כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה – למה לעבוד?

רבני בית ההוראה
כ"ד חשון ה'תשע"ח

שאלה:

שמעתי ממישהו שהוא מעדיף ללמוד בכולל מלהיות רופא, שהרי דמיו של אדם קצובים לו וכו’, ושהוא לא ריווי שום כסף יותר אם יהיה רופא מאם יהיה בכולל (להניח שזה נחשב “השתדלות” מספיק כדי לחיות). האם הוא צודק? האם באמת לא ירויח יותר? אולי הוא כן ירויח יותר ע”י שיהיה רופא, ויש מהלך אחר בסוגיא של דמיו של אדם קצובים לו וכו’. זהו שאלה בהלכות בטחון, האם אדם מרויח יותר ע”י יותר השתדלות, או ע”י השתדלות בסוג אחר? האם זה שנוי במחלוקת? מהו השקפת התורה בשאלה מרכזית זו???

תשובה:

שלום וברכה

הקב”ה מנהיג את עולמו בדרך הטע כדי ליצור בחירה לאדם, ברור הדבר שאם כל האנשים העובדים היו מרויחים בדיוק כמו מילגת כולל ולא יותר, והיו חיים בצימצום כמו אברכי כולל, אף אחד לא היה הולך לעבוד, כולם היו בכולל ולא היתה בחירה בענין זה. מה שאמרו חכמים שמזונותיו של אדם קצובים לו, הכוונה שמראש השנה קצוב לו כל הצטרכיויותיו, שלא יזדקק לעוד, אבל ברור שזה אינו בהכרח בהרווחה רבה, כדי ליצור בחירה וכאמור. אלא שצודק ידידך, שאם הוא מסתדר איכשהוא עם מילגת הכולל אין כל סיבה לעזוב מקור מים חיים ולחצוב בורות נשברים… כל יום שאדם זוכה לעסוק בו בתורה בשקיעות ובהתמדה הוא נצח נצחים, ואשרי הזוכה לכך. הרב ש”ך זצ”ל היה נוהג לומר שלבורא העולם יש שני מסלולים: מסלול לבני תורה אברכים, ששם ההכנסות מול הוצאות זה בגדר נס ומועט המחזיק את המרובה, ולאנשים העוסקים לפרנסתם ששם ההתנהלות היא טבעית, יש מרויחים יותר ויש פחות, אבל לא בהכרח רואים ניסים בענין הנ”ל וההוצאות בדרך כלל גבוהות יותר.

לסיום, סיפור נחמד שהתפרסם לפני מספר חודשים בעיתון יתד נאמן: גביר גדול בארה”ב קיבל החלטה, לאור הקושי הגדול בנישואי הילדים וכו’, לחפש אחר אדם שסיים לחתן את ילידו ולכסות לו את כל החובות, הוא נכנס לכולל פוניבז’ וחיפש את האברכים המבוגרים שגילם נושק לשבעים שנה והתחיל לחפש מי הזקוק ביותר, להפתעתו, כל אלו שפנה אליהם לא היו בחובות…

יום נעים.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים