לתרומות לחץ כאן

חשש קידושי שחוק בתיכון

שאלה:

היום אני בן 50. כשהייתי בן 16 בתיכון חילוני הייתה כתבה על זוג צעירים שהתחתנו בצחוק ונאלצו להתגרש, בחורה אחת חשבה שזה משעשע ובקלות דעת ואמרה שזה שטויות וזה לא תופס בכלל נישואין כאלה.

להלן הפרטים המלאים ולא החסרתי דבר:

הטבעת הייתה שלה ולא שלי, היא נתנה לי טבעת שלה מהיד ואני החזרתי לה אותה

היא הורידה את הטבעת שלה ואמרה לי שזה לא תופס ואמרה לי לקדש אותה.

באותו חדר היו רק בחורות ובן אחד כולם חילונים ולא שומרי תורה. הבן בכלל היה טרוד בצד ולא שם לב כל כך למתרחש . לכולם היה ברור שאין פה אירוע רציני או כוונת אמת.

אני קידשתי אותה.

לא התקיימו יחסי ביאה ביננו מעולם.

לפי הבנתי הנישואים האלה לא תקפים כי לא התקיימו שלושת התנאים.

ולמרות כתב הרמ"א אבן העזר סימן מב סעיף א נאמר לי שהאישה אמרה בפירוש שקידושי שחוק לא תופסים, ואם כך זה לא דברים שבלב אלא גילוי דעת ברור, ועוד שכפי שציינת לא היו שני עדים כשרים, ואף שכתוב ברמ"א שם (סעיף ג')" שיש מחמירים אם מקדש לפני עד אחד", וכל זה אם שניהם (האיש והאשה) מודים וכאן אתה בעצמך אומר שהיה נראה לך שלא תופסים הקידושין א"כ אינך מודה לעד.

נאמר לי גם ועוד כיון שהעד מחלל שבת, הוא פסול לעדות (חושן משפט סימן ל"ד) וזה כקידושין בלי עדים כלל.

ועוד כיון שלא ייחדתי את העדים בפירוש לומר להם שהם עדים אז כולם מצטרפים להעיד וזה כמו שאמרת שכולם עדים וכיוון שיש שם בנות שהם פסולות לעדות, הכלל אומר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ונחשב שאין עדים כלל (ש"ך שם סימן ל"ו ס"ק א'), (ולא כדעת התומים שכתב שבנשים וקטנים לא שייך סברא זו כיון שאינם בני עדות כלל).

תשובה:

שלום רב,

לגבי הטבעת הדין הוא שמקדש בטבעת שאולה הרי היא מקודשת, אולם דעת הרשב"א בתשובה שהמקדש בטבעת שאולה אינה מקודשת. אלא שגם הרשב"א מסכים שטבעת של האישה עצמה היא מקודשת משום שהיא מתכוונת להקנות לו את הטבעת כדי שיוכל לקדשה, ובכך יישב שלא יסתרו דבריו מהדין של קידשה בגזל דידה. נמצא שאם היא סבורה כמו שרבים טועים שאם הוא מקדש בטבעת שלה אינה מקודשת, הרי שזה ראיה שאין להם כוונת קידושין. ובדומה לזה מצינו בסי' מב המקדש אישה והיו עדים טמונים מאחורי הגדר אינה מקודשת משום שכולם יודעים שקידושים צריכים עדים, ואם הם לא ידעו שיש שם עדים בהכרח שהם לא התכוונו לשם קידושין.

ומה שכתבת שיתכן שאין זה דברים שבלב. אמת. יתכן מאד שבאופן ששניהם מודים שזה היה בצחוק וללא כל כוונת קידושין. וגם הסובבים אותם הבינו כך, אין זה נחשב לדברים שבלב. משום שבסיטואציה הזו, בליבו ובלב כל אדם שאין כוונת קידושין. וראה היטב בנודע ביהודה שהובא בפתחי תשובה סי' מב שם. וכך גם משמע בתושבת מהר"ם שממנו מקור דין זה של קידושי שחוק.

וכל זה כאמור, מלבד הטעמים שהזכרת, שפשוט שאין כאן חשש קידושין כלל.

בהצלחה

 

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל