שאלה:
הרבה הבינו מדברי הרמבם וריף והשולחן ערוך פסק כמותם שמותר לקשור קשר אפילו לזמן רב כל עוד הוא לא לקיום עולמי ולא מעשה אומן, האם ספרדי הנוהג כך יש לו על מי לסמוך? או שגם לספרדים רק קשר של פחות משבוע ואינו מעשה אומן מותר?
תשובה:
שלום וברכה
ראה בית יוסף בסי' שיז שברור לכאורה דעתו שאם זה ליותר משבעה ימים ודאי אין כל מקום להקל, וראה ילקוט יוסף שם שמנהג הספרדים להקל כדעה זו, ושלא כרבים מפוסקי אשכנז שהחמירו שצריך שיתירו תוך 24 שעות, וכפי שמנה שם בהרחבה, אבל להקל יותר מכך אינני מכיר שום פוסק שמיקל בזה.
שו"ת אבני נזר חלק אורח חיים סימן קעח
ב) ונראה דלרמב"ם דלא הביא כלל דין של קיימא קצת אין לחלק לשיטתו בין חיוב חטאת לאיסור. אלא דמה דלא הוי של קיימא להתחייב חטאת במעשה אומן לא חשיב של קיימא במעשה הדיוט לאסור לכתחילה. וכן בדין דדוקא לשאר פוסקים דבשל קיימא לגמרי חייב חטאת. גזרו חכמים בשל קיימא קצת לאסור. אבל לרמב"ם כיון דאפילו הוי של קיימא לגמרי פטור. מעשה הדיוט בשאינו של קיימא לגמרי הוי גזירה לגזירה:
ג) וכן משמע במגן אברהם סימן שי"ז סק"ג שהוקשה לו בלדבר מצוה דמותר קשר שאינו של קיימא דעל כורחין כשהוא מעשה אומן. דאם לא כן בלאו הכי מותר. וקשה למה מותר משום מצוה. יעשהו מעשה הדיוט. ודחק המגן אברהם כשאי אפשר לעשותו מעשה הדיוט. ואם איתא דבשל קיימא קצת אפי' מעשה הדיוט אסור. הא משכחת לה בכהאי גוונא וכמו שכתב הטור לשיטתו [ובזה ודאי אין להקשות יתירנו תיכף לאחר המדידה. דלאחר שקשר ודאי לא יתירנו. דמעשה התרה שלבסוף לא יגרום היתר למפרע. והאיסור תלוי רק אם תחילה הי' דעתו להתירו. וכן מוכח בסוכה (דף ל"ג ע"ב) הותר אגדו ביום טוב אוגדו כאגודה של ירק. וקשה יקשרנו בקשר גמור ותיכף לאחר ברכה יתירנו וצריך לומר כמו שכתבתי] אלא ודאי להרמב"ם באינו של קיימא לגמרי מותר לכתחילה במעשה הדיוט:
עיין גם מאמר מרדכי ועוד
אומנם שוע"ה ועוד חלקו על האבני נזר
למעשה אין מי שנקט כך לדינא.
השאר תגובה