שאלה:
מלקחיים שהפכו אתם כבד בצלייה ומייד הניחו אותם על צלחת. הכבד היה כמעט צלוי ויש מצב שנבלע בצלחת מעט דם. אחר כך הניחו על הצלחת פיתה רותחת עם בשר שהיתה על הגריל. א) מה דין הפיתה? ב)מה דין הצלחת?
תשובה:
שלום וברכה
מסופקני אם יש ממשות של דם על המלקחיים. לדעת השו"ע בסי' עו סעי' ד מותר לכתחילה לתחוב סכין בכבד בשעת הצלייה ולא חוששים שיבלע בו דם, כיון שכח האש לשאוב את הדם אליה והיא אינה מבליעה דם בסכין, ואם היתה המציאות שהדם נשאר על הסכין לאחר צאתו מהבשר והסכין מן הסתם חם מאוד, הוא היה בולע כשהוא מחוץ לאש. וכנראה שהממשות דם כל הזמן נשאבת ונשרפת. אמנם הרמ"א שם מחמיר בזה לכתחילה ולמנהג בני אשכנז נהגו להכשיר את הסכין הזה ולא להשתמש בו בלא הכשרה, ובבן איש חי כתב שגם לספרדים ראוי להחמיר, אבל זה לגבי הבליעות בסכין, אבל מסופקני אם יש ממשות דם. מה שרואים שיוצא אחרי הצלייה אפילו הלחלוחית הזו היא מוהל, ראה רמ"א שם סעי' ב. כמו כן ברגע שהוא כבר ראוי לאכילה אף שאינו צלוי לחלוטין הוא כבר כשר, ולכן לפי המציאות שתיארת יש לתלות שכבר היה בשלב שהיה כשר. לכן לומר שהצלחת נאסרה והיא אוסרת את הבשר שהיה עליה זה כבר רחוק מאוד. אבל לכתחילה כמובן וכאמור יש לחשוש ולא להניח מלקחיים כאלו על הצלחת, וכפי שציינו שאף לספרדים ראוי להחמיר בזה, ובודאי כשאתה חושש שהיה דם.
