קלקול שנמצא בדירה לאחר תקופת השכירות

שאלה:

שלום וברכה,
שכרנו דירה לתקופה של שנה
שבוע לאחר שפינינו את הדירה המשכיר ראה סדק באסלה למטה ליד הבורג שמחבר לריצפה,
אמרנו לו אולי זה נעשה ע"י הפועלים שהגיעו לאחר שיצאנו, המשכיר טוען בודאות שלא נעשה ע"י הפועלים אלא או לפני שנכנסנו או שאנחנו עשינו את זה. באתי לראות ונזכרתי שזה אכן היה בתקופה שהיינו אולם יתכן שזה היה עוד קודם לכן.

המשכיר אמר שלא מסתבר לו – כי אחרת היה רואה לפני שנכנסנו.
השאלה:
1.האם על סמך זה יכול לחייב אותנו?
2. כיון שעשינו שימוש סביר (מדובר בזוג צעיר ללא ילדים) גם אם נוצר בתקופתנו אינו מחמת פשיעה אלא בלאי טבעי, האם יכול לחייב?
3. על הצד שאנו חייבים, כרגע הסדק קטן, המשכיר טוען שיכול להתרחב בהמשך, כמה אנחנו צריכים לשלם?
יש לציין שהשאלה נשלחת בהסכמת 2 הצדדים.

תודה רבה
נא לשלוח תשובה למייל זה

תשובה:

שלום רב ושנה טובה,

תשובה לשאלה 1. השוכר טוען שמא היה לפני תקופת השכירות – ונחשב בהלכה איני יודע אם נתחייבתי.

לגבי טענת המשכיר: מה כוונת המשכיר שאומר "שאינו מסתבר כי אחרת היה רואה". האם טוען ברי שלא היה לפני תקופת השכירות אלא נעשה הסדק בתקופת השכירות. או שטוען שמא – שמסתמא כך היה. והחילוק בזה: שאם המשכיר טוען ברי שאתם עשיתם, ואתם טוענים איני יודע אם נתחייבתי, הדין בזה שהשוכר פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים. ואם השוכר שמא היה בתקופת השכירות, השוכר פטור אף בדיני שמים.

2. אם הנזק נעשה משימוש סביר פטור השוכר. כדין 'מתה מחמת מלאכה' שפטור השואל והשוכר. [יש לברר את המציאות האם שימוש סביר גורם לסדק באסלה].

3. מזיק חייב על הנזק שעשה בפועל, ואינו חייב על הנזק שיתמשך אח"כ. ולכן גם להנחה שהשוכר חייב על הנזק, שמים את הנזק עכשיו כמה הופחתה ההאסלה, או כמה יעלה עכשיו לתקן, בלי להתחשב במצב שהסדק יגדל בהמשך.

גמר חתימה טובה

נפתלי בן חיים

מקורות:

לתשובה א: שו"ע חושן משפט סימן עה סעיף ט – י.

לתשובה ב: בהלכה מובא ששואל פטור במתה מחמת מלאכה. ופשוט שפטור זה שייך גם בשוכר. וכן מוכח מהשו"ע סימן שח שאם עשה מלאכה הראויה בדבר השכור פטור. וכן מוכח מהנתיבות סימן שמ שגם שוכר פטור במתה מחמתמלאכה.

לתשובה ג: קיי"ל פחת נבילה של ניזק. ועיין בסמ"ע סימן ר ס"ק כד שאם פתח חבית יין לחברו והופחת שווי החבית, שגורם שיתקלקל היין שבחבית, אינו צריך לשלם על כל היין, אלא על הורדת הערך של החבית שפחת – היינו שמשלם את הנזק שעשה בפועל ולא את כל הנזק שהעתידי. וביאר הנתיבות (שם ס"ק יג) שכיון שנודע לבעלים מהנזק צריך הבעלים לטפל בנזק ולתקנו, ולכן לא מסתכלים על נזק העתידי.