שאלה:
שלום רב, מפריע לי מאוד שבמנין מאוחר של תפילת ערבית בו אני נוהג להתפלל (מנין נוסח אשכנז אף על פי שאני בן ספרד), הש"ץ כל כך ממהר בתפילתו, עד שלמרות שאני מתחיל את התפילה יחד איתו "והוא רחום.." ולמרות שאני מזדרז מאוד כדי להספיק להתחיל את השמונה עשרה עם הציבור, אני לעולם לעולם לא יכול להספיק (אלא אם אבלע מילים).
לא רק שאיני מספיק להתחיל את העמידה עם הציבור, אני גם קבוע מפסיד קדיש שאחרי השמונה עשרה ולפעמים גם מפסד ברכו.
אני מתפלל דווקא במנין זה כי השעה מאוחרת ונוחה לי, והאופציה האחרת תהיה תפילת יחיד בבית וחבל מאוד. כך לפחות אני מתחיל שמונה עשרה כשיש עדיין עשרה מתפללים תפילת לחש.
מה העצה?
בנוסף, מה דין עניית אמן על קדיש כאשר אני אוחז ב"ואמונה כל זאת וקיים עלינו" לדעת בני ספרד? האם עד יתברך בלבד או עד אמן יהא שמה רבא?
תשובה:
שלום וברכה
האופציה הטובה יותר היא להגיע כמה דקות לפני התפילה ולהתחיל לבד, עיקר הענין של תפילה בציבור הוא בתפילת שמונה עשרה ואת זה תתחיל עם כולם.
במקביל יש למצוא דרך להעיר בעדינות באופן שאינו פוגע שיש להתפלל במתינות יותר.
עניית אמן יהא שמיה רבה באמצע ברכות קריאת שמה לספרדים יש בה מחלוקת, לדעת הבן איש חי פ' שמות וכף החיים סו יז עונים עד דאמירן בעלמא כרגיל, וכן פסק באור לציון ח"ב פרק ו אות ח, אולם בשו"ת יביע אומר ח"א סי' ה כתב לענות עד יתברך [ועד בכלל].
