סעודת ראש השנה: מאיפה להתחיל?

הרב יהושע פפר
כ"ג אלול ה'תשע"ז

אנו נוהגים לפתוח את סעודת ראש השנה – הסעודה הראשונה של השנה – ב”סימנים”. הגמרא קובעת כי “סימנא מילתא היא”, כלומר, שאין לזלזל בחשיבות של סימנים טובים. לאור זאת, אנו דואגים לערוך את השולחן במאכלים טובים ויפים שיש להם גם מסר חיובי, ואף מברכים עליהם ברכות ותפילות לקראת השנה החדשה.

מנהג ה”סימנים”, ובפרט המנהג לאכול את הסימנים כהקדמה לסעודת החג, מעלה את השאלה של סדר הקדימה באכילתם. בפרט, השאלה היא על איזה מן הסימנים יש לברך תחילה, ומתוך דיני הברכות נגזר אף סדר אכילת הסימנים.

נקודה זו מהווה הערה ראויה לפתוח בה. כאשר יש סיבה מיוחדת לאכול מאכל אחד קודם לחברו, אין אנו צריכים לדאוג לשאלה של קדימה בברכות. למשל, כאשר מוגש מרק בתור מנה ראשונה, ומנת פסטה בתור מנה עיקרית, אין חובה לטעום מהפסטה קודם לאכילת המרק, כדי להקדים את ברכת “מזונות” לברכת “שהכל” (או ברכת “האדמה”) על המרק. אמנם ברכת “מזונות” קודמת, אך כיון שאוכלים את המרק (בתור מנה ראשונה) קודם הפסטה, מברכים תחילה על המרק בשעת אכילתו, ועל הפסטה בשעת אכילתה (ועי’ להלן, בעניין מאכל “חביב”).

ואולם, כאשר אין סיבה מיוחדת להקדים מאכל אחד לחברו – וכן המצב ביחס למאכלי ה”סימנים” שבסעודת ראש השנה – עלינו לדעת את סדר הקדימה בעניין הברכות, ומתוכו לגזור את סדר הקדימה באכילת המאכלים. ימים ספורים לפני ראש השנה, ננצל את ההזדמנות לעסוק בסדר הקדימה של ברכות בכל הנוגע לאכילת הסימנים (ברכת הפירות).

מאכלים עם אותה הברכה

המשנה (ברכות מ, ב) דנה במי שהיו לפניו כמה מיני פירות, ואחד מהם משבעת המינים שבהם השתבחה ארץ ישראל. המשנה מציינת מחלוקת בין החכמים: “רבי יהודה אומר: אם יש ביניהן מין שבעה עליו הוא מברך; וחכמים אומרים: מברך על איזה מהן שירצה”.

מדברי המשנה נראה שלא מדובר בסדר של קדימה. מדובר בפירות בלבד, ולכולם אותה הברכה. אלא, המחלוקת, כפי שמפרש עולא בגמרא, היא ביחס לשאלה על איזה מן הפירות יש לברך: “מחלוקת בשברכותיהן שוות, דרבי יהודה סבר: מין שבעה עדיף, ורבנן סברי: מין חביב עדיף. אבל בשאין ברכותיהן שוות – דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה”.

כלומר, מדובר במשנה באופן שיש לפניו שני מינים שברכתם שווה, ואחד מהם הוא משבעת המינים. לדוגמה, כאשר היו לפניו תפוח וזית, והתפוח חביב עליו יותר מן הזית – על איזה מהם יש לברך, ולפתור בכך את השני? לדעת רבי יהודה יש לברך על הזית, מפני חשיבותו, ואילו חכמים סוברים שיש לברך על התפוח, כיון שהוא החביב.

רש”י (ד”ה חביב עדיף) מבאר שמה שאמרו חכמים במשנה “מברך על איזה מין שירצה”, רצונם לומר שהחביב קודם, ועליו לברך על אותו המין שהוא רוצה יותר. לקמן נבאר שנחלקו הראשונים בגדר “חביב”.

הראשונים (רא”ש מרדכי, רשב”א, וכן כתב הרמב”ם) מבארים שרבי יהודה וחכמים מסכימים לכך שיש מעלה לשבעת המינים, וכן שיש מעלה למין החביב. ואולם, נחלקו התנאים כאשר המעלות סותרות זו את זו: רבי יהודה סובר שמעלת שבעת המינים גוברת, ורק במקום שאין לפניו ממין שבעה (או שכל הפירות ממין שבעה) החביב קודם, ואילו חכמים סוברים שהחביב קודם בכל אופן, ואין מעלה לשבעת המינים אלא במקום ששני המינים חביבים במידה שווה.

הדברים מדויקים אף בלשון רש”י (ד”ה דאמר), שכתב: “ורבנן לית להו דרבי יצחק (שיש מעלה לשבעת המינים) במקום חביב, דחביב עדיף”. משמע מדבריו שדווקא במקום שיש “חביב” חלקו חכמים על רבי יהודה, אבל במקום שאין פרי חביב מודים חכמים שמין שבעה עדיף.

מחלוקת בברכות שונות

הגמרא בהמשך מביאה שרבי אמי ורבי יצחק נפחא אף הם נחלקו בפירוש המשנה. אחד אמר כעולא, שמחלוקת רבי יהודה וחכמים עוסקת בפירות שברכותיהם שוות, ואילו כשאין ברכותיהם שוות לא נחלקו. השני, מנגד, סבור שנחלקו גם כאשר ברכותיהם שוות.

יסוד המחלוקת כאשר ברכותיהם שוות הוא איזה מין הוא החשוב יותר, שראוי שיברך עליו ויפטור בברכתו את המין השני. אולם, למי שמעמיד את המחלוקת גם כשאין ברכותיהם שוות, המחלוקת (כפי שמבאר ר’ ירמיה) היא בהקדמה: על איזה מין יש לברך תחילה.

ר’ ירמיה מביא מקור לכך שיש להקפיד על הקדמת המין החשוב יותר: “כל המוקדם בפסוק זה מוקדם לברכה, שנאמר: ‘אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ’ (דברים ח, ח)”. רבי יהודה סבר שכמו שמצאנו עדיפות בין שבעת המינים למין הקודם בפסוק, כן יש להקדים מין שבעה לשאר מינים. מנגד, חכמים סברו שהדברים אמורים דווקא כשאין חביבות למין אחד על פני חברו, אך כשיש מין אחד החביב עליו יותר החביב קודם.

קדימה של פרי אחד לחברו

עולא סיים את דבריו בזו הלשון: “מחלוקת בשברכותיהן שוות, דרבי יהודה סבר: מין שבעה עדיף, ורבנן סברי: מין חביב עדיף. אבל בשאין ברכותיהן שוות – דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה“. מה פירוש המילים: “מברך על זה וחוזר ומברך על זה”? איזה מהם קודם”?

הפירוש הפשוט הוא שכאשר אין ברכותיהם שוות, אין קפידה על איזה מין לברך קודם. כן פירש הרא”ש (פרק ו, סימן כה): אפילו אם אחד חביב עליו יותר מהשני, יכול להקדים את השני. הרא”ש מבאר שמאחר שהוא עתיד לברך על שניהם, ואינו פוטר את האחד בברכת השני, הרי שאין ביניהם שייכות וקשר כלל. כל מה שיש עדיפות ב”חביב” או בשבעת המינים הוא כאשר שני הפירות נפטרים בברכה אחת.

דעת הרא”ש היא דעת יחיד בעניין זה, ולעומתו כל הראשונים פירשו את דברי הגמרא בדרך אחרת. לדעת הרי”ף, התוספות, ועוד ראשונים, פירוש לשון הגמרא “מברך על זה וחוזר ומברך על זה” הוא שיש להקדים את ה”חביב”, כשיטת חכמים במשנה. כלומר, כאשר מדובר בפירות ויקרות שלהם ברכות שונות, מסכים רבי יהודה לעדיפות של “חביב”.

דין ברכה המבוררת

בגמרא אחרת (לט, א) מבואר שיש לברך ברכת “בורא פרי האדמה” קודם לברכת “שהכל נהיה בדברו”, כיון שברכת “האדמה” מבוררת וחשובה יותר, ואילו ברכת שהכל” היא ברכה כללית. על אותה הדרך, יש לומר שברכת “בורא פרי העץ” קודמת לברכת “בורא פרי האדמה”, כיון שהיא ברכה מבוררת יותר (“העץ” כוללת רק פירות האילן, ואילו “האדמה” כוללת גם את פירות הארץ).

הראשונים עומדים על הסתירה בין הגמרות: איך הורה עולא שכאשר אין ברכותיהם שוות “מברך על זה וחוזר ומברך על זה”, דהיינו, שהולכים אחר החביב, כאשר מבואר בגמרא הנ”ל שיש להקדים את הברכה המבוררת?

התוספות (ד”ה אבל) מתרצים שברכת “בורא פרי העץ” אינה חשובה מברכת “בורא פרי האדמה” כפי שברכת “בורא פרי האדמה” חשובה מברכת “שהכל נהיה בדברו”, והרא”ש (פ”ו סי’ כה) ביאר את טעם החילוק: “לפי ‘שהכל’ אינה מבוררת כלל, לפי שכוללת כל דבר”. כלומר, ברכת ‘בורא פרי האדמה’ חשובה מברכת ‘שהכל נהיה בדברו’, משום שזו מבוררת וזו אינה מבוררת. לעומת זאת, אף על פי שברכת ‘בורא פרי העץ’ מבוררת יותר מברכת ‘בורא פרי האדמה’, מכל מקום אין זו סיבה להקדים את ברכת ‘בורא פרי העץ’ לברכת ‘בורא פרי האדמה’, אלא יברך על החביב קודם.

אך דעת הבה”ג (הל’ ברכות פרק ו, עמ’ סז; ועי’ בשטמ”ק לט, א ד”ה מאי לאו) היא שלעולם הולכים אחר הברכה היותר מבוררת. על כן, כאשר אין ברכותיהם שוות מברך ראשית כל ‘בורא פרי העץ’ ואחר כך ‘בורא פרי האדמה’.

לפי זה, כוונת עולא “מברך על זה וחוזר ומברך על זה” היא שאין ברכת האחד פוטרת את השני, וכלל לא בא ללמד דין הקדמה, משום שדין ההקדמה תלוי רק בברכה המבוררת יותר ואין קדימה לא לשבעת המינים ולא למין החביב. לדעת הבה”ג, יש להקדים אפוא ברכת ענבים (“העץ”) לברכת חיטה (“האדמה”, במי כוסס חיטה); הגם שחיטה קודמת בפסוק, ברכת ‘העץ’ קודמת.

בשולחן ערוך (או”ח סימן ריא, סעיף ג) הביא את שתי השיטות: שיטת התוספות שאין מעלה בברכת “בורא פרי העץ” לעומת ברכת ‘בורא פרי האדמה’, ושיטת הבה”ג לפיה ברכת ‘בורא פרי העץ’ קודמת לברכת ‘בורא פרי האדמה’.

המשנה ברורה (שם ס”ק יח) כתב שהסכימו האחרונים שאם שני המינים שלפניו שווים בחביבות, נכון לנהוג כשיטת הבה”ג ולברך ‘בורא פרי העץ’ קודם, מפני שהאליה רבה הביא הרבה פוסקים הסוברים כמוהו. אולם, אם אחד המינים חביב עליו יותר יש להקדים את החביב, וכן אם אחד המינים הוא משבעת המינים, כגון קליות של חיטים (שברכתם ‘בורא פרי האדמה’) יש להקדים ולברך עליהם (כפי שיבואר בסמוך שקיימא לן כרבי יהודה שמין שבעה קודם).

הלכה כדעת ר’ יהודה

הרבה ראשונים פוסקים כדעת ר’ יהודה הנ”ל (הבה”ג, שם; הרא”ש, שם; רבנו יונה, כח, ב מדפי הרי”ף ד”ה ולעניין פסקא; הרשב”א, ד”ה ולעניין פסק הלכה, בשם התוס’ והראב”ד). דהיינו, כאשר ברכותיהם שוות מין שבעה קודם. בתוך שבעת המינים, יש להקדים את המין הקודם לתיבת “ארץ” של הפסוק “ארץ חיטה ושעורה וגפן תאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבר” [והסדר הוא: חיטה/זיתים, שעורה/תמרים, ענבים, תאנים, רימונים].

לעומת זאת, הרמב”ם פסק הלכה כחכמים, דהיינו שיש להקדים את ה”חביב” ולא את פרי של שבעת המינים (ברכות ח, יג): “ואי זה מהם שירצה להקדים, מקדים, ואם אינו רוצה בזה יותר מזה אם יש ביניהם אחד משבעת המינים עליו הוא מברך תחלה”. כן כתב גם הרשב”א (שם) בשם רב האי גאון.

להלכה, פסק השולחן ערוך (או”ח סי’ ריא סעיף א) כרבי יהודה וכדברי עולא, שאם היו לפניו כמה מיני פירות שברכותיהם שוות ואחד מהם משבעת המינים – מברך על המין שבעה, ואם אין שם אחד משבעת המינים – החביב קודם.

השולחן ערוך ממשיך ומורה: “ואם אין ברכותיהם שוות, אפילו יש בהן ממין שבעה כגון צנון וזית, איזה מהם שירצה יקדים ואפילו אינו חביב; ויש אומרים שגם בזה צריך להקדים החביב”. השולחן ערוך אמנם מביא את הדעה השנייה (שיש להקדים את החביב) בלשון “יש אומרים”, אבל כתב ה”משנה ברורה” (ביאור הלכה, שם, ד”ה ויש אומרים) שזוהי דעת רוב הראשונים, והדעה הראשונה (שאיזה מהן שירצה יקדים) היא רק דעת הרא”ש והראבי”ה.

מנגד, המשנה ברורה (שם) מציין שהאליה רבה הביא הרבה פוסקים הסוברים שאף באין ברכותיהם שוות מין שבעה קודם, ומצדד שיש לנהוג כמותם, גם משום שלדעת הבה”ג יש להקדים ברכת “בורא פרי העץ” ל”בורא פרי האדמה”. אולם, המשנה ברורה סובר שיש לנהוג כדעת ה”יש אומרים” הנ”ל, שכאשר אין ברכותיהם שוות יש להקדים את החביב.

שלם מול חביב

המשנה ברורה (שם ס”ק ד) פוסק עוד שכאשר ברכותיהם שוות, יש להקדים מין שבעה אפילו אם הוא חצי פרי, ושאר מינים הם פירות שלמים. כלומר, מעלת שבעת המינים עדיף על מעלת פרי שלם.

אולם, במקום ששני הפירות הם ממין אחד משבעת המינים, או ששניהם אינם משבעת המינים, יש להקדים את השלם לחביב.

ה’משנה ברורה’ (‘שער הציון’ שם אות ה) מאריך לדון באופן שיש לפניו שני מינים שאין ברכותיהם שוות, כאשר האדם מעדיף את הפרי שאינו שלם יותר מן השלם, ונותר בספק.

מה נקרא “חביב”?

נחלקו הראשונים בהגדרת “חביב”: הרא”ש (שם) ורבנו יונה (כח, א מדפי הרי”ף ד”ה מחלוקת) פירשו שחביב היינו המין החביב עליו תמיד, גם במקום שכעת רוצה להקדים ולאכול פרי אחר.

אולם, מלשון הרמב”ם (שם) משמע אחרת, שכן הרמב”ם פוסק כחכמים שהולכים אחר החביב, ומבאר: “ואי זה מהם שירצה להקדים מקדים”. משמע מדבריו שאיזה מהן שירצה להקדים ולאכול ממנו עכשיו, אף על פי שמין אחר חביב עליו בדרך כלל (כסף משנה שם, ד”ה ואיזה מהם שירצה), הוא הנקרא “חביב”.

יש לציין שמסתימת לשון המשנה בדעת חכמים משמע שחביב הוא המין החביב עליו כעת, שכן אמרו: “מברך על איזה מהן שירצה”.

השולחן ערוך (שם בהמשך) פוסק כדעת הרא”ש ורבינו יונה, וכותב לבאר: “ונקרא חביב המין שרגיל להיות חביב עליו, אפילו אם עתה חפץ במין השני”, וזהו שלא כדעת הרמב”ם שהמין החביב היינו החביב לו עתה. לאור הלכה זו כתב המשנה ברורה (שם) שאם יש לפניו צנון וזית והזית חביב עליו תמיד, מברך על הזית.

