שאלה:
אם שכח לטבול כלי סעודה קודם שבת אם מהני להפקיר ואם מותר להפקיר (ואת"ל שייך להפקיר למה ליה למרדכי עצה ליתן לגוי?)
תשובה:
הראשונים אם מותר להטביל כלים בשבת (מכיון שנראה כמתקן הכלי על ידי הטבילה), וכתב השולחן ערוך שירא שמים אם נצרך להשתמש בכלי שלא נטבל מערב שבת, יתן אותו לגוי במתנה ויחזור וישאל ממנו וכך פוטר אותו מטבילה.
מקורות:
עי’ סי’ שכ”ג דהשו”ע כתב דמותר ויש אוסרים, והמ”ב כתב דהרמ”א פוסק דהעיקר לדינא כדעת האוסרים [וע”ש בביה”ל טעם השיטות דהרי”ף פסק כמ”ד בגמ’ דאסור לטבול כלים שמא יסחוט או שמא ישהא ובכלי חדש לא שייך, והרא”ש פסק שמא יעביר או מתקן מנא ושייך גם בכלי חדש, ע”ש].
האופנים להתיר: א. השו”ע כתב דהפתרון להקנות לגוי ולהשתמש בכלי בלא לקנות ממנו בחזרה, ומ”מ אחר שבת יטבול שוב בלא ברכה, אבל אם אחר שבת מתכוין לקנות לגמרי מהגוי יטבול בברכה, (הגרשז”א זצ”ל בשולחן שלמה).
ב. עוד פתרון בטבילת כלי חדש כתב הרמ”א שם למלאת מים מהמקוה דאז לא מיחזי כמתקן מנא, (אבל בסכו”ם זה לא שייך).
ג. במנחת שלמה כתב דלא מהני להפקיר הכלי ולהשתמש בו בלא לזכות אלא בשעת הדחק שאין לו אופן אחר, ובשש”כ שם העיר באמת אמאי לא מהני, ע”ש. ובשם הגריש”א זצ”ל כתבו דמהני תקנה זו, אך צ”ע דא”כ אמאי לא הזכירו הפוסקים עצה זו בסי’ שכ”ג.
ד. ומבואר במ”א ומ”ב שם דאם זה כלי שספק אם טעון טבילה אפשר לסמוך על המתירים, אם אין לו כלי אחר.
לענין אם כלי חדש שאינו טבול מוקצה, עי’ בשואל ומשיב הנ”ל ובשש”כ בסוף הערה הנ”ל.
