לשנוא מחלל שבת

רבני בית ההוראה
כ' אלול ה'תשע"ז

שאלה:

האם מותר לשנוא מחלל שבת לתיאבון שהוא לא תינוק שנשבה? האם מותר לאהוב כופר שעובר עבירות להכעיס?

תשובה:

שלום רב.

נגעת בשאלתך באחד הנושאים הכאובים ביותר בזמנינו, כאשר רוב מנין ובנין מעם ישראל אינו מקפיד על שמירת המצוות כיאות, ועלינו לדעת את היחס לאותם אנשים. אנסה במילים קצרות לחוות בזה דעה, אני רק מקדים שהמסקנה תהיה בעז”ה לאהוב כל יהודי:

א. מעיקר הדין, אדם שכופר באמיתות התורה שבכתב או באחד מעיקרי האמונה המפורטים ברמב”ם דינו כגוי ואין לו חלק לעולם הבא. כך הוא גם במי שכופר בסמכותם של חז”ל לפרש את התורה, וסובר לחלוק על דבריהם על פי דעתו, או שאומר מה הועילו לנו חכמים.

ב. אדם שמאמין באמיתות התורה ואף על פי כן אינו מקיים אותה מחמת הרגל או משום שהוא משוקע בעניני החומר [דומני שכך הם רוב הציבור שאינם שומרי תורה ומצוות] נחשב מומר לתיאבון, שאינו בכלל הדין הנ”ל אלא אם כן אינו מקפיד על שמירת רוב המצוות. אבל אם הוא נמנע מקיום מצוה אחת או שתים – יש לו חלק לעולם הבא. אכן, אם הוא מחלל שבת בפרהסיא, אף שהוא לתיאבון – דינו כמומר לכל התורה כולה.

ג. אולם, תינוק שנשבה בין הגויים והתחנך כל ימיו בדרכם, דינו כאנוס לכל דבר, ולדעת רבים מהפוסקים רוב החילונים בזמנינו דינם כך.

ד. לענין מצות חסד והצלתו ממוות וכדו’ נחלקו הדעות, ולהלכה דינו כישראל לכל דבר, אלא אם כן הוא מומר להכעיס – שיודע את אמיתות התורה וכוונתו למרוד בה [דבר שכמעט ואינו מצוי בזמנינו].

ה. לענין חילונים בזמנינו: 1. להצד שדינם כתינוקות שנשבו ודאי יש לקיים בהם מצות חסד ולברכם בשלום וכו’. 2. גם להצד שדינם כמומרים לתיאבון התבאר לעיל שיש מצווה לגמול עמהם חסד כבכל יהודי. 3. חידוש גדול כתב החזון איש, שאין מצוה לשנוא יהודי רשע אלא בזמן שיש מוכיח בשער, אבל בזמנינו שאין מי שיודע להוכיח אין מצוה לשנוא אף יהודי אלא אם כן הוא מומר להכעיס!

ו. גם באופנים שמצוה לשנוא רשע, מותר לכבדו מפני דרכי שלום. כמו כן, באופנים מסוימים אם נמנע מלכבדם יבוא לידי חילול ה’. וכן יש בהנהגה זו כדי לחזק בנו מידות רעות שמצוה לשרשן.

מקורות:

א. ראה רמב”ם הל’ תשובה פ”ג הל’ ו – ח, וס’ פרי תואר קיט ס”ק ח על פי סנהדרין צט ע”ב. וראה שו”ת אגרות משה או”ח ח”ד סי’ יג, שגם המומר לתיאבון כמו רבאי רפורמי שמוכן לשנות דינים מהתורה כמו גיור וכיוצא בזה למען בצע כסף, דינו כמומר לענין זה.

ב. ראה שו”ע יו”ד סי’ ב סעי’ ה, ותבואות שור שם ס”ק כט.

ג. ברמב”ם (הל’ ממרים פ”ג הל’ ג9 מבואר, שאף אם ראה בגדלותו יהודים והוא יודע שאף הוא יהודי ואעפ”כ אינו שומר מצוות, גם כן דינו כתינוק שנשבה. וכאן יש מבוכה רבה: החזון איש יו”ד סי’ א כתב, שכל אדם נבחן לגופו, ואם אכן התחנך כל ימיו בדרך רחוקה מיהדות דינו כתינוק שנשבה. בשו”ת בצל החכמה (ח”ה סי’ עח) מחלק לענין זה בין אדם שיודע שאביו אינו שומר מצוות משום שהפנה להם עורף לבין אדם שהתחנך ששמירת המצוות היא שקר. בשו”ת שבט הלוי (ח”ב סי’ קעב) מתחבט אף הוא בשאלה זו, ולדעתו, מי שנולד בארץ ישראל וגר בסמיכות מקום לאנשים שומרי מצוות, יש לעיין אם דינו כתינוק שנשבה.בשם הגר”ח מבריסק מפורסם, שלענין איסור כפירה אין דין של תינוק שנשבה ורק לגבי עצם קיום המצוות נאמר דין זה. אולם, החזון איש שם חולק עליו בזה.

ד. ראה שו”ע יו”ד סי’ קנח, וביאור הגר”א סי’ רנא ס”ק א.

ה. דברי החזון איש (יו”ד ב כח) מיוסדים על דברי הרמב”ם בהלכות רוצח פרק יג הלכה יד: השונא שנאמר בתורה הוא מישראל, לא מאומות העולם, והיאך יהיה לישראל שונא מישראל והכתוב אומר ‘לא תשנא את אחיך בלבבך’, אמרו חכמים כגון שראהו לבדו שעבר עבירה והתרה בו ולא חזר הרי זהמצוה לשנאו עד שיעשה תשובה ויחזור מרשעו. ובמקרה כמו זה מצווה היא לשנוא את בעל העבירה הזה.

ו. ראה שו”ע יוד רנא א. ובאגרות הקהילות יעקב ח”א אגרת כג.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים