שאלה:
שלום וברכה.
רציתי לשאול שאלה אמונית:
ידוע לי היטב שאלוקים קיים והוא אלוקי ישראל – מהוכחת יציאת מצרים והר סיני וכו'.
אבל אני לא מצאתי הוכחה לדבר פשוט אחד – האם אלוקים אוהב אותי או לא ?
ואם תגיבו ותאמרו שיציאת מצרים והר סיני וכל הדברים הללו הם ההוכחה לכך שהאלוקים אוהב אותנו, זה לא מספק – ה' יכול לעשות זאת מהרבה סיבות, לא קשורות בהכרח לזה שהוא אוהב אותי. למשל – כי הוא אוהב לתת ולעזור, אבל לאו בהכרח אוהב אותי.
ואם תגידו לי פסוקים כמו "הבוחר בעמו ישראל באהבה" אזי אענה: א. אוהב את עמו ישראל, מה איתי ? אותי הוא אוהב ?
ב. כתוב גם שבחר בנו כי כרת ברית עם אברהם – שזה לא אהבה, זה פשוט ברית – הסכם.
לסיכום – מניין לנו שאלוקים אוהב אותנו, מניין לנו שאלוקים אוהב כל אחד מאיתנו ?
תשובה:
שלום ידידי,
הייתי שואל אותך שאלה פשוטה: אכלת ארוחת בוקר היום? היה טעים? מי נתן אותה?
אנחנו כל כך רגילים לראות את עצמנו כישות עצמאית, שאנחנו בעצם לא מוצאים היכן נמצא בורא העולם בכל הסיפור…
אם היינו מבינים שכל נשימה זה ממנו כל תא בגוף מתפקד כל רגע בטיפולו המסור, כל תנודה של אצבע, כל מה שיש לנו בית משפחה ידידים וכו' וכו', היינו רואים שמדובר באהבה אין סופית. ואם נבין גם שהכל מיועד למען התכלית הסופית להיטיב לנו בעולם הבא, ואין שום תכלית אחרת, כדברי רמח"ל שמכח הטוב להיטיב, לא היה מקום לשאלה זו.
עלינו לשנן ולהתרגל כל הזמן שאין לנו כלום אבל ממש כלום, שאינו בא בכל רגע מחדש מאיתו יתברך!
ולכן כמו שילד מגלה את אהבת ההורים בהתמסרות שלהם אליו, בחיוך בנתינה וכו', כך נוכל לעשות זאת אנחנו.
יום נעים ומוצלח!
הטענה של כבוד הרב היא כזאת: בגלל שה' מתחזק את הוויתנו, זה אומר שהוא אוהב אותנו.
ואני שואל שאלה אחת – מנין לך ?
הרי המהנדס מתחזק את המכונה, והרופא מתחזק את גוף האדם, והספרן מתחזק את הספרים, ועוד ועוד – זה אומר שהם אוהבים את המכונה את האדם או את הספרים ? זה אומר שהם אוהבים את המשכורת…
הרב עשה בעצם משהו מאוד מוזר בעיניי – מתוך כלל הסיבות שה' מתחזק את ההוויה ועשה את כל הניסים וכו', שהם בין היתר:
הוא עשה את זה בשבילו,
הוא עשה את זה כי הוא פשוט רוצה לקיים את ההסכם עם אברהם,
הוא עשה את זה כי הוא אוהב אותנו,
הוא עשה את זה כי הוא לא-אוהב אותנו,
הוא עשה את זה בגלל סיבה אלוקית שלא נבין לעולם,
הוא עשה את זה כי הוא רוצה לעשות ניסוי בבני אדם
הוא עשה את זה מסקרנות.
מתוך כלל הסיבות הללו – הרב בחר דווקא את "הוא עשה את זה כי הוא אוהב אותנו"
ואני שואל שוב – למה הרב בחר דווקא את הסיבה הזאת ?
מוזר מאוד בעיניי שהיהדות מסבירה באריכות רבה למה דווקא ה' הוא האלוקים – דרך מעמד הר סיני ויציאת מצרים ואפילו חגים לצורך כך, אבל לא מקדישה בדל הוכחה לשאלה האם אלוקים אוהב אותנו !
תשובת הרב מקבילה למצב הבא:
אני שואל את הרב מניין לו שאלוקים קיים, והוא יענה "ידידי ,אילו הבנת כמה הוא קיים, וכמה הוא פה, וכמה הוא עוצמתי, וכמה הוא אמת…"
הרי תשובה כזאת לא תתקבל על איש, בגלל שכל איש צריך הוכחה !
אתה יוצא מנקודת הנחה שאלוקים זקוק לנו, כמו שמהנדס זקוק למכונה שלו. אלוקים הוא כל יכול אינו מוגבל, רוחני ומרומם עד אין חקר למעלה מהעולם שלנו ואין לו כל צורך בנו. כל תכלית העולם היא כדי להיטיב ולהיטיב, לאהוב ולתת. לבורא העולם אין כל צורך גם באברהם אבינו, כל יצור עלי אדמות ואף מלאכי מרום, רחוקים במעלתם מבורא עולם עד אין גבול.
מי אמר שאני יוצא מנקודת הנחה שאלוקים זקוק לנו או זקוק למשהו?
הנה בבקשה דרך לוגית שממנה אפשר להבין שאלוקים לא אוהב אותי אפילו אם הוא לא זקוק לדבר:
ה' ברא את העולם לא כי הוא צריך משהו, אלא כדי להיטיב לאברהם אבינו,
ה' חפץ להיטיב לאברהם דווקא, כי הוא כזה צדיק-על שלא יהיה כמוהו לעולם
אברהם ביקש שהצאצאים שלו עד סוף כל הדורות יקבלו יחס מועדף מאלוקים
ואלוקים נענה לו, כי הוא כזה אלוה שאוהב להיטיב ולתת – לאברהם.
מכאן למסקנה, שאלוקים ברא את העולם כי הוא אוהב את אברהם, לא אותי. ולא את עם ישראל. כמובן שהוא לא שונא אותנו, אבל אוהב ? הוא אוהב את אברהם.
עוד טענה אפשרית היא, שה' עושה דברים בגלל סיבות שלא הרב ולא אני נבין – אבל זה לא קשור לא לאהבה שלו, ולא לצורך שלו, אלא קשור למשהו אחר, לא ברור ולא ידוע.
בשורה התחתונה, אני לא רואה הוכחה חותכת לכך שאלוקים אוהב אותי – אני רואה שהוא ברא פרחים והרים, אני רואה שהוא בנה כוכבים, ואני רואה שהוא נתן חוקים, אבל אני לא יודע אם הוא אוהב אותי, וזה מצב רע מאוד.
כמו שבן יודע שאביו קיים, ואביו עובד במשרה הזאת והזאת, ואביו בנה את זה ובנה את זה, והלך לפה והלך לשם, אבל הבן לא יודע אם אביו אוהב אותו או לא.
קשה לי להוכיח לך לוגית שאלוקים אוהב אותך, אבל ההנחה שתכלית הבריאה היא אברהם אבינו ומאז העולם סתם פועל בלי מטרה מכח איזו הבטחה, משולל כל הגיון, ודאי שאם היום אנחנו אלו שקיימים אז אנחנו תכלית העולם זה ברור. ואת אהבת ה', כל אחד יכול להרגיש אם הוא רק פוקח עיניים.
קל להוכיח לוגית שאלוקים קיים.
אך קשה להוכיח לוגית שאלוקים אוהב אותי. אלא אם כן אני "פוקח עיניים", אבל זה סתם ביטוי ריק בעלמא.
מדוע היהדות תתאמץ כל כך ליצור את יציאת מצרים ואת הר סיני כהוכחה לכך שאלוקים קיים, אבל לא תספק הוכחות מספקות לכך שאלוקים אוהב אותנו ?
בכל מקרה, אני מבין שאין לכם תשובות לצערי הרב.
אינני יודע לומר לך הוכחה לוגית שזה כך, אבל כל היהדות בנויה על כך שזה מהות הקשר בינינו לבין בורא העולם, לא המקום כאן לפרט במסגרת מצומצמת זו. וכל אדם שפוקח את עיניו מרגיש על בשרו את אהבת ה' ועזרתו וחמלתו. אולי הסיבה שאין לי הוכחה לוגית כי באמת אני לא מבין למה זה נושא כל כך מהותי בעיניך מבחינת חיובך בעבודת ה'? כיון שיש אלוקים ותורתו אמת,ף עלינו לקיימה בכל מקרה.
אמירתך שקולה לאמירה לילד שלא יודע אם אביו ואימו אוהבים איתו (כי הוא מבולבל ומקבל מהם סימנים סותרים) "מה זה משנה אם אביך/אימך אוהבים אותך ? תכבד אותם ותקשיב להם"
הילד הזה יימרד וייברח (אם יוכל) ובצדק – קשה לדרוש ממנו להיות חלק מתא משפחתי בו האב והאם לא נותנים לו את התחושה שהוא אהוב או במקרה הטוב נותנים לו מסרים סותרים ומבלבלים. אלא אפילו לא נראים אליו בעין ומצפים שיאהבם כך !
אפילו שהאבא הזה אמיתי ודרך החיים שהוא מציע אמיתית ומוצלחת לחיים, איזה ילד בר דעת יקשיב לו אם הוא לא נותן תחושה של אהבה ? אולי הוא יקשיב לו סתם מתודעת הישרדות (לאבא הזה יש ידע שהילד זקוק או הילד מקשיב כי אין לו לאן ללכת) אבל לא מתודעת כיבוד אמיתי של האב.
זה למה השאלה חשובה – כי להוכיח שאלוקים קיים זה לא מספיק טוב. אני די בטוח שהחילונים הראשונים שהחליטו להתחלן ידעו שאלוקים קיים, אבל הם פשוט לא האמינו שהוא אוהב אותם, ושזה קורה ושאין הוכחה לכך מלבד אנשים שגוערים בהם ואומרים להם "פשוט לעבוד את ה' " וש"ככה זה" ,אז ברור לי למה מרדו.
בשתי נקודות לא הבנת את דברי: א. בבית בריא לא מביאים הוכחות והצהרות אצל עו"ד לאהבה, היא פשוט מורגשת כל הזמן, וכך גם אצל בורא העולם, כפי שאני טוען מתחילת התכתבותנו בענין.
ב. אם אדם ימרוד או לו זו בדיוק הבחירה שלו והנסיון שלו בחיים! בורא העולם ברא לכתחילה עולם מאוד מבלבל כדי שהבחירה בו תהיה שקולה ומי שיבחר בטוב יזכה לכל הטוב הנצחי. לכן אלוקים נקרא "א-ל מסתתר". כל הטבע בעצם מסתיר את בורא העולם, כביכול הדברים נעשים מעצמם, והכל מתוך אותה מטרה. בעזרת ה' לעתיד לבוא יראו כולם עין בעין את מציאות ה' ואהבתו ואז באמת לא תהיה בחירה, וכלשון הרמב"ם יהיו אלו "ימים שאין בהם חפץ" כיון שהם חסרי נסיונות.
הבנתי, אתה מניח הנחת יסוד, אקסיומה, שאומרת שכל החוויה שלי בעולם הזה בסך הכול חיובית וטובה ואוהבת,
לאחר מכן אתה אומר שבגלל שהחוויה היא טובה, ובגלל ההנחה (ששנינו מסכימים איתה) שאלוקים בורא את כל המציאות והחוויות, אזי אתה אומר שאלוקים אוהב אותי.
בגלל שאלוקים יצר חוויה נעימה וטובה ואוהבת.
אני תוקף את הנחת היסוד של הרב – שאומר שהחוויה היא חיובית וטובה. ושואל מניין לו שאכן זה כך.
הרי נקודה יסוד-אקסיומה נוספת שהרב הביא הניחה שלא ניתן להוכיח מציאות טובה וחיובית מהעולם, היות ואלוקים רוצה ליצור חופש בחירה.
לכן הרב מעצם טענתו, אומר בו זמנית שהחוויה של העולם היא טובה, וכמו כן אומר שאי אפשר להוכיח זאת כי אלוקים לא רוצה לעשות כן, בגלל עקרון הבחירה.
כמובן שייתכן שהרב טוען שזה אקסיומה שאלוקים אוהב אותי, אבל אז אני שואל שאלה פשוטה – למה היהדות השקיעה מאמצים רבים להוכיח שאלוקים קיים, ואילו בשאלה האם אלוקים אוהב אותי היא פשוט הניחה זאת כאקסיומה כלאחר יד ?
לסיכום: הרב אמר ש"בבית בריא.. לאהבה.. מורגשת כל הזמן" ואז אומר מייד לאחר מכן ש "אלוקים ברא עולם מאוד מבלבל"
יוצא אם כן שהבית שאלוקים ברא "לא בריא" כי האהבה לא "מורגשת כל הזמן"
אני חוזר בקצרה על שכבר אמרתי, אלוקים ברא עולם מבלבל כדי שתהיה בחירה לאדם! וחובה לחשוב הרבה להתעמק ולהתאמץ כדי לבחור בטוב.
הרב לא מגיב לשאלותיי הישירות… אם הרב לא יודע את התשובה, שיגיד. דקלום סיסמאות לא עוזר לי.
להגיד ש"חובה להתעמק ולהתאמץ כדי לבחור בטוב" – הרב מתבדח ? מה עשיתי בכל הסיפור הזה של שליחת שאלות וקריאת התשובות של הרב מלבד "להתעמק ולהתאמץ" ?
כנראה אתה לא מתאמץ בכיוון הנכון… תתאמץ בלהכיר את העולם ואת הנהגת ה', לא בלשלוח שאלות. על כל פנים כל מה שאוכל לענות לך כבר עניתי, אין טעם להמשיך בענין זה עוד.
משה דרך, אשמח לדבר איתך
השאר תגובה