שאלה:
שטר חוב שאבד למלווה. האם יכול המלווה לתבוע החוב מהלווה
תשובה:
שלום רב,
אני מניח שאין ויכוח על עצם ההלוואה. אם כך ההלכה היא שהמלווה יכול לתבוע את הלווה שישלם לו והוא יכתוב לו שובר על הפרעון.
מקורות:
להלכה אנו פוסקים "כותבים שובר" והלווה אינו יכול לטעון עכשיו אני צריך לשמור על השטר כל חיי (שמא ימצא המלווה את השטר ויבקש פרעון כפול). ראה שו"ע חו"מ סי' נד סעי' ב'. משום שהדין הוא "עבד לווה לאי שמלווה" ולכן יש אומרים שזה רק בחוב של הלוואה.
בכל מקרה, אני מניח שבשטר הלוואה הזה לא היה חתימות של שני עדים, אלא זה היה שטר חוב כמקובל היום – חתימת יד של הלווה. אם כן, יש סיבה נוספת מדוע הוא חייב לפרוע אפילו שהשטר אינו קיים, משום שבכל מצב הוא יוכל לטעון פרעתי שהרי הדין הוא בשטר כתב ידו יכול לטעון פרעתי גם כאשר מציגים את השטר מולו (מחלוקת ראשונים הובא בסי' סט, ולהלכה הוא יכול לטעון פרעתי, למעט מקרים חריגים כמו סכום גבוה מאד שממש לא רגילות לפרוע בלי לקבל את השטר בחזרה, או מה שכתב שם התומים שגם יש דינא דמלכותא שא"א לטעון פרעתי, אז אינו יכול לטעון פרעתי).
