נר נשמה לנפטר

רבני בית ההוראה
כ"ב אלול ה'תשע"ז

שאלה:

היות שבכמה בתי מדרשים יש כהיום שאין מדליקים נר נשמה בביהמ”ד רק בפרוזדור יש מקום מיוחד להדלקת נרות האם יש ענין בזה?

תשובה:

שלום וברכה

הדלקת נר נשמה לנפטר יש בה תועלת לנפטר, אמנם יש שסברו שתועלת זו אינה אלא כשמדליקים את הנר בבית הכנסת, ומכל מקום מנהג ישראל להדליקו גם בבית ביום היארציי”ט. כמו כן, כיון שהענין הוא כבוד מסתבר שגם בכניסה לבית הכנסת מתקיים ענין זה.

מקורות:

ראה בשו”ת תורה לשמה (תקכ) שכתב לבאר מעלת וטעם הדלקת הנר לעילוי נשמה, וז”ל: דע כי כתב רבינו בחיי ז”ל בפ’ תרומה וז”ל: וידוע כי הנשמה נהנית בהדלקת הנרות והיא מתהלכת בעדוני ההוד והשמחה ומתפשטת ומתרחבת מתוך הנאת האורה מפני שהיא חתיכת אור חצובה מאור השכל, ומן הטעם הזה נמשכת אחר האור שהוא מינה אעפ”י שהוא אור גופני והנשמה אור רוחני זך ופשוט. ועל כן המשילה שלמה הע”ה לנר הוא שאמר נר ה’ נשמת אדם עכ”ל. הרי לך שהנשמה יש לה הנאה מן האור וכו’. ועל כן בתוך השבעה אשר נפש הנפטר עודנה מצויה בתוך הבית כפי ההתחלקות וכמ”ש רבינו האר”י זצ”ל בטעם ז’ ימי אבלות, לזה מדליקין נר שם [א”ה היינו בבית האבלים] בעבור הנאת הנפש, אך אחר ז’ שמסתלקת לגמרי מן הבית אין טעם להדליק. וכן אם לא נפטר האדם שם אעפ”י שהאבלים הם שם, אין מדליקין. אך טוב להדליק נר תוך י”ב חודש בבית הכנסת למנוחת הנפטר, וכן בכל שנה ביום יא”ר צי”ט, והיינו כי צריך שיאמר בפיו בשעת הדלקת הנר שהוא מדליק הנר הזה למנוחת נפש פב”ב, ואז בקריאה זו שהוא מוציאה בפה יגיע הנאה לנפש האדם ההוא אפילו מרחוק, וכ”ש אם מדליק על המצבה עצמה ששם משכן חלק מחלקי הנפש. עכ”ל. ראה שם עוד.

ובאמת שלא מצאנו מקור למנהג הדלקת הנר בבית, אולם מאידך מנהג הדלקת הנר בבית הכנסת נזכר כבר בראשונים, וכמ”ש הרא”ש (יומא פ”ח סי’ ט), ועי’ בארחות חיים (הלכות ערב יום הכפורים אות יא) שכתב בזה”ל: כתב רבינו אשר, נוהגים שכל אחד מדליק נר בערב יום הכפורים לכפר על אביו ואמו, כי כבוד הוא להשי”ת, שנאמר באורים כבדו ה’. ומנהג ישראל תורה הוא. עכת”ד. וכן הוא בכל בו (סימן סח). וכ”כ הרמ”א (או”ח תרי ס”ד). ועי’ בשו”ת מהרש”ל (סוף סימן מו) שכתב שאם שכח להדליק נר בערב שבת בבית הכנסת ביום פטירת אביו או אמו, כמו שרגילים להדליק בכל ארץ אשכנז מותר לומר לגוי להדליק הנר בבין השמשות, שמאחר שהעולם נזהרים בהדלקת הנר לכבוד אב ואם, נחשב כצורך גדול, ולכן יש להתיר. ע”כ. הרי שגם מה שנהגו להדליק ביום הזכרון היה דוקא בבית הכנסת. וכ”כ החת”ס (ח”ו סי’ כז), ועי’ שו”ת בצל החכמה (ח”ד סימן כט) שכתב שלדעת החת”ס הדלקה בביהכנ”ס עדיפא מהדלקה על קברו.  ועי’ למו”ז בשו”ת יחו”ד (ח”ה סי’ ס) שכתב דלאו דוקא בהדלקת נר ממש, אלא ה”ה בהדלקת חשמל להאיר את ביהכנ”ס.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים