צורת הפתח בשירותים / הדלקת נרות – מתי מברכים?

שאלה:

שלום וברכה,
1. ביום שבת רב הבית כנסת חילק ספרים עם הקדשה אישית למספר מתפללים לאחר שהקנה להם את המתנות מלפני השבת. האם במהלך השבת מתפלל יכול להחליף ספר עם מתפלל אחר או שמא יש פה עניין של מקח וממכר? שהרי הרב הקנה לכל אחד ספר ספציפי…
2. בביתי שירותים ומקלחת באותו חדר. איך אני עושה צורת הפתח? רק שם מקל בין קיר לקיר בגובה 10 טפחים?
3. האם לשיטת הילקוט יוסף, עונים אמן אחר אישה שהדליקה נרות שבת ורק אחכ בירכה?
4. בחדר האוכל בבית הארחה, "בשבת קהילה" אישה הקדימה ובירכה על נרות שבת. לשיטת הילקוט יוסף שאין מברכים על תוספת אורה, האם זה בסדר שרב הקהילה יכבה את אותן הנרות או יזיז אותן למקום אחר בכדי שהוא יוכל לברך על הנרות? במידה והוא הזיז אותן למקום אחר, האם זה יהיה ברכה לבטלה אם יברך על הדלקת נר של שבת? לשיטת הילקוט יוסף
5. למה אברהם אבינו אומר לשרה למען ייטב לי בגללך? היה צריך לומר, בזכותך?

תשובה:

שלום רב

1. הם יכולים לעשות זאת ללא קנין, כלומר יאמרו בפירוש שכל אחד יכול לחזור בו וזה השאלה בלבד ללא קנין.
2. כאשר הצורת הפתח ניכרת לעין ניתן לסמוך על כך, אינני יודע מה יהיה השיעור המדוייק, ראה שו”ת ויען יוסף או”ח סי’ רא, על פי דברי החכמת שלמה או”ח סי’ שסג ושאר אחרונים שם.
3. ודאי יש לענות אמן, כך הוא מנהג קהילות רבות, וגם בני ספרד נהגו כך בעירק ומקומות רבים נוספים. ניתן לומר אף שכך היה המנהג הרווח אצל בני ספרד, ובודאי הנוהגת כך יש לה על מה לסמוך. [על עצם הנידון מתי מברכים את ברכות ההדלקה נחלקו ראשונים: מעיקר הדין הדלקת נרות דינה ככל המצוות שיש לברך עליהן עובר לעשייתן – קודם קיומן – אולם, דעת הבה”ג שבהדלקת נרות האשה מקבלת שבת, ולכן אם תברך את ברכות ההדלקה וב לא תוכל להדליק, ונהגו רוב הקהילות להחמיר כדבריו, וכן מנהג כל קהילות אשכנז.על פי הוראת הרמ”א סי’ רסג. בס’ בן איש חי שנה ב החיד”א במחזיק ברכה שם ס”ק ד והכף החיים  שם כתבו שמנהג העולם בזה כדעת הרמ”א וכן נהגו רוב קהילות ספרד בארצות פזוריהם. אולם, בס’ יפה ללב שם ס”ק א פסק בזה כדעת הרמב”ם שיש לברך לפני ההדלקה, וכן הוראת הגר”ע יוסף שהתפשטה בין הספרדים בשנים האחרונות. למנהגם, האשה עושה כעין תנאי שאינה רוצה לקבל שבת עד שתסיים הדלקתה. והרי להלכה, נראה שאם תמיד היא נוהגת כך נחשב הדבר כעין תנאי מפורש, ואף שלכתחילה אין לסמוך על תנאי זה שיש סוברים שאינו מועיל, מכל מקום בעת הצורך נהגו להקל, כמבואר בס’ שמירת שבת כהלכתה ח”ב פמ”ג סעי’ כב, אולם, אם כבר הדליקה נר אחד וקיימה את עיקר המצוה, וכמו כן היא רגילה תמיד לנהוג כדעת הב”ג, נראה שיש להחמיר].
4. חלילה לכבות נר של שבת, ידליקו אחרים בפינה אחרת ששם אור הנר שלה אינו מגיע.
5. הכוונה פשוטה שמחמת רצונם להיטיב איתה גם הוא יקבל טובה, אינני מבין מה הבעיה בניסוח. אולי אתה רגיל לסלנג ישראלי שבגללך הוא לשון ביקורת… אבל זה לא כך בתורה.