חתכו לימון בסכין בשרי, והניחו בתוך תה רותח בכוס חלבית מה הדין?
תשובה:
שלום וברכה
לימון נחשב דבר חריף [אף שיש בו כמה קולות על פני בצל, ראה ש"ך סי' צו ס"ק כ], ויש להכשיר את הכוס.
Din Online
הצטרף לדיון
10 תגובות
מדוע יש להכשיר את הכוס? ובפרט באם הכוס בת יומה חלבית? הרי הדבר חריף נחשב טעם ראשון של בשר שעכשיו נבלע בכוס?
לא הבנתי את שאלתך.
השאלה היא שלכאורה הדבר חריף הוא טעם בשר שעכשיו על ידי חום של התה נבלע בכוס החלבית, וא"כ מדוע הכוס מותרת?
השואל הבין ש"יש להכשיר" כוונתכם שיש לראות זה ככשר, ואילו אתם התכוונתם שהכוס נאסר וצריך להכשירו לצורך שימוש.
חכמים הזהרו בדבריכם !
לא ברור באיזה כוס מדובר כי בכוס זכוכית בודאי יש להקל ובכוס חרס לא מהני להכשירו וגם בלא"ה נראה שיש להקל מצד דהכוס רק כלי שני ובפרט דבלימון יש צדדים להקל כמ"ש
אני כתבתי שיש להכשיר את הכוס בהגעלה.
נכון, עכשיו תפסתי… יישר כח.
בכוס זכוכית תלוי במנהגי העדות ובגלל החשבון של כלי שני התעלמתי מהנושא של חרסינה, כי הצדק איתכם שא"צ לזרוק את הכס. [אגב בצלחת כלי שני נהגו להחמיר בגלל הנושא של גוש, ורק כאשר מדובר בסט יקר מאוד הקל הגר"מ פיינשטין בהגעלה שלוש פעמים, בהסתך על העיטור שזה מועיל בכלי חרס].
לכאורה יש גם לצרף להיתר את דעת האומרים (רע"א, חוו"ד, בניגוד לדעת האבן העוזר) שרק דבר חריף ממש יש בכוחו להבליע לעשות כמוהו, אבל דבר שבלע מטעם חריף לא וממילא ניתן להחשיב כאן כנ"ט בר נ"ט
שם מדובר על בליעה בדוחקא, כאן יש לנו בצל בשרי ותה חלבי כי נמצא בכלי חלבי בן יומו, וזה ממש בשר בחלב מעורבב. אם אכן הכוס בת יומה שזה פרט חשוב כאן.
מדוע יש להכשיר את הכוס? ובפרט באם הכוס בת יומה חלבית? הרי הדבר חריף נחשב טעם ראשון של בשר שעכשיו נבלע בכוס?
לא הבנתי את שאלתך.
השאלה היא שלכאורה הדבר חריף הוא טעם בשר שעכשיו על ידי חום של התה נבלע בכוס החלבית, וא"כ מדוע הכוס מותרת?
השואל הבין ש"יש להכשיר" כוונתכם שיש לראות זה ככשר, ואילו אתם התכוונתם שהכוס נאסר וצריך להכשירו לצורך שימוש.
חכמים הזהרו בדבריכם !
לא ברור באיזה כוס מדובר כי בכוס זכוכית בודאי יש להקל ובכוס חרס לא מהני להכשירו וגם בלא"ה נראה שיש להקל מצד דהכוס רק כלי שני ובפרט דבלימון יש צדדים להקל כמ"ש
אני כתבתי שיש להכשיר את הכוס בהגעלה.
נכון, עכשיו תפסתי… יישר כח.
בכוס זכוכית תלוי במנהגי העדות ובגלל החשבון של כלי שני התעלמתי מהנושא של חרסינה, כי הצדק איתכם שא"צ לזרוק את הכס. [אגב בצלחת כלי שני נהגו להחמיר בגלל הנושא של גוש, ורק כאשר מדובר בסט יקר מאוד הקל הגר"מ פיינשטין בהגעלה שלוש פעמים, בהסתך על העיטור שזה מועיל בכלי חרס].
לכאורה יש גם לצרף להיתר את דעת האומרים (רע"א, חוו"ד, בניגוד לדעת האבן העוזר) שרק דבר חריף ממש יש בכוחו להבליע לעשות כמוהו, אבל דבר שבלע מטעם חריף לא וממילא ניתן להחשיב כאן כנ"ט בר נ"ט
שם מדובר על בליעה בדוחקא, כאן יש לנו בצל בשרי ותה חלבי כי נמצא בכלי חלבי בן יומו, וזה ממש בשר בחלב מעורבב. אם אכן הכוס בת יומה שזה פרט חשוב כאן.
השאר תגובה