 39 אחוז מתוך השיער הלא מעובד בכל העולם, וכל דפריש מרובא פריש.

    אמנם עדיין יכול הטוען לטעון שהודו מייצאת שיער לא מעובד לשאר המדינות, ואותן מדינות מייצאות הלאה את השיער, וזה נכלל בנתוני הייצוא שלהם. אולם מסתבר שהמדינות המייבאות שיער לא מעובד מהודו, לא מייצאות אותו כשהוא לא מעובד, אלא מעבדות אותו ומייצאות אותו מעובד.

    והנה, סך כל שיער הפאות המוכנות המיוצא בעולם (קטגוריה 670420) הוא 8561 טון. מתוך זה, שיער הפאות המוכנות המיוצא מהודו הוא 34 טון בלבד, והשיער המיוצא משאר המדינות הוא 8527 טון, ומכל המדינות בולטת במיוחד סין, המייצאת 6418 טון. נמצא שהודו מייצאת 0.3 אחוז, ואילו סין מייצאת 74 אחוז מכלל השיער העולמי.

    ועתה אף אם נאמר ששאר המדינות מייצאות את השיער שקיבלו מהודו, לאחר שעיבדו אותו או הכינו ממנו פאות, הרי כל השיער המיוצא מהודו (בשתי הקטגוריות הנ”ל) הוא 1570 טון, וזהו רק 18 אחוזים מתוך 8527 טון שיער המיוצא משאר המדינות, ועל כרחך צריך אתה לומר שרוב השיער לא הגיע מהודו.

    ובאשר לקטגוריה הנוספת (670300) הרי היא כוללת גם שיער אדם יחד עם צמר ועוד, ואי אפשר לדעת כמה מתוך זה שיער וכמה מתוך זה דברים אחרים. אולם גם בקטגוריה זו, סך כל השיער המיוצא בעולם הוא 14341 טון. מתוך זה, השיער המיוצא מהודו הוא 2880 טון, והשיער המיוצא משאר המדינות הוא 11461 טון, ונמצא שוב שהודו מייצאת 20 אחוזים מכלל השיער העולמי, והוא מיעוט. ואף אם נצרף שלושת הקטגוריות יחד, נמצא שכל העולם כולו מייצא 23930 טון שיער, והודו מייצאת 4450 טון שיער, והוא רק 15.6 אחוזים מכלל השיער העולמי (28380 טון).

    ואף אם נרחיק לכת ונעמיד אוקימתא ע”ג אוקימתא, ונאמר שבקטגוריה האחרונה הנ”ל כל המדינות מייצאות רק שיער סינטטי והודו מייצאת רק שיער טבעי, וכל המדינות מייצאות שיער שקיבלו מהודו, הרי בשתי הקטגוריות הראשונות (שהן שיער טבעי בלבד) שאר המדינות מייצאות 10915 טון, והודו מייצאת בכל שלושת הקטגוריות רק 4450 טון, ובניכוי סכום זה נותר לשאר המדינות 6465 טון שיער אדם שלא הגיע מהודו, ונמצא שהודו מייצאת 40 אחוז מהשיער העולמי, וכל דפריש מרובא פריש.

    וכך אמר הגאון רבי יהודה אריה דינר שליט”א, רב ביהמ”ד “דברי שיר” בב”ב, כאשר נשאל בעת התחדש הפולמוס בחודש כסלו תשע”ח: “היום כידוע המידע מאוד זמין באינטרנט בכל נושא. דיברתי עם רבנים חשובים בקהילות בחו”ל על סערת השיער מהודו, והם עדכנו אותי שהמצב בשוק נבדק והמציאות היא שאחוז השיער מהודו הנמצא בשוק יצרני הפאות הוא קטן מאוד. לכן כל פאה מותרת מדין “כל דפריש מרובא פריש”.

    הרב נשאל, “איך יתכן שאשה אירופאית או אמריקאית תסכים לגלח את ראשה עבור סכום כסף חד פעמי שבוודאי אינו כ”כ גדול”? וענה: “זו שאלה טובה, אבל המציאות התבררה בבדיקה של רבנים מאוד רציניים, ונשים שמגיעות לפת לחם מוכנות לכך… בברזיל לבד ישנם 3,000 ספרים שמגלחים שיער מנשים ומוכרים אותו לתעשיית הפאות. לאחר שהמציאות התבררה, שהשיער מהודו הוא אחוז קטן מאוד בשוק, כל הפאות מותרות מדין כל דפריש”.

    הרב הוסיף: “בסערת הפאות הקודמת לפני שש עשרה שנים, הגר”ש וואזנר והגר”ח גריינמן זצ”ל, לאחר שביררו היטב מה בדיוק עושים שם, היו בדעה שמה שעושות הנשים בהודו בכלל אינו מוגדר “תקרובת עבודה זרה”. יש גויים שאומרים שהיהודים עובדים עבודה זרה לירח, כי כל חודש אנחנו אומרים ברכת הלבנה… עסקנים שמתנגדים לגמרי לפאות, מטעמי צניעות, תופסים טרמפ על בעיית תקרובת עבודה זרה, שאינה קיימת מבחינה הלכתית”.

  • מאת משה בן עמרם:

    מחצית מהייצוא ההודי – שיער של נשים עניות

    כל החישובים הנ”ל שהוכיחו כי השיער ההודי הוא כעשרים אחוז מהתוצרת העולמית, מתייחסים לשיער הכללי המיובא מהודו. אך כבר כתבו גדולי הרבנים (ובראשם הגר”י בעלסקי זצ”ל) שלא כל השיער מגיע מעבודה זרה אלא רובו מגיע מנשים עניות ברחבי הודו, המוכרות את שערותיהן תמורת כסף. וממילא, אם השיער ההודי כולו הוא 40 אחוזים מהתוצרת העולמית לפי החישוב המחמיר ביותר, הרי השיער המגיע ממקדשי הע”ז הוא מחצית או שליש מזה.

    ומה שיש הטוענים שהשיער המגיע ממקדשי הע”ז הוא שיער איכותי במיוחד, ומתוך כל השיער האיכותי בעולם הוא תופס נפח גדול. ומלבד שאינו כן, וראינו שגם שיער העניות המתגלחות הוא איכותי מאוד, הרי דבר זה הוכחש ע”י שר המסחר ההודי בעצמו, כפי שפורסם בעיתון “הגרדיאן”, שהשיער ממקדשי הע”ז אינו אלא עשרים אחוז מהתוצרת העולמית של השיער האיכותי ביותר. וזה לשון הכתבה (בתרגום חופשי): “המקדש בטירופאטי וכל המקדשים ההודים יחד, תורמים רק עשרים אחוזים מתוך השיער האיכותי הנמכר בחו”ל”, טוען שר המסחר בטאמיל נאדו (אחת מעשרים ותשעה המדינות בהודו), שבה נמצא רוב השיער המיוצא מהודו. “מאין כל השאר, אין לנו מושג. במקרים רבים אנו חוששים מניצול של נשים”.

    ולהלן מבחר ציטוטים מתוך העיתונות בתרגום חופשי:

    “חלק ניכר מהשיער מגיע מסוכנים המטיילים בכפרים בהודו, סין ומזרח אירופה, ומציעים לנשים עניות סכום קטן כדי להיפרד משיערם”.

    “איסוף השיער הוא מפעל גדול המעסיק עשרות אלפי אנשים בהודו לבדה… סוחרי שיער מבקרים בכפרים ובשכונת עוני, פעמון מכריז על בואם של הסוחרים הקונים שיער תמורת כסף מזומן או תכשיטים”.

    “בכל רחבי אסיה, נשים ארוכות שיער שומרות את השיער שיוצא כאשר הן מסרקות או שוטפות אותו, ומוכרות אותו לסוחרים שעוברים מסביב לשכונות האלה”.

    “מקור עיקרי נוסף של שיער האדם בהודו הוא ממסרקי השיער. נשים סוחרות בשיער עם רוכלים, תמורת מכשירי חשמל לבית. השערות הללו מעובדות בסדנאות בהודו המזרחית, בנגלדש ומיאנמר”.

    “כל השיער הזה מתקבל ונצבר, ועובר מסוחר לסוחר, עד שהוא מגיע לסדנאות לשיער הנמצאות בבנגלדש, הודו, ומיאנמר, מדינות בהן השכר נמוך ואנשים זקוקים לעבודה. בסדנאות עובדות עשרות נשים היושבות על הרצפה וממיינות את השיער לפי אורכו”.

    “יצואנים מעסיקים סוכנים המחפשים נשים כפריות ברחבי הודו, בעלות שיער ארוך… צלצול הפעמון מביא עשרות נשים, צעירות וזקנות, מבתי-הפחם הכחולים אל חצר מאובקת. הגעתו של סוכן השיער היא האטרקציה השבועית… השיער נלקח למפעל, מעובד ונקשר בצרורות ומועבר ליצואנים הגדולים”.

    “בהודו יש בעלים המוכרים את שערות נשותיהם, ילדות עניות מתגלחות תמורת צעצועים, ויש גם מקרים של כנופיות השודדות שיער מנשים”.

    “הספקים העיקריים הם הודו ורוסיה… השיער במדינות אלה מגיע בעיקר מנשים עניות ביותר שמוכרות את השיער שלהם עבור רווח קטן. נשים חסרות בית ברוסיה לעתים קרובות מוכרות את שערן ומשתמשות בו כמקור הכנסה. הן בהודו והן ברוסיה, סוחרי השיער קונים אותו ישירות מנשים נואשות במחירים נמוכים ואז מוכרים אותו בשוק העולמי. סוהרים רוסיים מגלחים את ראשי האסירים ומוכרים את השיער”.

    “כיוון שהנשים העירוניות צובעות את השיער שלהן, שיער הנשים הכפריות הוא השיער המועדף, והוא מכונה “שיער בתול”. אי לכך, סוחרי השיער עושים את דרכם אל כפרי הודו. נשים ונערות צעירות מגלחות את ראשיהן בקביעות ומוכרות אותו לסוחרים תמורת תשלום סמלי”.

    “צ’אנג שאויון הוא אחד מכעשרים אלף סוכנים שמתפרנסים מסחר השיער בכפרים של סין” (בכתבה יש תיאור מפורט של הכתב, שראה במו עיניו כיצד הסוחר משלם כסף לנערה כפרית המגלחת את שערותיה הארוכות תמורת תשלום).

    נמצאנו למדים שבניגוד גמור לשקר המתפרסם כי 98 אחוז מהשיער העולמי מקורו בע”ז שבהודו, המציאות היא שאינו אלא עשרה אחוזים לכל היותר, וגם אותם עשרה אחוזים אינם נחשבים לתקרובת ע”ז לדעת רוב הפוסקים.

  • מאת משה בן עמרם:

    השיער ההודי הוא מיעוט דמיעוט מכלל השיער העולמי

    למעשה, כל ההתעוררות החדשה בשנת תשע”ח מקורה באיזה דו”ח של חברה אחת, לא נודע מי היא ומה מדת מהימנותה (וכן אותו דו”ח לא פורסם כלל), וע”פ דו”ח זה נוצרה ההנחה המוטעית שרוב השיער העולמי מגיע מהודו, ורוב השיער בהודו מגיע ממקדשי הע”ז.

    והנחה מוטעית זו מקבלת חיזוק ע”י נתונים מנופחים על כמויות האנשים המתגלחים במקדשי הע”ז מדי יום ביומו, וכו’, ונתונים אלה לקחו העסקנים מתוך גזרי עיתונות, שעיתונים אלה מקבלים דיווח ממקדשי הע”ז על כמות המבקרים והם מפרסמים דיווח זה, וברור ופשוט שיש אינטרס למקדשי הע”ז לנפח את הנתונים פי כמה וכמה על מנת לעשות רושם על הציבור ההודי הנבער, כדי שיבואו גם הם לגלח שערותיהם ולהכניס להם כסף, ומתוך כל העולים לרגל, רובם לא מתגלחים, וגם המתגלחים חצי מהם גברים ששערם לא מתאים לפאות, וכו’.

    וכשמסתכלים על נתוני ייבוא וייצוא המדינות המתפרסמים באתר האינטרנט של האו”ם (מידע הזמין ונגיש לכל דיכפין), רואים במוחש שהשיער שהוא בחשש ע”ז (לדעת המחמירים) הוא בקושי עשירית מן השיער העולמי, וכדלהלן.

    הגרב”צ הלוי וואזנר שליט”א, בנו של הגר”ש וואזנר, כתב בתשובתו על הנתונים העובדתיים:

    “ומה שחשש מאן דהוא משום שתושבי הודו הם רוב כנגד כל העולם, הנה מלבד שזה אינו מסתבר, וגם ראינו דו”ח ממאגר העולמי, שרוב שיער העולם בא מסין, ועכ”פ יחד עם שאר מדינות, פשיטא שהשיער ההודי בטל ברוב, אלא אפילו תימא שההודי הוא הרוב, אין זו טענה, לפי מש”כ הפתחי תשובה (סי’ ק”י ס”ק ב’) וכן הוא במהרש”ם (ח”א סי’ ס”ח, ד”ה ועוד אני אומר) בשם ההפלאה (כתובות ט”ו) דדין ט’ חנויות דאזלינן בתר רובא, די ברוב חנויות, אף שהחנות שמוכרת טריפה יש בה בשר יותר מכל ט’ החנויות, ע”ש, והכי נמי כן, ואף שיש חולקים ע”ז, כבר נטה המהרש”ם ז”ל להקל בזה במקום דאי אפשר לברר, ע”ש, וק”ו בנדון דידן, דהדבר הוא ספק ונוטה יותר דרוב מדינות יחד בודאי יש בהם גם רוב שיער.

    איברא דכל זה כתבנו רק לרווחא דמילתא, כי זה עתה הראוני דו”ח נוסף, שהודו עצמה מייצאת ס”ה 4500 טון שיער לשנה, ועיקרו ורובו בא משאר עיירות שברחבי המדינה, ממקומות שאין להן שום קשר ושייכות לע”ז, אלא ממרבית הציבור שהוא עני ביותר, המקבצים במשך כל ימות השנה כל שיער הנושר מראשיהן, בכדי למכרו עבור פת לחם, והחלק הבא מטירופאטי שהוא מקום הע”ז, אינו אלא 500 טון, שהוא מיעוט ברור מכלל השערות היוצא ממדינה זו, ומעתה לאור כל האמור, אפי’ פאה הבאה ודאי מהודו, משורת הדין יש להתירה מטעם כל דפריש, וכ”ש שאר פאות שלא נודע מקורן, דאין לך כל דפריש גדול מזה, אחרי שיש כאן רוב כפול, רוב שיער, ורוב מדינות, מלבד כל הספיקות ושאר צירופים הנ”ל, וזה פשוט”. עכ”ל.

    ונראה שמקורו של הדו”ח שהזכיר הרב הוא סוכנות ידיעות מרכזית בהודו ושמה uni) united news of india), והם כתבו כי הודו מייצאת 4500 טון וכו’ ככל דברי הרב. אולם במקור נפלה טעות דפוס, וצ”ל 1500 טון, וכך מתאימים הדברים למה שמסר השגריר הישראלי בהודו בשנת תשס”ד לרב יצחק מרדכי הכהן רובין ששאלו מטעם הגרי”ש אלישיב, למסור לו נתונים על ייצוא השיער מהודו.

    והשגריר ענה לו בזה הלשון: “יש לנו את הנתונים לגבי כמות השיער המיוצא מהודו. הנתונים ע”פ משרד הסחר ההודי לשנת 2003 הם, שיער אדם לא מעובד – סה”כ 419 טון. שיער אדם מעובד (רחוץ וממויין לפי אורך ואיכות תואמת) סה”כ 1114 טון”. ונמצא שסך כל השיער הוא כ-1500 טון לערך (השגריר הישראלי כתב במכתבו דברים נוספים, אולם לא דברים שנמסרו לו ע”י משרד הסחר ההודי אלא מפי ‘מקורות’ שונים, ופשוט שאין לזה נאמנות מיוחדת, וראה בדברי הגר”י בעלסקי שלעג לזה. אבל לדברי משרד הסחר ההודי יש חשיבות, כי הם מרכזים אצלם את נתוני הייצוא).

  • מאת משה בן עמרם:

    פוסקים נוספים שגילו דעתם להתיר בשנת תשע”ח

    לאחר שנפוצו בחו”ל פשקווילים עם חתימות שונות, שלאחר מכן תורגמו לעברית והופצו גם בארץ, היו עוד פוסקים שנשאלו בענין זה וגילו דעתם להתיר (ורוב הפוסקים לא התייחסו לענין זה כלל).

    הגרמ”מ שפרן שליט”א גילה דעתו להתיר, מכמה סיבות: ראשית, בגלל המציאות שרוב גדול של השער בעולם אינו מהודו. וגם בגלל שאין בשיער ההודי ע”ז כלל, וכל כוונתם לוותר על משהו אישי לכבוד האליל ואין זה הקרבת קרבן. וגם אם תאמר שכוונתם בעצם התגלחת לע”ז, הרי מסירת השיער אינה לעצם הע”ז אלא כדי שלמקדש שלהם ולכמרים תהיינה הכנסות, מאחר שידוע לכולם שאין מקריבים השערות לפני האליל, ופשוט שאין זו תקרובת.

    וכן הגרמ”ש קליין מבית דינו של הגר”ש וואזנר, התיר בשופי ואמר שכך היא דעת הגר”ש וואזנר זצ”ל שאין בזה חשש ע”ז.

    וכן הגאון הגדול הרב צבי שבח רוזנבלט, ראש בתי הוראה, במעמד הרב ננקנסקי ומו”צים נוספים ששמעו את הדברים, אמר שכל אלה שמעוררים כיום את ענין הפאות מהודו ומדפיסים על זה חוברות ועלונים, הם אנשים שמתנגדים לפאה באופן עקרוני, ולכן צריך לבדוק את כל מה דבריהם בפינצטה, לדעת מה נכון ומה לא, היות ומוחזקים כבר לשקרנים.

    וכאשר הובאו בפניו נתונים מדו”חות הייצוא והיבוא של האו”ם, המוכיחים שהשיער ההודי אינו אלא מיעוט מכלל השיער בעולם, לא רצה לקרוא, ואמר שאין נפק”מ כי מהיכי תיתי לאסור זאת. והוא סובר להתיר לגמרי את הפאות מהודו, ובפרט שרבנים חקרו את הנושא והתברר שאינו אלא עורבא פרח, אבל בגלל ש”הורה זקן” (הגרי”ש אלישיב) נהגו לסמוך על ההכשר של הגר”מ גרוס.

    וכן ת”ח מפורסם בעיר אלעד נתן שיעור בנושא הפאות מהודו, ובין דבריו הזכיר שהפשקוויל המפורסם (שחתמו עליו הרב שריאל רוזנברג והרב סילמן) הוא זיוף גמור, והחותמים לא רצו להכחיש חתימתם מסיבות השמורות עמם. והעיד בשמם שאמרו לו שלא חתמו על כך מעולם.

    וכן באותה תקופה שפורסם פשקוויל זה (בחו”ל), פורסם עוד פשקוויל דומה, והרב החתום עליו הכחיש לגמרי את חתימתו

    וכן בי”ד של הגר”נ קרליץ פירסם גילוי דעת לאחרונה, ובו הכשירו למפרע ולעתיד לבוא את כל הפאות הזולות שמחירן פחות מ-3000 ש”ח, וכתבו שאין בהם חשש של שיער הודי כלל.

  • מאת רבני בית ההוראה:

    אני חושב שהבעת את דעתך מספיק, בצורה ברורה ונרחבת, אין סיבה לחזור שוב ושוב. תודה.

  • מאת משה בן עמרם:

    חלק מהתגובות לא אושרו לפרסום והבנתי שאולי יש בהן בעיה, אז שלחתי שוב. סליחה.

  • מאת אברהם הכהן:

    בסיעתא דשמיא מרובה
    בשליחותם של גדולי ישראל ות”ח אשר הורונו לברר את האמת למען הציל את עם ישראל מחשש נורא זה.
    יצא קונטרס לציבור בשם “הישכם אוהבים את ה'” המתעד מחקר ארוך יסודי ומקיף על כל הקורא בהודו ובתעשיית השיער. וכולל מסמכים נדירים וחשיפות בלעדיות.
    וכן תשובות מקיפות לכל דעות המתירים, וכן הסבר מדוייק לחישוב האו”ם והאטלס ובו מוכח שרוב מוחץ של כ 95 אחוז מהשיער בעולם מקורו מהודו מהמקדשים הטמאים.
    חוברת זו הופצה במהדורה ראשונה מיוחדת עבור הרבנים היושבים כעת לדון במדוכה זו.

    לצפייה או הורדת הקונטרס לחץ כאן
    http://xn--9dbhb7b.net/?p=15000

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים