שבות דשבות במקום מצוה

שאלה:

שלום לכבוד הרבנים,
יש לי ב' שאלות:
שאלה א'- אדם שלומד תורה בסוכה בשבת ונכבה לו המאוורר, האם מותר לי להדליק את המאוורר בשינוי (כדעת הפוסקים שמתירים) משום שבות דשבות לצורך מצוה (ולדעות שאוסרים האם מותר לרמוז לגוי) – והשאלה שלי היא האם ללמוד בסוכה זה נקרא מצווה או שכיוון שאני נחשב מצטער שפטור מהסוכה אז חכמים פטרו אותי והכריחו אותי ללכת ללמוד בבית, דהיינו שיש לי פטור מחכמים לשבת בסוכה או שזה גם נקרא מצוה לחייב אותי לשבת בסוכה לקיים בכל רגע מצוה.
שאלה ב'- הזדמן לי לולב ביום טוב, אך הלולב לא נכנס לנרתיק שלו, האם מותר לי לחתוך מהלולב כדי שאני יוכל להכניסו לנרתיק- השאלה שלי היא האם יש בזה מתקן מנא או איסור אחר, ואם יש בזה מתקן מנא השאלה שלי היא למה שהרי הוא נקרא לולב בין לפני שחתכתי אותו בין לאחרי.
תודה רבה לרבנים. זה מעשים שהיו לפני כמה ימים ואשמח לדעת מה התשובות.

תשובה:

שלום רב.

עצם ההנחה שחיבור מעגל חשמלי ללא אש אינו אסור אלא מדרבנן הוא מחלוקת גדולה ומפורסמת בין פוסקי זמנינו. דעת החזון איש (סי’ נ ס”ק ט) שהדבר אסור גם משום איסור בונה ומדאורייתא, לפי שסגירת המעגל החשמלי והעמדת הכלי על מתכונתו נחשבת בנין. כמה מהפוסקים חששו לדעה זו, ראה שו”ת אגרות משה ח”ד סי’ פד, ובס’ ארחות שבת פרק כו עמ’ נט בשם הגרי”ש אלישיב והגר”ש וואזנר. אך יש שהקלו וסברו שסגירת מעגל חשמלי אינה אסורה אלא מדרבנן, ולדבריהם רק הדלקת נורת ליבון אסורה מדאורייתא משום מבעיר ולא שאר חיבורים חשמליים.

ולעצם שאלתך, בספרי הפוסקים יש שלא התירו שבות דשבות על ידי ישראל [ובשינוי] אלא רק על ידי גוי שהוא שבות קל. וגם על ידי גוי לא התירו בכל צער מועט של חום או קור אלא בצורך מרובה או מצוה שאי אפשר כלל לקיימה אלא באופן זה.

נראה שמותר לחתוך את הלולב בשבת ואין בזה תיקון מנא, כיון שמבחינת הלולב אין כל הבדל, וכל הנושא הוא שיוכל להכניסו לכלי.

על כך שדין שבות דשבות נאמר רק בגוי ולא בישראל, ראה פרי מגדים סי' שז א"א ס"ק ז, שו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' קכא.

אמנם דעת הרבה אחרונים הלכה למעשה להקל בשבות דשבות לצורך מצוה גם על ידי ישראל, ראה שו"ת האלף לך שלמה (או"ח, קמו, וראה שהקל אף כשאחד מהשבותים הוא מלאכה שאינה צריכה לגופה, שהוא שבת חמור, וכאמור), שו"ת מהר"ם בריסק (הנ"ל), שו"ת מהרש"ם (ג, קצח, ובאופן שהוא שעת הדחק וחושש מפני נכרי שהוא גברא אלימא), שו"ת דברי מלכיאל (ה, רלח, לענין שאיבת חלב אם בשבת לאיבוד משום צער), שו"ת ויען יוסף (או"ח, קסד, ע"פ הפמ"ג הנ"ל). וע"ע מש"כ בזה בביאור הלכה (שטז, יב ד"ה לצוד; שמט, ה ד"ה ואפילו). וכ"כ חזו"א (קג, יט), וכן הכריע באג"מ (או"ח ד, צא ענף א). וע"ע בס' הליכות שלמה (תפילה ה, ה) שהגרש"ז אויערבך התיר לחולה לשאת עמו תרופה בצאתו לבית הכנסת על ידי שינוי, כיון שהיא שבות דשבות לצורך מצוה.