שאלה:
לכבוד הרב שלום וברכה!
יש לי דחף מיני גם כלפי נשים וגם כלפי גברים מסויימים.
האם מותר לי ללחוץ יד לגבר שיש לי משיכה כלפיו.
לשים תמיד ווזלין או כפפות זה לא מעשי. וסתם לא להסכים ללחוץ יד לגבר אחר (שלא יודע שיש לי דחף מיני כלפיו) ומושיט לי יד כמו לכל גבר אחר) – זה מביך מאד. אבל מאד. ברור שאם זה אסור אז אין ברירה וזה ההלכה. אבל האם בנסיבות האלה המגע הזה מותר ובסדר.
ומה לגבי לתת יד כשיש ריקודים (נגיד בחתונות) – האם מותר לתת יד כשיוצא שיש לידי גבר שיש לי משיכה מינית כלפיו?
זה משנה אם ברור לי שהמגע הזה יעשה לי ריגוש מיני או ברור שלא או שאני לא יודע מראש?
ממש תודה
תשובה:
שלום רב,
אם יש לך דחף מיני לאותם גברים ודאי שאסור ללחוץ להם יד, יש בזה חשש איסור דאורייתא של לא תקרבו לגלות ערוה.
ראה מה שכתב הרמב"ם (איסורי ביאה פ”א ה”ד): “העריות שיש בהן מיתת ב”ד מהן שמיתתן בסקילה, ומהן שמיתתן בשריפה, ומהן שמיתתן בחנק, ואלו שמיתתן בסקילה….והשוכב עם זכר…." ואם כך יש בזה גם איסור לא תקרבו כמו שכתב הרמב”ם בספר המצוות: “והמצוה השנ”ג היא שהזהירנו מקרוב לאחת מכל אלו העריות ואפילו בלא ביאה. כגון חבוק ונשיקה והדומה להם מפעולות הזנות. והוא אמרו יתעלה באזהרה מזה (אח”מ יח ו) איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה. כאילו יאמר לא תקרבו מהן קירוב יביא לגלות ערוה…”. ובפרק כ”א איסורי ביאה ה”א-ג שם כתב הרמב”ם את איסור קירבה לעריות: א. כל הבא על ערוה מן העריות דרך איברים או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקרוב בשר הרי זה לוקה מן התורה, שנאמר לבלתי עשות מחקות התועבות וגו’ ונאמר לא תקרבו לגלות ערוה, כלומר לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערוה”.
תודה. אבל הרמב"ם שהבאת כותב: כל הבא על ערוה מן העריות דרך איברים או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקרוב בשר הרי זה לוקה. כלומר הרמב"ם מדבר על חיבוק ונישוק. איפה רואים שמדובר על כל מגע
לכבוד הרב שלום וברכה
הרב כתב שנגיעה באשה יש בה חשש איסור תורה.
קשה לי להבין כיצד דברי הרב מתיישבים עם ההיתר של הכהן לגעת בסוטה שכתבו תוס' (סוטה י"ט. ד"ה וכהן) שאין איסור אם כהן צעיר נוגע בסוטה, כי אין יצה"ר לשעה. ועוד שחובה להציל אשה הטובעת בנהר (סוטה כא:) ואם עצם הנגיעה כרוכה באיסור תורה אז אסור לגעת בשום אופן וכבר כתב הרמ"א (יוד קנז א) שגם פיקו"נ אינו מתיר איסורי דאורייתא של גילוי עריות. ועוד שכתב הרמב"ם (פהמ"ש פרה ג ז) שאומרים לכהן השורף את הפרה לגעת בשרץ או בנידה ולדבריך היה צריך לחשוש כאן ללא תקרבו. וכן במקומות נוספים מצאנו נגיעה בין איש לאשה (סדר חליצה סעיף נב).
אשמח שהרב יסביר את הדברים
השואל כתב שיש לו משיכה מינית לאותם גברים. אז בהנחה שלחיצת היד תרגום לו לריגוש מיני כפי שהוא כותב, ודאי שיש כאן איסור דאורייתא. אלא שאין הוא בטוח שזה יגרום לו, אלא יש לו חשש – ספק. לכן כתבתי שיש לו ספק איסור דאורייתא.
כנ"ל חגבי הכהן, נראה לי שאם הכהן אומר שיש לו חשש שזה יביא אותו לריגוש דומה, דומני שהוא אמור להביא את המלאכה לכהן אחר. אחרת כיצד יעבור על חשש איסור דאורייתא.
כפי שציינת אכן חיבוק ונישוק. אבל הרמב"ם גם כתב: נהנה בקרוב בשר. כלומר, אין איסור תורה לגעת אפילו באישה אם אין הנאה של קירוב בשר. אולם אם יש, אז יש איסור דאורייתא.
לכבוד הרב שלום וברכת יישר כח על הדברים.
מצאתי עוד כמה מקורות שבהם לא חששו לנגיעה באשה, ולכאורה, אם באמת מגע של חיבה הוא איסור תורה אז היה עלינו לאסור כל מגע כי מי ערב לנו שלא תהיה הנאה מינית באותו מגע.
א. כתובות יז: רב אחא הרכיב את הכלה עליו (ואפשר לטעון כנגד: שרב אחא היה קדוש וטהור ואין מכאן ראייה לסתם בני אדם).
ב. ביצה כ"ה: לקחו את ילתא על הכתפיים (לא לפי רש"י אלא לפי המאירי. אבל צריך לציין שכנראה ששיטת המאירי בע"ז י"ז ובסנהדרין סו: היא כרמב"ם לעניין לא תקרבו)
ג. או"ז א סו"ס שמ"א – כותב לעניין חופת נידה ומסירת הטבעת לאשה שאין בזה איסור נגיעה כי עדיין אינה אשתו.
ד. ט"ז (או"ח תרטו א – לעניין מגע באשת חברו) ושו"ת לב חיים (ב ד) שנראה שנגיעה לא אסורה מהתורה לפי הרמב"ם. (אף שהשדי חמד התפלא עליו)
ה. השו"ע (אהע כ א) קיבל להלכה את שיטת הרמב"ם שכל קריבה היא איסור תורה. והרמ"א לא חלק. אבל אע"פ כן הרמ"א (אה"ע סימן כא) חולק בכמה דברים ומתיר שימוש בשפחות (ע"פ תוס' בקידושין פב ד"ה הכל) ועזרה לאשתו נידה חולה כמובא ברמ"א ביו"ד סוף סימן קצ"ה.
ו. וכבר הוזכרו גם נגיעה של הכהן בסוטה וכן הכהן השורף את הפרה הנוגע באשה נידה. וכן היבמה נוגעת ביבם ולא מצאנו בעיה לחלוץ לחומרא מחשש ללא תקרבו.וכן הצלת אשה הטובעת בנהר.
איך זה שבכל המקרים הללו לא חששו חכמים שאדם יהנה מן המגע. וודאי שאדם ממוצע נהנה ממגע גופני של אשה. האם לא משמע מכך שגם אם ייהנה עדיין לא יהיה בזה איסור תורה. אשמח לשמוע את תגובת הרב, כי הדברים לא ברורים לי כל כך
ובכל מקרה, אם חכמים לא חוששים שתהיה הנאה בנגיעה באשה, מדוע שנחשוש לכך במגע בין שני גברים (=כשאין ידוע מראש שזו תהיה נגיעת חיבה)
והרמב"ם שהרב הזכיר (איסורי ביאה פרק כא הלכה א) מדבר על חיבוק ונישוק שמצטרפים להנאה מינית ולא על סתם מגע שיש בו הנאה מינית
תודה
וכעת אני קורא שוב את לשון הרמבם (איסורי ביאה כא א) ורואה שהוא מדבר על מי ש"חבק ונשק *דרך תאוה* " – האם אכן אפשר לומר שלחיצת יד נימוסית (גם אם יש בה הנאה מינית) היא התקרבות לערוה *בדרך תאווה*?
וגם בפירוש המשנה (סנה' ז ד) הרמב"ם מדבר על מי ש"חבק או משמש באבר מאבריו לכונת הנאה באיזה אבר שנגע מאברי גופו כאותן המתענגים ביד ורגל" – ומכאן אני רואה: א. מדובר על מעשה שצורתו החיצונית היא מעשה חיבה ותשמיש. כביאה דרך איברים וחיבוק ונישוק. ולא על לחיצת יד נימוסית או מדידת לחץ דם וכדו' שצורת הפעולה החיצונית שלהם בכלל אינה של חיבת ביאה. ואפילו אם התכוון להנות וגם נהנה.
ב. הרמב"ם כותב על פעולה שנעשית *לכוונת הנאה* (כלשון הרמב"ם). ולא על מי שמטרתו אחרת לגמרי [גם אם לבסוף היתה לו הנאה מינית מכך].
יישר כח ותודה רבה
ובספר המצוות ל"ת שנג – (גירסת פרנקל) מדובר על חיבוק ונישוק *והדומה להם מפעולות הזנות*
ושוב, האם לדעת הרב לחיצת יד כלולה בהגדרה זו?
מגע יד בין איש לאישה האסורה לו אינו איסור דאורייתא גם לדעת הרמב"ם (למרות שאין כל ספק שהוא אסור). מגע יד של חיבה אסור מדאוריתא לשיטת הרמב"ם.
ראה את דברי רבינו יונה בשערי שובה שער השלישי אות פ:
"איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו (ויקרא יח,ו) כל קירוב בשר אמור כגון הנגיעה בידי אשת איש ופי' לגלות ערוה כי הקריבה מביאה לידי ערוה. כי תאמר בלבבך איפה נמצא בכתוב כי גדרה התורה גדר כי תאמר אשר אסרה מנע יד ליד להיות גדר לעבירה נשיבך דבר הנה במצות הנזיר אשר עיקר נזירותו פן ישתה וישכח מחוקק או יתעהו רוח זנונים אוסרתו התורה מכל אשר יעשה מגפן היין וכל זה לגדר הרחקה ממשתה היין".
בנוסף ראה בקריינא דאיגרתא ח"א סי' קסב שכתב כן בשיטת הרמב"ם, וכך הביא בשם החזו"א (שם הוא מדבר סתם על נתינת יד לאישה, אבל מן הסתם כוונתו שאם נהנה מקירוב בשר כלשון הרמב"ם אז יעבור על איסור דאורייתא, אבל אם לא, אינו עובר על דאורייתא). וראה שם מה שהביא גם את הפסוק ונשמרתם מכל דבר רע. וראה עוד בשו"ת אגרות משה או"ח ח"ג סי' קיג.
המקורות האחרים שהבאת, ודאי שמדובר באופן שהוא יכול להשתדל שלא יגיע לידי איסור דאורייתא (כלומר, שלא יהנה מקירוב בשר, לכן מן הסתם לצורך גדול התירו. אבל אני מניח שאם הוא משער שהוא יגיע להנאה מקירוב בשר יהיה אסור).
כל זה כאמור, מול אישה. השואל כאן מדבר מול גבר אחר, שבדרך כלל כמובן אין כל חשש ואין כל סרך איסור. אולם הוא מציין בפירוש שהוא בהחלט יכול להיות שיגיע לידי הנאה מקירוב בשר, אז מדוע שיהיה מותר לו?
המשמעות של סירוב כזה של בעל נטיות הפוכות בסתר ללחוץ בפומבי יד לגבר עלולה להיות גדולה, היא יכולה לחשוף אותו ברבים ולגרום לו להלבנת פנים ולהניע תהליך שבעצם יקיא אותו מהקהילה שבה הוא חי ואולי מהיהדות בכלל וידחף אותו אל מקומות שבהם הוא יבצע חטאים רבים וקשים. שלא לדבר על המשפחה שלו והשידוכים של הילדים שלו וכו'.
לכן לדעתי ראוי שתשובה לשאלה כזו תינתן במסגרת של מענה כללי יותר למקומם (או אי מקומם) של אנשים כאלה בחברה דתית או חרדית.
אם, למשל, המסקנה היא שיש בנסיבות מסויימות לאנשים כאלה מקום בחברה דתית, אז מובן מאליו שעליהם מצד אחד לצמצם ככל האפשר את הסיכוי לעבור על שמירת נגיעה, שמירת עיניים ושמירת הרהורים אבל מצד שני גם לצמצם את הסיכוי שלהם להיחשף. צריך למצוא איזשהו איזון עדין, כמובן רצוי בליווי רבני צמוד.
כשיש חששות כל כך מרחיקי לכת יש להתייעץ שוב באופן פרטני.
השאר תגובה