להעיר אדם ישן לקריאת שמע

רבני בית ההוראה
כ"ד טבת ה'תשע"ח

שאלה:

שלום! ראיתי בשו”ע בסי’ סג סעיף ה’ שאם היה ישן מצערים אותו ומעירים אותו עד שיקרא פסוק ראשון והוא ער ממש (ולא כתוב שהרמ”א או המשנ”ב חולקים על דין זה). מאידך ראיתי בהליכות שלמה בשם הגרשז”א שהישן בשעת ק”ש נחשב אנוס ופטור מן המצוות, אך טוב להעיר אותו כדי לזכותו בק”ש.
א) איך זה מסתדר?
ב) אם באמת הלכה כהליכות שלמה, האם כאשר יש לי חבר דתי מתקשה בקימה לתפילה כך שאם אעיר אותו ייתכן שלא יקום- כדאי שלא להעיר אותו כיוון שאם אעיר אותו ולא יקום לא ייחשב פושע? ומה הדין כאשר כמעט בטוח שלא יקום? תודה.

תשובה:

שלום וברכה

ראשית יש כאן שני נדונים שונים: הציטוט שהבאת מהשו”ע אינו מדבר על גדרי אונס, מדובר באדם שאינו אנוס, נניח אדם מתנמנם שהוא מודע למעשיו, הנושא שם הוא ענין כוונה באמירת קריאת שמע, ובזה עשו חילוק בין פסוק ראשון שהכוונה בו מעכבת ולכן מיש קורא מתוך נמנום אינו יוצא ידי חובה, לשאר הפרשיות שאפילו קרא מתוך נימנום אם אמר את כל המילים יצא.

בנוגע לדברי הגרש”ז ודאי מדובר באדם שבאופן אקראי מחמת עייפותו הרבה לא התעורר בזמן ולכן הוא אנוס, אדם שכך מנהל את חייו, ובשאט נפש הוא רגיל לישון מכאן ועד להודעה חדשה, הוא פושע גמור ואין לזה כל קשר עם אונס. אם זה אינו פשיעה, איני יודע פשיעה מה היא…

שבת שלום ומבורך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים