שטר שימוש בית דין

רבני בית ההוראה
י' כסלו ה'תשע"ח

שאלה:

כבוד הדיינים שלום רב ורוב ברכה,

ברצוני לבקש מראי מקום לדיון של רב האיי בעניין שטר שימוש. הגאון מביא את הסוגיה בסנהדרין כט ע”ב ואז אומר את הדברים הבאים: להקדמת או איחור מילה יש השפעה, וצריך שיהיה הסופר
מיומן בזה, כמו שאמרו: “אמ[ר] רב פאפי: ‘הא אקניתא זמנין צריכא וזמנין לא צריכא’. ‘אקנייה וקנינא מיניה’ –
לא צריך; ‘קנינא מיניה’ ‘דאקניה’ – צריך’. מתקיף לה
ר’ חנינא מסורא מי איכא מידי דאנן לא ידעינן וספרי ידעי? שאילונהו לספרי דאביי וידעי לספרי דראבא
וידעי”.
האם תוכלו להפנות אותי בבקשה לסעיף בשולחן ערוך שמדבר על עניין הדיוק הזה ועל כך שלהוספת מילה או השמטתה יש משמעות ונדרש הדיוק? או למקור אחר? דברי הגאון מניחים ידע נוסף והוא חסר לי.

כמו כן, בהמשך דבריו אומר הגאון שאם מצא אדם בדרך שימוש בית דין
יחזיר אותו אל , כמובא במשנה: “מצא שטרי
בירורין הרי זה יחזיר” וביאר [בתלמוד]: “תרגימו: ‘שטרי
טענאתא'”.
האם מצד שורת הדין הוא צריך להחזיר אותו אל התובע או אל הנתבע? מפשט סוגיית הבבלי ומן הפוסקים לכאורה עולה, שכבר אין בעייה להחזיר שטר זה, שהרי נפרע. ראו הרמב”ם, גזילה ואבידה יח, יב-יג, ומחזירו לבעלים, שהרי אין חוששים בו לפירעון ולא לקנוניא (ואם חוששים, בלאו הכי לא יחזיר כמובן במשנה הקודמת). כיון שמדובר בשטר אדרכתא, טרפא או חלטא, הרי הם ברשות המלווה ונראה כי עליו להחזירו אל התובע ולא אל הנתבע.
האם אני צודק בהשלמתי את דברי רב האיי שמדובר בתובע ולא בנתבע? שמא ההלכה מכוונת אותנו לדרך אחרת בעניין זה?

אודה מאוד לסיועכם,
בתודה מקרב לב ובברכה רבה
נרי ישעיהו אריאל

תשובה:

שלום טברכה,

בגמרא ב”ב דף קעו, א ובשו”ע סימן קכט ס”ז מוזכר שיש הבדל אם כתוב פלוני ערב, או אם כתוב ופלוני ערב.

שטר שימוש מוזכר בהלכה בסימן רצ ס”ג. שכותבים את השטר פעמיים ונותנים אחד ביד האפוטרופוס ואחד ביד הקרובים.

אם אבד השטר נכונים דבריך שנחשב מעשה ב”ד ונותנים לבעל השטר, היינו הקרובים, שהם יכולים לתבוע את האפוטרופוס עם השטר שחיסר מממון היתומים.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *