שאלה
שלום רב,
אנו זכאים להחזר מס הכנסה, ולפי המדיניות שלהם תוך שנה מהגשת הבקשה הם אמורים להחזיר את הסכום. במקרה שלי כבר חלפה שנה.
קיבלתי בדואר את ההודעה ואת התלוש שיש להעביר לבנק על מנת לקבל ההחזר.
אמורים להחזיר לי 1,713 ש"ח, ובמכתב מהם כתוב גם ריבית של 124 ש"ח.
כלומר, סה"כ: 1,837 ש"ח. למכתב מצורף דף הסבר, ובו כתוב על ריבית זכות – "מס ביתר ששולם, מוחזר בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בשיעור שנתי 4% מתום שנת המס או מיום התשלום, לפי המאוחר".
ברצוני לדעת, האם יש איסור כלשהו בקבלת החזר המס המדובר עם הריבית הזו.
מה עלי לעשות?
אבקש לקבל תשובה לפי הגישה המחמירה, אם אפשר.
תודה רבה וכל טוב
תשובה
נחלקו המלוה לחברה בע"מ שאין אדם שיש אחריות אשית על החוב אלא הוא חוב על נכסים מסוימים השייכים לחברה האם יש בזה איסור רבית. יש מקילים[1] טעמם אסרה תורה להלות רבית רק ללוה שיש אחריות ושיעבוד הגוף להחזיר את הממון אולם המלוה לחברה שיש לה שיעבוד על נכסים מסוימים ואין ללוה אחריות שיעבוד הגוף לא השתעבד גופו של לוה ולא אסרה תורה להלות ברבית באופן זה. ויש חולקים כל שמלוה לישראל ברבית אסרה תורה. [2]
ואם כן המלוה לרשות המסים הרי הוא כמלוה לחברה שאין לאף אדם חוב אישי על כסף שרשות המיסים גובה.
עוד יש שכתבו [3] רשות המיסים עדיפא על חברה מפני שבעלי החברה הם ישראלים אלא שמתחייבים לשלם את החוב והרבית רק מממון מסוים אולם רשות המסים הוא ממון שאין לו בעלים מסוים. וכן יש להוסיף לסניף להקל על פי סברא על פי דברי הרשב"א שכתב שאין איסור רבית להלות[4]. כשהמתחייב הוא בעלים שאינו מסוים, והמלוה למדינה הלוה הוא מלוה שאינו מסוים.
עוד כתבו מלוה ברבית היינו שהלוה והמלוה הסכימו ביניהם וסחרו בכסף ותמורת השכרת הכסף שנתן המלוה ללוה מתחייב לו הלוה לשלם לו שכירות הכסף דהיינו רבית מסחר זה אסרה תורה, ועל קציצה זו עובר איסור. אולם המחייב את חבירו לתת לו בעל כורחו כסף אף מחזיר לו יותר אינו קציצה עבור הכסף שהרי אין ללוה אפשרות להתנגד נמצא שאינו הסכם בין הלוה למלוה אלא התחייבות המלוה ללא הסכמת הלוה אינו קציצה בין לוה למלוה לשלם רבית ובדין רבית לא נאסר קציצה באופן זה.
וכיון שחייב לשלם מס ואם לא ישלם יטלו בעל כורחו אף שמחזירים לאחר מכן אינה הלואה אלא לקחו בעל כורחו והשיבו כמה שרוצים ואינו בכלל קציצת רבית.
עוד יש לדון האם החזר מסים עם רבית פרושו שהלוה לרשות המיסים כסף והחזירו לו כסף או פרושו שהסכימו לגבות ממנו פחות כסף ולכתחילה לא הייתה הלואה.
עוד יש לדון האם הוא נחשב להלואה שהרי אין לו אפשרות להתנגד ולא לשלם ומה שרוצים גובים ומה שרוצים מחזירים שהלואה ברבית הוא הסכם תשלום שכירות עבור הכסף אולם במקום שגובים בעל כורחו אינו שכירות.
[1] מהרש"ג יו"ד ג' והסביר דבריו, תלמידו הר"ר משה נתן למברגר בקובץ נועם חלק שני תשיט' כתב שמותר אף לכתחילה.
[2] מנחת יצחק חלק ג' א' ולדעתו אף מהרש"ג לא קבע הדבר להלכה.
[3] ברית יהודה פרק ז' הערה סח'.
[4] בברית שם לענין דינא אין לצרף סברת הרשב"א להקל.
הרבנים המשיבים: הרב גבריאל לומברד הרב אשר דזימיטרובסקי והרב אברהם בוטרמן
