שאלה:
בחורים בני חוץ לארץ שלומדים בארץ ישראל וחוזרים לבית הוריהם פעם (או פעמיים) בשנה, מה דינם לענין מנהגי ארץ ישראל בתפילה, כגון לענין אמירת השיר של יום של הגר"א בימים מסוימים, האם יש להם לומר השיר של יום רגיל (באופן שלא יהא ניכר שמשנים), או כמנהג המקום בארף ישראל? לענין "שים שלום" במנחה בשבת? לענין אמירת "קוה" ו"אין כאלקינו" [למי שאין מנהגו לומר דברים אלה בחו"ל, האם מותר לו לדלג חלק זה מהתפילה ולהתפלל דברים אחרים אז]? האם יש לו לעשות כמנהג ארץ ישראל, או אחרי שאין דינו כבן א"י לענין יו"ט שני, גם לענים דברים אלה יש לו לעשות כמנהג המקום שיצא משם?
תשובה:
שלום וברכה
הענינים האלו שהזכרת אינם נחשבים מנהג ארץ ישראל, בארץ ישראל עצמה יש קהילות שונות וכל אחד עושה כמנהג אבותיו, כך שגם אם בני הישיבות בארץ ישראל יותר נוהגים בדברים מסוימים כדעת הגר"א, אין בכך כדי לחייב את בני חו"ל שמנהג אבותיהם בידיהם. לא שונה הדבר מקהילות החסידים שגם הם בארץ ישראל אינן אומרים שיר של יום כמנהג הגר"א. רק דברים שהתיחדו לחו"ל בדוקא, כמו יראו עינינו במעריב, יעשו כמנהג בני ארץ ישראל.
1) לפי דבריך, יש להם לומר דוקא את השיר של יום שהם רגילים לומר, אף שבבית כנסת שבו מתפללים אומרים כנוסח הגר"א. האם זה נכון?
2) לפי דבריך, בזמן שהציבור אומרים "קוה" ו"אין כאלקינו", הם יכולים להשלים פסוקי דזמרא וכדו', שאין שום דין שהם צריכים לומר זה (נראה שאין להם לצאת מוקדם מבית הכנסת, אבל עכ"פ הם יכולים לעשות כהנ"ל). האם זה נכון?
3) נראה לפי דבריך, שה"ה אם הם בקביעות מתפללים בישיבה, ובישיבה יש להם מנהגים כהנ"ל, שאין צריכים לנהוג כמנהגי הישיבה בתפילה. האם זה נכון?
לכאורה כך. אולי לגבי פיטום הקטורת שכן יאמרו, כיון שבזה כל הקהילות באר"י נהגו לומר.
1) מה הטעם שיש להם לומר פטום הקטורת כפי מנהג א"י, הרי הם בני חו"ל לענין שאר דינים?
2) האם יש להם לומר את זה אף כמתפללים "ביחידות" (או כשהציבור ממהרים ולא היה להם זמן לומר הכל ואחרי התפילה משלימים מה שחסרו)?
1. דבר שכל יוסי הארץ אומרים שייך אולי על זה ענין "מנהג המקום".
2. אולי. קשה להכריע.
השאר תגובה