כמו כן, אם תמיד חביב עליו הצנון אך עתה חביב עליו יותר הזית, יותר טוב שיברך על הזית, משום שיש הרבה פוסקים (הביאם האליה רבה שם) הסוברים שאף באופן זה מין שבעה קודם, ועוד, שלדעת הרמב”ם “חביב” היינו המין החביב עליו עכשיו, וכן יש לצרף את דעת הרא”ש והראבי”ה שבאין ברכותיהם שוות מברך על איזה שירצה ואין הולכים אחר החביב.

העולה מכאן הוא שבכל אופן שפרי העץ חביב עליו יותר מפרי האדמה, בין אם חביב עליו תמיד ובין אם חביב עליו עכשיו, יש להקדים ולברך על פרי העץ, ורק כאשר פרי האדמה חביב עליו תמיד וגם עכשיו, אז יקדים את פרי האדמה.

בירך בטעות על מין שאינו קודם

מי שהיו לפניו אתרוג וזית, ובירך על האתרוג (אף על פי שמן הדין צריך לברך על הזית), מחדש הרשב”א (בסוגייתנו בסוף ד”ה וק”ל) שאם לא היה בדעתו לפטור את הזית אינו נפטר בברכתו משום “שאינו בדין שיפטור מי שאינו חשוב את החשוב דרך גררה אלא דרך כונה”.

דברי הרשב”א נפסקו ברמ”א (שם ס”ה), שכאשר ברכותיהם שוות אם עבר וברך שלא כדין אין צריך לחזור ולברך על המין שהיה לו להקדים, ובלבד שתהיה דעתו עליו בשעת הברכה. המשנה ברורה (שם ס”ק לב) מוסיף שאפילו אם היו שניהם לפניו בשעת הברכה, צריך שיתכוון בפירוש לפטרו. אולם, אם ברך על החשוב קודם כדין, פוטר את המין השני אפילו אם לא התכוון בפירוש לפטרו – בתנאי שאותו המין נמצא בפניו.

עם זאת, לעניין מעשה כותב המשנה ברורה (שם ס”ק לג) שבאופן הנ”ל שהיו לפני אתרוג וזית, והאתרוג היה חביב עליו יותר מן הזית, אף שמן הדין יש לברך על הזית משום שהוא משבעת המינים, מכל מקום אם ברך על האתרוג, יש לסמוך על שיטת הרמב”ם שיש להקדים את החביב ואין לחזור ולברך על הזית.

הערוך השולחן (או”ח סי’ ריא סעיף טז) הסתייג אף הוא מפסק הרמ”א בשם הרשב”א, וכתב שמה ש”אינו חשוב אינו פוטר את החשוב” היינו רק בתלמידי חכמים, שיודעים את הדין שיש לברך על החשוב, ובכל זאת ברכו על שאינו חשוב. באופן זה יש לומר שכיון שלא כיוון בפירוש לפטור את החשוב, הרי זה כאילו התכוון שלא לפטור אותו. מנגד, מי שאינו יודע את הדין, מן הסתם כוונתו לפטור את החשוב.

הוא מוסיף עוד שאף בתלמידי חכמים, ייתכן שסוברים כדעת הרמב”ם שהמין החביב קודם, וועל כן הקדימו את החביב. מסכם הערוך השולחן שדין הרמ”א צריך עיון, ואין להורות כן למעשה.

לסיכום, כותב המשנה ברורה (שם) יסוד חשוב בדיני הקדימה: “אפילו אם הוא מברך על הזית, טוב שיכוין בהדיא לפטור גם האתרוג, אחרי דהאתרוג חביב לו יותר ולדעת הרמב”ם וסייעתו אינו יוצא בזה ממילא על האתרוג”. בכל אופן, כדאי לכוון בפירוש על כל הפירות, באופן שלא יבוא לידי ספק.

בס”ד נתחיל את השנה על רגל ימין, ונדאג לקיים את סדר הברכות הראוי בסעודה הראשונה של השנה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים