“שמא גרם” – חשיבותו של שם

הרב יהושע פפר
י"ז טבת ה'תשע"ח

 

ספר שמות הוא ספר של גלות וגאולה, ספור לידתו והתהוותו של העם היהודי שמתוך עומק וחשכת גלות מצרים עלה והזדכך עד הגיעו למעלת העם הנבחר.

פתיחת ספר שמות במניין שמות בני ישראל מזכירה לנו את חשיבות השמות במסורת היהודית. התורה מקפידה בכמה מקומות על רישום שמות (ובעיקר בסדרות השמות של ספר בראשית), ובכך נרמז גודל עניינם. נקדיש את מאמר השבוע לביאור כמה סוגיות ושאלות הקשורות לקריאת שמות.

מהי יסוד חשיבות השם? האם מותר לקרוא בשמות של גויים? מה פשר הקריאה בשני שמות? האם אפשר לקרוא לאח ואחות בשם אחד? ואיך עובד שינוי השם? בשאלות אלו, ועוד, נעסוק בהמשך הדברים.

חשיבות השם

הגמרא קובעת (ברכות ז, ב) כי ‘שמא גרים’, כלומר, שמו של אדם משפיע על מהותו ועל תכונותיו הפנימיות ביותר. עוד מספרים חז”ל (יומא פג, ב) על רבי מאיר, שהיה “מדייק בשמות”. פעם אחת, כשנכנס עם רבי יהודה ורבי יוסי לאכסניה, “בדק” רבי מאיר בשמו של בעל הבית, ומששמע כי שמו הוא “כידור”, לא רצה רבי מאיר להפקיד אצלו את כספו, משום ששֵם זה מלמד כי נושאו הוא רשע (השם נלקח מלשון הפסוק “כי דור תהפוכות המה”).

רבי יהודה ורבי יוסי, מנגד, לא השגיחו בדבר, והפקידו את כספם אצל אותו אדם. סוף המעשה היה, שהנפקד הכחיש את הפיקדון, ולבסוף גם רבי יהודה ורבי יוסי הודו לשיטתו של רבי מאיר, ו”בדקו בשמות”.

אכן, מובא בכתבי האריז”ל  (שער הגלגולים, הקדמה כג) שכאשר האדם נולד, ואביו ואמו קוראים לו בשם, השם העולה בדעתם אינו אקראי. הקב”ה משים בפיהם את השם כפי שורש נשמתו של אדם זה, באופן ששמו ישקף את עמקי מהות נפשו. אצל ההורים, נתפס בדרך כלל עניין קריאת שמות כשאלה של טעם, או שאלה של כיבוד המשפחה. עלינו לדעת שגנוז בנתינת השם עניינים טמירים ונעלמים.

כיון ששמו של אדם משפיע על מהותו ותכונותיו, וקשור לשורש נשמתו, אמרו חז”ל במדרש תנחומא (האזינו, אות ח) כי “לעולם יבדוק אדם בשמות, לקרוא לבנו שם הראוי להיות צדיק, כי לפעמים השם גורם טוב, או גורם רע”. יש לדייק בדברי המדרש שלפעמים השם גורם טוב או רע. נראה שחז”ל חששו שמתן משקל עודף לשמו של אדם עשויה להחליש את  בחירתו החופשית. לכך אמרו חז”ל שרק לפעמים עשוי השם להשפיע, לסייע, או להפריע  במעשיו.

בספר “מגיד מישרים” כתב על זו הדרך שמי שנקרא “אברהם” תהיה לו נטייה למידת החסד. בנוסף, הביא עוד דוגמאות של נטיות הנפש לאור קריאת השם.

האם מותר לקרוא בשמות נוכרים?

לאור ההקדמה הנ”ל, מובן היטב מדוע אין לקרוא לילד בשמות רשעים, שעשויים להשפיע לרעה על טבע הילד. האם ניתן לומר אותו הדבר בנוגע לשמות נוכריים?

סקירה היסטורית קלה תגלה שהיו יהודים רבים וטובים, במשך כל הדורות, שנקראו בשמות נוכריים. כבר בגמרא (גיטין יא, ב) מוזכר ש”שרוב ישראל שבחוץ לארץ שמותיהן כשמות עובדי כוכבים”, וכך מוצאים אנו בדברי האמוראים עצמם שמות שאינם שמות יהודיים, כגון ר’ פפא, ר’ זביד, וכדומה.

בהתבססו על כך, כתב בשו”ת אגרות משה (אורח חיים, ח”ד, סימן סד, שדן בקריאת הבת על שם אם שנקראה בשם לועזי) שהגם שהשימוש בשמות לועזיים אינו מן הראוי (ובאבן העזר ח”ג, סימן לה כתב שהדבר מגונה), אין בכך שום איסור. הוא מוסיף שם שכמה גאוני עולם נקראו בשמות לועזיים; אביו של הרמב”ם נקרא מיימון, המגיד משנה נקרא וידאל, ועוד.

סיבת הדבר, לפי דבריו, היא מפני ששמות אלו נשתקעו בתוך כלל ישראל, ועל כן אין חשש לקרוא בהם. הוא אף מוסיף כי  מה שאמרו חז”ל (ויקרא רבה, פרק לב) שאבותינו נגאלו ממצרים בזכות מה שלא שינו את שמם (והביא מדרש זה המהר”ם שיק שנזכיר להלן, שלדעתו יש איסור בקריאה בשמות נוכריים), יש לומר שמעלה זו שייכת רק קודם מתן תורה, שאלמלא היו מקפידים על שמותיהם, לא היו ניכרים כלל כאומה בפני עצמה, ולא הייתה מתקיימת אמונת הגאולה. אבל לאחר מתן תורה, שוב אין לנו אלא את מה שאסרה והתירה תורה, ובטלה מעלת הקפדה על שמות עבריים (אולם סיים שם שהוא מפחד לחדש דבר זה בלי ראיות גדולות).

דעת הרב פיינשטיין היא בניגוד חד לדעת שו”ת מהר”ם שיק (יורה דעה סימן קסט), שכתב כי הקורא לבנו בשמות נוכריים עובר על איסור תורה(!), הנלמד מן האיסור להידמות לגויים בכל אופן, כמו שאמר הכתוב “ואבדיל אתכם מכל העמים”, ובודאי שבכלל זאת לקרוא בשמותיהם. אך כבר כתב בשו”ת מהרשד”ם (יורה דעה, סימן קצט) שאין איסור בקריאה בשמות נוכריים, והאסור להידמות לגויים הינו רק בלבוש ובמנהגים, אבל בשמות אין קפידה בכך, אם כי מידת חסידות היא להתרחק מהם.

בשו”ת אגרות משה מסיים שלאור דברי חז”ל בבראשית רבה (לז, ז), כיום אנו קוראים לילדינו על שם אבותינו (ולא על שם המאורע, כפי שהיה נהוג בימי קדם). לכן, פוסק שם שיש לקרוא על שם האבות, אפילו בשם לועזי. יש להזכיר גם שנפוץ היום לקרוא את הילד בשני שמות, שם אחד יהודי ושם לועזי, ובזה עדיף עוד יותר ממה שדנו בפוסקים הנ”ל בקריאת הילד בשם לועזי לבד, ומנהג אשכנז ותיק היה לקיים טקס מיוחד (חול-קרייש) לקריאה בשם הלועזי (בשו”ת מהר”ם שיק כתב שדבר זה אינו מועיל לעניין האיסור).

קריאת שתי שמות

שאלה שרבים דשו בה היא שאלת קריאת ילד בשני שמות, אחד על שם האבות ושני על שם מאורע, או לפי טעם ההורים. האם הוספת שם שני גורע מקריאת הילד על שם אבותיו, או שמא אין בכך קפידה?

מתוך דברי האגרות משה (שם) משמע שגם כאשר מוסיפים עוד שם, הרי זה עדיין נקרא על שם הנפטר, ואין בכך קפידה. לכן כאשר נשאל על קריאת בת  בשם אישה שמתה בדמי ימיה ל”ע, השיב שיש להוסיף שם נוסף משמות הצדקניות שבמקרא, וכתב ש”אין קפידה בזה”. וכן מבואר בתשובה נוספת של האגרות משה (יו”ד, ח”ב, סימן קכב).

כך גם עולה מדברי ספר עיקרי דינים (יו”ד, סימן כו), שכתב שיש לאדם לקרוא לבנו הראשון על שם אביו (כלומר, אביו הנפטר של האב). אם האם מתעקשת לקרוא לבן על שם אביה, והאב מסכים לכך משום שלום ביתו, יש לקרוא על שם שניהם, ובזה אינו מזלזל בכבוד אביו (והביא שסגולה למי שבניו מתים לקרוא להם בב’ שמות).

יש להביא קצת ראיה לדבר  מדברי הבית שמואל (סימן לח, ס”ק מו) שכתב שאם קידש את האישה על מנת ששמו ‘יוסף’, ושמו האמיתי הוא ‘יוסף שמעון’, האישה מקודשת. מכאן משמע שגם הנקרא ‘יוסף שמעון’ נקרא בשם ‘יוסף’, והוספת שם אחר אינו מבטל את משמעות השם. ואולם, יש לדחות שהדבר תלוי בקפידת האישה, ואינו מורה על עיקר מהות השם.

אולם מרן הרב אהרן לייב שטיינמן זצ”ל הביא בספרו “אילת השחר” (מטות לב, מב) בשם החזון איש שכאשר מוסיפים על השם הרי זהו שם אחר. קצת יש להוכיח כדבריו מדין שינוי השם (ראה להלן), שהגם שלא עוקרים את השם המקורי, ורק מוסיפים שם נוסף, נחשב הדבר לשינוי השם גמור, ומכאן נראה שמה שמוסיף שם נוסף נחשב לשם אחר.

לקרוא על שם מי שמזלו רע

נהגו שלא לקרוא בשמם של אנשים שמזלם רע (ריע מזליה), כגון מי שנהרג, מי שנפטר צעיר, או מי שמת בלא ילדים. מקור לעניין זה מופיע בספר “יש של שלמה” (גיטין פרק ד, סימן לא), שכתב שנהגו לקרוא בשם ישעיה, ולא בשם ישעיהו, משום ששם ישעיהו ‘ריע מזליה’ כיון שנהרג, ולכן קוראים בשם ישעיה, שהיה אדם אחר.

מאידך, הרמ”א (אה”ע, סימן קכט, סעיף כו) כותב ששם גדליהו נכתב בסתם באות וי”ו, על שם גדליהו הנביא, ושלא כדעת ה”ים של שלמה” שכתב שיש לכתוב בסתם בלי וי”ו. מכאן לכאורה שהרמ”א לא חשש למה ש”ריע מזליה”. בבית שמואל (סימן קכט, קונטרס השמות, אות י) כתב שמשמע שנחלקו בדבר. אבל בשו”ת חתם סופר (אה”ע, ח”ב, סימן כה) כתב שאין בכך מחלוקת, וגם הרמ”א מודה שאין לקרוא על שם מי ש”ריע מזליה”. ביחס לגדליהו (וישעיהו) הוא מבאר שכבר אנו מוצאים במקרא שגדולים אחרים קראו בשמות אלו, ולכן אין ללמוד מהם.

בשו”ת אגרות משה (יו”ד, ח”ב, סימן כב) חידש בכך שעד כאן לא מצאנו ש”ריע מזליה” אלא מי שנהרג, אבל מי שמת בדמי ימיו לא מצאנו שנקרא “ריע מזליה”, והרי שמואל ושלמה מתו כשהם צעירים, ומעולם לא הקפידו שלא לקרוא בשמותיהם. אבל כתב שם מסברא שמי שמת בלא בנים נראה שיש קפידה לקרוא בשמו כי “ריע מזליה”. עוד הוסיף שאם צריכים לקרוא על שם מי שחוששים משום מזלו הרע, יש לעשות שינוי קל בשם (כגון לקרוא ישעיה במקום ישעיהו), או לקרוא בשני שמות. דברי הרב פיינשטיין בנוגע למי שמת צעיר חידוש הם, ובדרך כלל לא נהגו כן.

בעל ה”קהילות יעקב” (קריינא דאגרתא, ח”ב, מכתב קמט) כתב להוסיף שמי שקורא בשם “אברהם” על אבותיו, וחושש משום שהיה “ריע מזליה”, יכוון שאם ח”ו השם אינו במזל טוב, יהיה נקרא בשם ‘אברהם’ על שם אברהם אבינו, ובזה שוב אין חשש.

לקרוא לאח ואחות בשם אחד

בשו”ת דברי מלכיאל (ח”ג, סימן עה) דן בשאלה אם מותר לקרוא לאח ואחות בשם אחד, כגון שהייתה לו בת בשם ‘שמחה’ וכעת רוצה לקרוא גם לבנו בשם ‘שמחה’.

בתחילת דבריו הוא דן להתיר זאת, על פי דברי הגמרא בכתובות (פט, ב) שלרב חסדא היו שני בנים עם שם זהה (‘מר’), ורק הוסיפו להם סימן זיהוי, לקרוא לגדול ‘מר קשישא’ ולקטן ‘מר ינוקא’. מכאן משמע שאין שום בעיה בדבר זה.

אולם המשיך שם וכתב שאין לעשות כן מכמה סיבות: א. לפי דברי המדרש (הבאנו לעיל) שבעבר היו קוראים על שם המאורע, ולכן לא היתה בעיה לקרוא בקריאת שמות שני אחים  על שם אותו המאורע. אולם, מאחר וכיום קוראים בשמות על שם האבות “אין זה כבוד לאבות שנראה כאילו יש לו שני אבות. בפרט לפי דורשי הרשומות שכתבו, כי נשמת האב נכללת בנשמת הבן, אין מהראוי לקרוא לשניים מילדיו באותו שם. ב. אם שני האחים בעלי אותו שם ידורו בבית אחד עם נשותיהם, עלול להיגרם מכך מכשול. ג. משום עין הרע.

בסוף דבריו תמה ה”דברי מלכיאל” על כך שנהגו לקרוא לנקבות בשמות שנקראים בהם זכרים, וכתב שאין ראוי לעשות כן. בשו”ת ציץ אליעזר (חלק יא, סימן נו) דן בכך, ונקט לדינא שאמנם לכתחילה אין ראוי לקרוא לאח ואחות בשם בעל שורש אחד (כגון אליעזרה ואליעזר, או צבי וצביה), וכמו כן אינו מן הראוי לקרוא לבת בשם של בן (וכך להיפך), אולם אפשר להתיר לשואל אם הוא עומד על הדבר.

יש לעורר שלפעמים קוראים לבת על שם אב (כגון בשם ‘ליבה’ על שם ‘לייב’), או לבן על שם אם (כגון ‘שריאל’ על שם ‘שרה’, ולכאורה אין בכך עניין, כי שם הבן שם אחר הוא משם הבת.

שינוי השם

כפי שהקדמנו, לשמות ישנן משמעויות עמוקות. לכן, מקפידים שלא לשנות את שמו של אדם בלי סיבה רצינית. אולם, במקום סכנה כתב הרמ”א שנהגו לשנות את השם, כי שינוי השם עשוי לשנות את מזלו של האדם, והוא שינוי השם המוזכר בדברי הגמרא (ראש השנה טז, ב), כמו שביאר ב”ערוך לנר”.

ישנם יהודים בעלי תשובה, שהוריהם קראו להם שמות שאינם מוצאים חן בעיניהם, וכיום רוצים לשנות את שמותיהם לשמות תורניים. גם בזה כתבו שאין להקל ראש. אולם, כתב הרב מרדכי גרוס (קונטרס שמא גרים, פרק ג, סימן ה)  שאם לאדם ניתן שם שאין בו זיקה לשורש יהודי, נכון הדבר לשנות את שמו. למרות שבדרך כלל מוסיפים שם ולא עוקרים את השם הקודם, במקרה כזה ייתכן שצריך אפילו לעקור את השם הקודם, ולהתקרא בשם חדש.

6 תגובות

  • מאת יגאל:

    בה’י
    “שמא גרים”
    שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם וגו’
    שני אחים אלו קבלו מיעקב אביהם “ברכה” זהה , ולכאורה עם ברכת הצדיק מתקבלת הרי ההסטוריה שלהם אמורה להיות זהה או כמעט זהה . נביט עליה ונראה כי אין שני שבטים שגורלם היה שונה כל כך כשבטים אלו .
    שבט שמעון נמחק מן המפה לא מוזכר אף פעם לטובה ואפילו נחלתו נבלעה בתוך נחלת שבט יהודה, אין נביאים אין שופטים חוץ ממעשה זמרי אינו מוזכר יותר .
    שבט לוי עלה לגדולה לא נשתעבדו במצרים ולמדו תורה , מלו את בניהם במצרים ובמדבר כהנים ולויים עובדי המשכן ובית הבחירה יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל .
    מה היה חזק יותר מברכתו של יעקב ?

    שמא גרים
    כשנולד שמעון אומרת לאה ” שמע ד’ כי שנואה אנכי ”
    כשנולד לוי אומרת אמו “עתה הפעם ילווה אישי אלי ”

    החשיבה של ההורים ובעיקר האם משפיעה על התנהלות הצאצאים .

  • מאת צבי:

    מה לגבי אנשים שהולכים לר’ חיים קנייבסקי ואומר להם לשנות את השם?
    הם לא חולים או משהו, אלא רוצים שינוי מזל אולי.
    למשל לא’ בשם “ירון” אמר לשנות ל”יהודה”.
    מה הבעייה בירון? זאת מלה חשובה בעברית, ואם כי איננה שם במקרא, הרי גם “חיים” איננו שם במקרא.
    וכן שמעתי שאומר לשנות את השם “שירה” וכדומה. וזאת גם מלה חשובה בעברית, כידוע.
    וכן א’ שהגיע אליו שאל האם לקרוא לבתו נעמה, אמר שלא, כי השם נעמה (איזו?) בתנ”ך פירושו שהייתה מנעימה לע”ז. ומה עם מדרש חז”ל בבראשית רבה שהיא אשתו של נח?
    יש לו מקור לכל זה?

  • מאת רבני בית ההוראה:

    אינני יודע, אפשר לפנות אליו במכתב והוא עונה. יכול להיות ששמות שנראים לו לא מספיק שייכים ומתאימים לציבור החרדי, הוא מנסה לשרש מתוך מטרה כללית לחזק אנשים, כלומר בתור משהו סימלי כמו עוד הנהגות שהוא מעורר עליהן.

  • מאת מ.:

    איני יכול להשיב במקומו, אך אני יכול לשער.
    בדור הזה שפסקה רוה”ק אין לנו להמציא שמות שאבותינו לא מצאנו שקראו בהם, ואנו קוראים רק שמות שהם בירושה לנו.
    ולכן שמות כמו ירון או יובל וכד’ הם בעיה.
    כמו”כ שמעתי מהגאון רח”פ שיינברג זצ”ל ששמות שדנו בהם רבותינו בהלכות כתובה וגיטין, הם זה שדנו בהם נתקדשו בזה. ושמות חדשים אין לנו לבדות [והיינו לכאור’ בדור הזה וכנ”ל]
    לגבי שירה, הוא טוען שזה שם פעולה ולא שם עצם.
    לגבי נעמה, הוא מתכוון לנעמה העמונית, וכנראה כיון שבתורה נקראה היא בשם נעמה ואשתו של נח לא נקראה במפורש בשם זה, א”כ אזלינן בתרה.

  • מאת צבי:

    עיין במאמר הזה שהרחיב בעניין דעתו של הגר”ח:
    http://www.ladaat.info/article.aspx?artid=4299

    ובמחילה מכבוד תורתו, כל השמות של החסידים ביידיש כמו “שיינדי” “פייגי” וכו’, הם שמות מומצאים, והם בוודאי אינם שמות של אנשים מהתנ”ך וגם לא תרגום שלהם, ואם באירופה לפני 100-200 שנה היה מותר להמציא שמות כאלו, אין סיבה שהיום לא יוכלו. ומה ששאלוהו על כך ולכאורה השיב ש”מה שמצינו בדורות הקודמים שקראו מדעת עצמם, כנראה היה להם סיבות שקראו, ועל זה אין קושיה” – דחוק ביותר, ולא מובן כלל.

    וגם אם לא להמציא שמות, הרי מי שכבר יש לו שם כמו “ירון” אין סיבה שיחליף את השם, כמו שהאריך הרב יהושע במאמר, אם כבר חייבים אז להוסיף שם נוסף, אבל לא לעקור את השם לגמרי.

  • מאת רבני בית ההוראה:

    אני חוזר על דעתי, שכנראה עיקר טעמו של מרן הגר”ח קנייבסקי, הוא כדי להרבות גבולות הקדושה ומחמת החשש שלו מהשפעות זרות, ולא מסיבות קבליות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים