שאלה:
שלום וברכה לכבוד הרב,
איתא במסכת נדה (יז.) "אמר רב הונא ישראל קדושים ואינם משמשין מטותיהן ביום, אמר רבא ואם היה בית אפל מותר", וכך נפסק להלכה בשו"ע או"ח סי' רמ סע' יא "וכן אסור לשמש ביום אלא אם כן הוא בית אפל", עוד איתא שם בגמ' לחד מאן דאמר, דשל בית מונבז היו משמשין מיטתן ביום והיו מזכירין אותן לשבח משום אונס שינה, ופירש רש"י "מתוך שהוא נאנס בשינה אינו מתאווה לה כל כך ומשמש לקיום מצות עונה בעלמא או לרצותה ולבו קץ בה והוא מבני תשע מדות דאמרו בנדרים",
ועתה שאלתי בפי, בני זוג שקיום מצות עונה בלילה נעשה אצלם מתוך עייפות רבה, ואפילו אם הם ישנים היטב בצהרי היום שלפני, עדיין הינם עייפים בלילה והמצוה אינה מתקיימת על הצד הטוב, ואילו כאשר הם מקיימים את המצוה בשעות היום בבית אפל לחלוטין המצוה מתקיימת בצורה הרבה יותר טובה מצד שני בני הזוג, האם מותר להם לקיים את המצווה בשעות היום? האם מותר באופן קבוע, או לעיתים קרובות?
ישר כח גדול לכבוד הרב
תשובה:
שלום וברכה,
בשעת הצורך יש להתיר לשמש ביום, בחדר אפל. אך בזמן שקיים חשש שתתעבר אשתו נכון להחמיר לשמש בלילה.
בהצלחה.
מקורות:
בגמרא נדה מבואר שהאיסור לשמש ביום מצד שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה. וע"ז נאמר שאם הבית אפל, או ת"ח שמאפיל על מיטתו מותר.
טעם נוסף מצאנו שהמקובלים כתבו להימנע מתשמיש ביום מאחר שביום מתעברת אשתו בנשמות מגולגלות.
ועפ"ז כתב בשו"ת תורה לשמה סימן ע שאם נצרך לשמש ביום, כגון שאשתו לא נמצאת בלילות בבית זמן ארוך, או שמתארחים אצלו בבית, שישמש ביום בבית אפל, וזה מצד האיסור לשמש ביום. אבל בלילה שראוי להתעבר ראוי להחמיר לא לשמש ביום אלא בלילה [ע"פ דברי המקובלים], וזה לא נאמר על אשה מעוברת או מניקה.
