ברכה על נטילת ידיים של הבוקר – ספרדים

שאלה:

שלום רב,

עוד שאלה שמטרידה אותי כבר תקופה ארוכה היא לגבי נטילת ידיים של הבוקר.
כידוע, הרבה נוהגים ליטול פעמיים – פעם אחת מיד בקימה משנתם ויש מחמירים לא ללכת ארבע אמות ללא נטילה ומכינים כלי עם מים ליד המיטה (והיום שמעתי שלא כל כך חשים לכך שהרי מחשיבים את כל הבית כארבע אמות, וגם הרוח הרעה הוחלשה בימנו) ונוטלים מיד בקימה ללא ברכה. ואז הידים כבר נטולות. ואז מתארגנים והולכים לבית הכסא ונכון שהידים לא יהיו נקיות לאחר מכן ולכן אותם שנוהגים כך, נוטלים שוב לאחר ההתארגנות של הבוקר והפעם עם ברכה (משום דעת הרא"ש להיות נקי בידיו לתפילה). אבל זה לא מסתדר לי מחילה מכבודכם, יש לי כמה קושיות כל כך.
הרי הילקוט יוסף בעצמו כותב (בחלק השכמת הבוקר ונטילת ידיים, שמא, שפד): "ובשעה שנטל את ידיו בתחילה יצא ידי חובת הנטילה. ואף שלא ברך, אין זה גורע ממעשה המצווה, כי ברכות אינן מעכבות, נמצא שאינו יכול לברך על הנטילה השנייה, שהרי פטור הוא בכלל מהנטילה. אלא אם כן נסמוך על הפוסקים שאינו חייב לברך על הנטילה מיד, אלא יכול לברכה בבית הכנסת יחד עם כל ברכות השחר כדלהלן, אבל כבר נשאל על מנהג זה הרמב"ם בשו"ת פאר הדור (סימן קד), וזה תוכן דבריו: אותן מדינות שהשליח ציבור פותח בברכות השחר בבית הכנסת בברכת על נטילת ידיים, אם יש בזה ברכה לבטלה. והשיב להם, בודאי ברכה לבטלה היא בלי ספק, ואף על פי שכבר נהגו, יש לבטל מנהגם, כי אין מנהג בדבר איסור.
וכותב הילקוט יוסף "נמצא אפוא שחומרה זו אינה מומלצת לכל הדעות, ואדרבה עדיף להחמיר בספק ברכה לבטלה, מאשר להחמיר שלא להתלבש או ללכת לבית הכסא קודם נטילת ידיים. "

אז למעשה יוצא שהדבר הכי נכון לעשות הוא ללכת לבית הכסא ולהתלבש ללא נטילה כלל (ורוב הפעמים יכול בהחלט להמנע מלגעת בנקביו בבית הכסא לפחות לגברים שחוץ מכבודכם בעת עשיית קטנים כלל לא נזקקים לגעת בנקבים כלל). ואז יכול בנחת ליטול ידיים אחרי שיצא מבית הכסא ולברך בנחת ולהסמיך את הנטילה והברכה לברכות השחר ואז גם זה מתיישב עם דעת הרא"ש, ובמקרה הזה שומר עצמו בחשש ברכה לבטלה?

מודה לכבוד בית ההוראה והרבנים החשובים, מתנצל על האריכות אבל עלי ליישב את הנושא אחת ולתמיד בעזרת השם יתברך.

יישר כוחכם וחודש מבורך ומלא בדבר השם זו הלכה.

תשובה:

שלום וברכה

אני חושב שלמעשה המנהג ליטול מיד כשקם משנתו, וכפי שנראה בבן איש חי פ' ויצא, ולפי שחוששים לדברי הזוהר שהחמיר מאוד בענין זה של לשהות אפילו מעט בלא נטילת ידים, וגם השו"ע בסי' ו לא שלל לגמרי את המנהג לברך כל ברכות השחר בבית הכנסת כמנהג בני אשכנז, ובבן איש חי סמך על מנהג זה לענין זה. בפרט, שעיק הנדון ברמב"ם הוא לענין אדם שכבר אינו חייב ליטול ידיו, אבל מי שנגע במקום מטונף שלדעת הרא"ש אדרבה עכשיו הזמן ליטול בברכה, יש לו לסמוך על דבריו. כמו כן, כאשר נוגעים במקום מטונף בגוף וזה מצוי, אם בירך קודם לכן ברכתו לבטלה לדעת הרא"ש, כמבואר בביאור הלכה בתחילת סי' ד.