הלכות העובר לפני המתפלל

לפי דעה אחת בדברי הגמרא בברכות (כו, ב), תפילת שחרית תוקנה על-ידי אברהם אבינו. הגמרא דורשת זאת מתוך לשון הכתוב בפרשת וירא (יט, כז), שם נאמר: "וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה'". מכאן למדו חז"ל שאברהם התפלל תפילת שחרית.

לכל אחת משלשת תפילות יש אמנם אופי אחר ופרטים נוספים, אך העיקר של כל אחת מהן הוא תפילת "שמונה עשרה", או תפילת העמידה, הנאמרת בעמידה לפני ה' (כפי שאברהם אבינו עמד לפניו). במאמר הנוכחי נדון בהלכה מסוימת מתוך הלכות תפילת העמידה: הלכת "העובר לפני המתפללים".

מה הטעמים לאיסור לעבור לפני המתפללים? מה אדם צריך לעשות כאשר הוא חייב לצאת מבית הכנסת, ומישהו מתפלל מול הפתח? מהן ההלכות ביחס למי שעובר לפני המתפללים באלכסון, ולא לפניו ממש? ובאיזו נסיבות ניתן להקל בהלכה זו? בשאלות אלו, ועוד, נדון בהמשך הדברים.

מקור וטעמי ההלכה

מקור האיסור לעבור לפני המתפללים הוא מדברי הגמרא בברכות (כז, א). הגמרא מציינת סיפור מעשה שבו רבי ירמיה בר אבא התפלל את תפילת השבת מאחורי רב. רב סיים, אך לא פסע את שלשת הפסיעות אחורנית, כיון שהתפלל רבי ירמיה מאחוריו. הגמרא לומדת מכאן כי "אסור לעבור כנגד המתפללין".

הגמרא ממשיכה להביא שכן נאמר על-ידי רבי יהושע בן לוי, ושוב שואלת מסיפור מעשה נוסף: "איני? והא רבי אמי ורבי אסי חלפי [עברו]!". לכך מיישבת הגמרא: "רבי אמי ורבי אסי חוץ לארבע אמות הוא דחלפי".

מכאן למדנו שאסור לאדם לעבור לפני המתפלל את תפילת העמידה, וכי איסור זה נאמר דווקא בתוך ד' אמות של המתפלל (כשני מטר), ולא במרחק גדול מכך. הלכה זו נפסקה בשולחן ערוך (אורח חיים קב, ד).

מה הטעם להלכה זו שקבעו חכמים? טעם אחד, כפי שהוזכר במשנה ברורה (קב, טו) וביאור הלכה (שם, בשם מאמר מרדכי), הוא מחשש שהעובר לפני המתפללים יפריע לכוונת המתפלל. טעם זה אף עולה מדברי פוסקים נוספים, כפי שנראה בהמשך הדברים. טעם שני, שונה מכך, הועלה על-ידי החיי אדם (כלל כו, סעיף ג; הטעם הוזכר בביאור הלכה), והוא שמי שנכנס לתוך ד' אמותיו של המתפלל מפסיק בין המתפלל לבין השכינה, העומדת נגד המתפלל.

טעם שונה עולה לכאורה מדברי הלבוש (קב, ד), הכותב שאין לעבור לפני מי שמתפלל את תפילת העמידה מפני שאין להפסיק בין המתפלל לבין הכותל (אבל עי' באליה רבה, שהביא שטעמו משום בלבול המתפלל). מכאן מבאר הלבוש שמותר לעבור בצדדי המתפלל, וכל האיסור הוא דווקא לפניו, באופן שמפסיק בינו לבין הכותל (לעניין תפילה מול הכותל, עי' ברכות ה, ב ובשולחן ערוך, אורח חיים צ, כא).

בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ט, סימן ח) ביאר שכיון שיש בעיה של הפסקה בין המתפלל לבין הכותל, אסרו חכמים כל מעבר לפני המתפללים, גם באופן שאינו מתפלל מול הכותל (אך הוא מזכיר אפשרות שלדעת הלבוש האיסור נאמר דווקא במקום שמתפלל אדם מול הכותל, ולא במקום שאינו מתפלל ליד הכותל).

השלכות הלכתיות מתוך הטעמים השונים

מה ההלכה כאשר אדם מתפלל עם עיניים עצומות, או כאשר הוא מכסה את עיניו בטליתו. לכאורה, ההלכה באופן זה תלויה בטעמים השונים. המאמר מרדכי (הובאו דבריו בביאור הלכה) כתב שבאופן זה נראה שאין איסור לעבור לפני המתפלל, כיון שהדבר לא עלול לבלבל את כוונתו. עם זאת, הוא כותב שמן הראוי להחמיר, ובביאור הלכה מוסיף שעל-פי דברי החיי אדם (שהדבר נאסר מפני השכינה) בוודאי שיש להחמיר בדבר.

השלכה נוספת של הטעמים, שבה דווקא טעמו של החיי אדם לבדו יטה להקל, היא לעבור לפני מי שקורא את השמע. המשנה ברורה (קב, טו) כותב שלפי הבעיה של בלבול כוונת המתפלל, יש לאסור גם את העבירה לפני מי שקורא את השמע, שאף הוא חייב בכוונה מלאה. הוראה זו ניתנה למעשה על-ידי האליה רבה. ואולם, לפי טעמו של החיי אדם (לבדו), לא יחול האיסור ביחס למי שקורא את השמע.

השלכה נוספת מוזכרת על-ידי החיי אדם עצמו, ביחס לשאלה אם מותר לאדם לפסוע שלש פסיעות בתוך ד' אמות של מי שסיים את תפילתו, כאשר מאחוריו יש מתפלל נוסף שטרם סיים את התפילה. לפי הטעם של החיי אדם, שיש לחשוש מפני הפסק השכינה, יש לאסור את הדבר.

כיון שהאיסור של לעבור לפני המתפללים אינו דין תורה, נראה לכאורה שכאשר יש ספק בדבר, לא יהיה בכך איסור. ואולם, כבר ראינו מדברי המשנה ברורה שיש להחמיר גם במקום שהמתפלל מכסה את עיניו, וכן מחמיר בערוך השולחן (קב, יג), ושלא כדברי האשל אברהם שכתב להקל. באשל אברהם אף הקל לפסוע ג' פסיעות כאשר מי עומד מאחוריו סיים את תפילתו, גם באופן שמאחוריו (כלומר, מאחורי מי שכבר סיים) אדם נוסף טרם סיים את תפילתו (עי' גם בספר אשי ישראל כט, ט).

שאלת האלכסון

בטור פסק שהאיסור לעבור לפני המתפללים נאמר דווקא לפניו, ולא בצדדים של המתפלל: "ודוקא לפניהם, אבל בצדיהם מותר לעבור ולעמוד". בבית יוסף הביא הלכה זו בשם רבנו יונה (ברכות יח, ב מדפי הרי"ף), וכן נפסק בשולחן ערוך (קב, ד). ואולם, לא נתבאר מה הדין כאשר בא לעבור לפני המתפלל באלכסון, ולא בצדדיו ממש: האם הדבר מותר?

במגן אברהם (קב, ו) כתב להחמיר בדבר, וביאר שמי שעובר לפני המתפלל באלכסון, נחשב כמי שעובר בפניו ממש. מנגד, באליה רבה חלק עליו בכך, וכתב שהאיסור הוא דווקא כנגד פניו ממש, ואילו "מלפניו בצדדים" (באלכסון) מותר לעבור. במשנה ברורה (קב, טז) הביא את שתי הדעות, וכתב (ס"ק יח) שבשעת הדחק יש להקל בדעה המקלה. בערוך השולחן (קב, יא) כתב להקל יותר, שכן המנהג להקל כדעת האליה רבה.

יש לציין שבאשל אברהם כתב שגם לפי הדעה המחמירה, לפיה אין לעבור לפני המתפללים גם באלכסון, עדיין יש להקל במי שבא לפסוע שלש פסיעות בסוף תפילתו, שאין צורך להחמיר בפסיעות אלו אם הן נכנסות באלכסון לתוך ד' אמות של תפילה. במגן אברהם דווקא כתב אפשרות להקל עוד יותר לעניין זה פסיעות אחורה, וכתב (קב, ז) כי על-פי רש"י "משמע דמותר לפסוע לאחריו, רק שאסור לעבור לפני המתפלל שוב למקומו" (עי' גם במחצית השקל, שם).

לעבור לשם מצווה

כתבו הפוסקים שמותר לכהן לעבור לפני המתפללים כדי ליטול את ידיו לפני ברכת הכהנים, וקל וחומר שמותר לו לעבור לפניהם כדי לעלות לדוכן. הסיבה לכך היא שמותר לעבור לפני המתפללים כדי לקיים את המצווה (אשל אברהם).

הוראה זו ניתנה גם בשם הרב אלישיב זצ"ל (עי' בספר ד' אמות של תפילה, חלק א, ביאורים פרק ז, א-ג), וכן המנהג הפשוט (עי' בספר הברכה המשולשת ד, יט). מנגד, בשו"ת מנחת יצחק (חלק ח, סימן י) כתב שיש לעבור באלכסון לפני המתפללים, ולא לפניהם ממש. כפי שראינו לעיל, בשעת הדחק יש להקל באלכסון, והצורך בקיום המצווה הוא כמובן "שעת הדחק".

ביחס למנהג שאינו מצווה גמורה, כגון נטילת ידי הכהנים על-ידי לויים, כתב הרב מרדכי פוטאש (ד' אמות של תפילה, עמ' סא) שאין לעבור לפני המתפללים, כיון שלא מדובר במצווה אלא במעלה (כן כתב בשו"ת ענף אץ אבות, סימן ט). בנוסף לכך, אנו מוצאים מי שהחמיר בלעבור לפני המתפללים כדי לשמוע קדיש וקדושה (עי' שו"ת יד אליהו סימן ו, הובאו דבריו בדעת תורה, אורח חיים קב), ואילו החרים הקלו בדבר (עי' בשו"ת ציץ אליעזר, שם, על-פי אשל אברהם).

הרב מנחם מנדל פשקר (הברכה המשולשת עמ' קעד) מבאר עוד שמצוות נטילת ידיים רובצת על הכהן, ולא על הלוי, כך שאפילו במקום שאין לוי אחר שיטול את ידי הכהן, אין ללוי לעבור לפני המתפללים, ועל הכהן ליטול את ידי עצמו. מנגד, כאשר הלוי אינו עובר לפני המתפללים ממש, אלא רק באלכסון, נראה שיש להקל בדבר.

האם מחיצה עוזרת?

במשנה ברורה (קב, ב) כתב (בשם חיי אדם) שגם כאשר יש מחיצה לפני המתפלל, אשר מידותיה י' טפחים (גובה) על ד' טפחים (רוחה) באופן שהיא קובעת רשות לעצמה, עדיין אין לעבור לפני המתפלל. הסיבה לכך היא שהמתפלל יכול לראות את מי שעובר לפניו, כך שיש חשש של בלבול כוונתו. כן הורו גם פוסקים נוספים (עי' פרי מגדים צ, ה).

מנגד, בערוך השולחן (קב, יג) כתב להקל באופן זה, וביאר שדי במחיצה על-פי דין כדי להקל בלעבור לפני המתפלל, אפילו במקום שהמתפלל יכול לראות מעבר למחיצה. באשל אברהם, שאף הוא מתיר באופן זה, ביאר שאין כוונתו של המתפלל מתבלבלת בכך, כיון שהוא מצפה שיעברו לפניו אנשים (הוא מוסיף שהחשש הוא דווקא שמא מי שעובר לפניו יגרום למשהו ליפול או לקרות, ולא עצם העבירה לבדה).

מי שחוסר את המעבר

כאשר יש מי שמתפלל לפני מעבר, באופן שהוא חוסר את המעבר או את הפתח, כתב שו"ת ציץ אליעזר (שם) שיש מקום יתר להקל בלעבור לפניו. על-פי המהרש"ם, הוא מבאר שבנסיבות אלו מותר לעבור לפני המתפלל, כיון שצורכי הציבור דוחים את האיסור. באשל אברהם הזכיר אפשרות זו להקל, וציין שמי שמתפלל לפני המעבר לוקח בחשבון שיעברו רבים לפניו, וכנראה משעבר בעצמו שלא תתבלבל כוונתו בשל כך.

מי שעומד בתחנונים

עוד אפשרות להקל מוזכרת במהרש"ם (דעת תורה, סימן קב), שכתב שלא נאמר האיסור לעבור לפני המתפללים אלא בעיקרה של תפילת העמידה, ואילו בסוף תפילת העמידה ("אלוקי נצור", ועוד בקשות פרטיות) אין איסור לעבור לפני המתפללים. גם בערוך השולחן (קב, יג) כתב להקל בנוגע לפסיעה אחורה כאשר מי שמתפלל כבר הגיע לחלק "תחנונים" של התפילה.

ואולם, במשנה ברורה (קב, ג) מבואר שאין בכך סיבה להקל.