שאלה:
שלום לכבוד הרב/נים.
חתימה טובה ובשורות טובות .
רציתי לשאול באופן כללי האם מכירה של כסאות של בית כנסת הוא מנהג טוב בדורנו או שזה מנהג קלוקל שהושרש איפה שהוא במהלך הזמן כדי לממן את ההוצאות של בית הכנסת כמו פתיחת ההיכל ? האם מצינו במקורות מכירה של כיסאות בית כנסת ? מה שמשליך על עוד דברים כגון אדם שיושב במקום של מישהו שקנה כסא , או מחלוקות נוספות שזה יכול לגרום , או למנוע בושה מאדם מסויים שאין לו יכולת לקנות מושב בגלל מצבו הכלכלי וכיוצא בזה ….
תודה רבה מראש .
תשובה:
שלום רב,
מכירת מקומות בבית הכנסת זה נוהג עתיק מאד. להיפך בעבר זה היה הרבה יותר מהותי מהיום. בראשונים אנו מוצאים הרבה תשובות בנושא זה. אצטט לך מבחר של שאלות כדי שתחוש את מצב הכיסאות בבית הכנסת בעבר…
שו"ת הרא"ש (כלל ה' סי' ג'):
ראובן יש לו מקום מושב בבית הכנסת סמוך למקום מושבו של שמעון. וראובן הנזכר רוצה לעשות מחיצה, בין מקומו למקום שמעון, ושמעון מעכב עליו, שהוא אומר כי עתה הוא ראשון, וכשיהיה שם מחיצה לא יהיה ראשון, ונמצא שהוא מפסידו…"
שם סי' ד':
"קהל שעשו הסכמה בחרם שלא ימכרו את מקומם, לשום אדם, שיש לו בבית הכנסת, בשביל שום חוב שיתחייב, הן משום מס הן משאר חוב, אם לא ברצון בעל המקום…."
שם סי' ה':
"ילמדנו רבינו, בענין המקומות של בית הכנסת, שרגילים בעליהם למשכנם ולמכרם ולהורישם לבניהם. והמנהג להיות שם בעל המקום כתוב במקומו; ואינו מקפיד לישב שם תדיר, אלא כאחד העם. והי' לראובן מקום אחד שהיה שם אביו יעקב כתוב בו זה כמה שנים, יותר משני חזקה, ולאחר פטירת אביו נשאר המקום בחזקת ראובן. ועתה בא שמעון והוא מערער על המקום, וטוען שהוא של יששכר אביו, והוא מראה שטר הקנייה בשם אביו…"
שם סי' ו':
"רחל היה לה ג' בנים, אברהם יצחק ויעקב, והיה להם מקום פנוי בבהכ"נ, ונתנתו ליעקב בנה הקטן בשטר, והניח הוא לישב בו אברהם אחיו הגדול כל ימי חייו. ולאברהם שני בנים…"
שם סי' ז':
"ששאלתם: מסבה אחת של בית הכנסת שיש לה חמש מקומות; וצד אחד של המסבה סמוך להיכל, ובכותל ההיכל עצמו היו מקומות, והיה ריוח בין אותן מקומות לראש המסבה. ועכשיו בא אותו שהיה יושב בראש המסבה, והסיר הדף של ראש המסבה ושמו אצל המקומות שהיו בכותל ההיכל, והאריך את המסבה שיעור מקום אחד, ויש עתה במסבה שיעור שש מקומות. ומתרעם שכנו הסמוך לו במושב המסבה, ואומר: מתחלה היה מקומי שני למסבה, והוא שוה מאה זהובים, ועתה נעשה שלישי, ואינו שוה אלא חמשים זהובים; אם יכול לעכב אם לאו…"
אגב, גם בתשובות הרשב"א יש מבחר שאלות דומות וכן בתשובות של הרבה ראשונים אחרים. וכאן הבאתי רק דוגמא כדי שתחוש את הנושא הטעון הזה מקדמת דנא.
אם כי ראוי להדגיש, שאין כל שמץ פסול למכור מקומות בבית הכנסת למימון הוצאותיו, זה בסדר גמור.
אדם שיושב על מקום שאינו שלו, אין בזה הלכות גזל, אבל ברור שזה מאד לא הוגן ולא ראוי. וקשה להתפלל לבורא עולם שידון אותנו במדת הרחמים כאשר אדם עושה כן בכוונה תחילה כשהוא יודע שהמקום אינו שלו, ובעל המקום ששילם עליו ממיטב כספו מתרוצץ לחפש מקום אחר. (כמובן שבשוגג המצב הוא אחר).
