שאלה:
מי שגילה תוך סידור הבית חוברות עבודה וקריאה מתקופת בית ספר התיכון לפני עשרים שנה שהיו שייכים לחבריו לכיתה אז ונותרו בטעות אצלו.
האם חייב להחזיר או שיש להניח שאין להם משמעות כיום אצל הבעלים? האם חייב להתוודות בפני הבעלעם ולבקש סליחתם כחלק מחיוב התשובה והכפרה? והרי שואל שלא מדעת נקרא גזלן?
האם יש הבדל בין אשכנזים לספרדים בנושא זה?
תשובה:
שלום וברכה,
מסתבר שיש זמן קצוב להשאלה ספרי לימוד של בית ספר, ולא הושאל לטווח ארוך. ולכן כעבור זמן ההשאלה ולא השיב לבעלים נחשב לגזל בידו, וחייב בהשבה.
אם יש ערך כספי לספרים, אלא שלבעליו אין צורך בהם, יכול השואל להשיב את הספרים לבעלים, ולהפטר מחיובו.
אם אין ערך כספי לספרים אלו בשוק – עבר זמנם ואין כדוגמתם בשוק, לדעת השו"ע ודאי חייב לשלם את דמיהם. ולדעת הרמ"א נחלקו הפוסקים, האם חייב לשלם את דמיו, או יכול להשיב את הספרים ולפטור עצמו בטענת הרי שלך לפניך. ונכון להחמיר לשלם את דמיו.
בהצלחה.
מקורות:
ראה שו"ע חו"מ סימן שמא סעיף ב שמבואר שאם שאל פונדק מחברו ללינה הכוונה ללילה אחת. ואם שאל לנישואין הכוונה לשלושים יום. מבואר שבשאלה מתייחסים לזמן הנהוג להשתמש. וכן בהשאלת ספרי לימוד מסתבר שיש קצבה כמה זמן ראוי להשתמש בספר. ואם עיכב בידו אחר הזמן דינו כגזלן.
אם יש ערך כספי לספרים חייב להשיב את החפץ ולא צריך לשלם את דמיו, כדין כל גזלן שחייב להשיב את החפץ, למרות שלבעלים אין צורך בספרים. אבל אם אין ערך בשוק לספרים שווה דינו לגזל אתרוג ועבר עליו חג הסוכות, שלדעת הפרמ"ג [הובא בפת"ש חו"מ סימן שסג ס"ק א] חייב לשלם את דמיו, ואינו נפטר בהשבת החפץ, כיון שניכר לכל שאין ערך לאתרוג, בשונה מחמץ שעבר עליו הפסח שלא ניכר שעבר עליו הפסח. אך בפת"ש שם הביא דעת החולקים וסוברים שרק לשו"ע ניתן לחייבו את דמיו ולא לדעת הרמ"א. אמנם כיון שרוב מניין ורוב בניין של הפוסקים שחייב לשלם את דמיו, נכון להחמיר שישלם את דמיו.
