שאלה:
א- כתב הרמ"א (סי' של"ו סעיף ג') וז"ל, ולכן טוב להחמיר שלא לאכול בגינות אם ישתמש שם עם מים, דבקושי יש ליזהר שלא יפלו שם מים, עכ"ל. האם זה דוקא בגינה שלו, או גם בגינת חבירו [דאפשר לדייק מדברי המ"ב (סק"ל) דכתב וז"ל, כתב הט"ז דבגינה שיש בו יותר משבעים אמה דהוי כרמלית ולא מהני בה שום היקף, בלאו הכי צריך ליזהר דהא אסור בה טלטול ד' אמות עכ"ל, ולפי"ז אפי' בגינת חבירו יש ליזהר, עכ"ד המ"ב. הרי משמע דדוקא משום איסור הוצאה בזה כתב דיש לאסור גם בגינת חבירו, אבל משום איסור השקאת זרעים לא אסרו בגינת חבירו].
ב- מי שאוכל על גבי שלחן האם אפשר להקל בזה, כיון דאפי' אם ישפוך המים שבכוס ע"ג השלחן ומשום תיזול המים ע"ג קרקע הזריעה אינו אלא דרך גרמא.
ג- אמאי כתב הרמ"א דאסור לאכול בגינות וכו', הא העיקר נקודא הוא דאסור להשתמש שם עם מים, ומשמע דאם שותה רק מים לחוד בזה מותר, ורק אם הוא טרוד באכילה יש לחשוש שמא ישפוך המים לארץ.
תשובה:
שלום וברכה
ראה שם משנה ברורה ס"ק כז, שבגינה של חברו זה תלוי במחלוקת האם פסיק רישא דלא ניחא ליה אסור או מותר בשבת, ולכן אמנם המנהג להחמיר בזה כידוע כמבואר בשו"ע ומשנה ברורה סי' שכא, אבל יש כאן צד נוסף לקולא.
ב. אינני בטוח שזה נקרא גרמא, אבל בכל מקרה ודאי שהכל תלוי בענין, ואם עושה זאת באופן שאין חשש פסיק רישא – מותר.
ג. לא כתוב שאסור, כתוב להזהר ולכן כפי שכתבתי במקרה שאין חשש אין צורך להחמיר.
