שאלה:
ב"ה
אני חוזרת בתשובה הרבה שנים ב"ה. בתחילת התשובה שלי התחתנתי עם בחור חוזר בתשובה- והייתי צעירה. באותו שלב מאוד פחדתי להביא ילדים ישר אחרי החתונה, הרגשתי לא בשלה, והרשתי מהצד שלו שאין לו כל כך בשלות לתמוך בי באופן פעיל בעזרה בגידול ילדים וכו'. הדבר גרם ללחץ בינינו, על שרציתי שנשתמש באמצעי מניעה בתחילת הנישואים (גם זו הייתה עצה ממשפחתי), כדי שנתרגל ביחד לחיות כזוג ולחיות עם מצוות הטהרה, ולאחר שנתחזק קצת כן הי'ה ברצוני ללדת ולהביא ילדים. אך הוא לא הסכים לדבר בכלל על נושאי אמצעי המניעה, מבחינתו זה אסור וכו'.
הלחץ הזה הביא לסיום מהיר מאוד של הנישואים,ולגירושים בכפי'ה מצידו.
אני גרושה מזה שנים רבות, למרות שהיום התחזקתי מאוד ואני יותר מבוגרת ורוצה להביא ילדים, מערכת היחסים שהיו לי עם הבעל הקודם כואבים לי, הוא נתן לי תחושה שהקשר על פי התורה הוא בכפי'ה בנושא של ילדים.
קראתי באתר שלכם שאתם כן נותנים היתרים במקרים מסויימים. האם על פי ההלכה הוא צדק והי'ה צריך לסיים את הנישואין. האם אין דרך מתפשרת לזוג שמתחיל את התשובה בעניין הנ"ל.
תודה רבה
תשובה:
שלום רב,
לעניות דעתי, אינך צריכה לחוש חרטה על ההחלטה שלך בתקופת הנישואין שגרמו לסיומם המהיר. האובססיה שלו לגרום לפרק את הנישאין על הרקע הזה בפרט לאור הרקע החדש יחסית שלך/ שלכם בחיים הדתיים, מלמדת משהו על תפיסה מעוותת של מוסד הנישואין גם בראי היהדות.
נכון, כאשר אדם עדיין לא קיים מצווה פריה ורביה (קודם שנולדו לו בן ובת) הוא מחוייב להשתדל לקיים את המצווה, ולצורך כך נפסק בשו"ע (אבה"ע סי' א' שאדם חייב להתחתן ולא לסחוב את הרווקות מעבר לגיל 20). אבל ישנם מצבים שיש מקום להתיר לדחות את הילודה בפרט כאשר אנו מדברים על האישה.
אין כוונתי לומר שמאחר שהאישה אינה מצווה בפריה ורביה היא רשאית למנוע היריון בניגוד לדעת בעלה. שהרי היא משועבדת לבעלה לצורך ילדים. ראה שו"ת חתם סופר אבה"ע סי' כ', ויו"ד סי' קעב, וראה עוד בשו"ת להורות נתן (ח"ב סי' צ' אות ח' – יב).
יחד עם זה, צריכים לדעת שכתב שם בשו"ת חתם סופר שאם יש לאישה צער מההיריון, אינה משועבדת לבעלה להביא ילדים גם במקום צער, לכן היא יכולה לעשות מניעה גם ללא הסכמת בעלה. והסיבה לכך היא שהשיעבוד הזה קיים במסגרת הנישואין, בכל זוג שמתחתנים, בודאי עושים זאת לצורך הקמת משפחה ולא רק לצורך פריה ורביה, ולכן האישה אינה יכולה לעצור באמצע הדרך ולומר איני רוצה ללא הסכמת הבעל. אלא הכל חייב להיות בהסכמת שניהם. אולם על מקרים חריגים כמו צער מההיריון לא היתה לה כוונה להשתעבד.
לכן, יש מקום לומר שאם האישה אומרת מראש לבעלה לפני הנישואין שמסיבות כאלה ואחרות היא אינה רוצה להביא ילדים בשנה הראשונה לנישואיהם, הבעל צריך לעשות את השיקול שלו, אם הוא מעוניין להתחתן בנסיבות כאלה או לא. אבל זו זכות של האישה לומר זאת, ואם הוא התחתן איתה אינו יכול לכפות עליה לשנות את החלטתה.
זאת ועוד, ודאי שיש צורך להסתכל על הנסיבות ורקע של בני הזוג הצעיר. כל האנשים שעוסקים בחזרה בתשובה יודעים שלא ניתן להפיל על אדם תרי"ג מצוות כשלא הורגל להם כלל. קיום תורה ומצוות יש לקיימים וחובה לקיימים, אבל צריכים לדאוג לכך שזה יהיה בדרכי נועם ובשמחה. אדם עצוב ולחוץ לא יכול לשרוד עם קיום מצוות לא לחינם אמרה תורה בפרשת בחוקתי: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקך בשמחה".
אז לסיום: לא צריך להיות לך נקיפות מצפון על מה שאירע, כולי תקווה שהגירושין גם השפיעו עליו שידע להעריך טוב יותר את מוסד הנישואין וקיום המצוות ברוגע ובשמחה.
אני מאחל לך למצוא את הזיווג הראוי לך בהקדם, תלדי ילדים ותראי מהם רק נחת!
הרבה הצלחה
