שאלה:
לכבוד הרבנים שליט"א
רציתי לשאול לגבי עישון ביום טוב כיון שדעת הפוסקים האוסרים זאת זה כיון שרוב העולם אינו מעשן אם כך זה לא נקרא הנאה ששוה בכל נפש שאלתי היא הרי גם אם לא כל העולם אינם מעשנים אינם חולקים שאין בזה משום הנאה רק שאינם מעשנים מסיבות בריאותיות וכו' אבל לכולי עלמא יש בזה הנאה ולכאו' היה צריך להתיר כי זה כן הנאה ששוה בכל נפש וזה מותר ביום טוב
תשובה:
שלום וברכה
הקובע אינו האם יש הנאה לכל העולם, גם רחצה במים חמים יש בה הנאה לכל העולם, ואעפ"כ קבע השוע שאינה שווה לכל נפםש כיון שבפועל רק אנשים מעונגים עשו זאת באופן יום יומי בזמנו [וזו אכן שאלה ידועה האם ישתנה דין זה בזמנינו], כך שהקובע הוא האם מדובר בפעולה ששווה לכל נפש באופן מציאותי, ולא האם יש בכך הנאה לכל אדם. גם ריח הבשמים שעליו אמור חילוק זה בגמרא, כל העולם נהנה ממנו, אבל לרוב האנשים אין יכולת כלכלית לעשות זאת.
בגמ' כתובת משמע שאם אינו שוה לכל נפש מחמת סיבה כלכלית אכן הוי שוה לכל נפש ולכן מותר לשחוט צבי ביו"ט משא"כ עישון מוגמר אינו אלא למפונקים ואינה צורך לכל נפש. אגב התקשיתי בזה למה רחיצה מקרי אינו שוה לכל נפש, אף בזמן חז"ל הרי שוה לכל העולם אלא שאינם מתרחצים בכל יום ולמה צריך להיות שוה לכל יום? וכי אוכלים בשר בכל יום?
כנראה בזמנם הרחצה נעשתה כאשר הליכלוך היה משמעותי, ורחצה ללא שאדם מלוכלך היתה רק למעונגים.
השאר תגובה