שאלה:
ידוע הדין שכל מצוות לא תעשה יעבור ואל יהרג חוץ מג׳ עברות חמורות. אבל בממון חייב למסור כל ממונו ולא לעבור. מה הדין בסכנת איבר. האם נחשב לממון או לחיים? האם יש הבדל בין איסורי לאו שענוש כרת ושאינו ענוש כרת?
תשובה:
שלום רב,
א. הש"ך הסתפק בשאלה זו, האם סכנת איבר דומה לממון או נפשות. ראה בש"ך יו"ד סי' קנז סעי' א', על מה שכתב הרמ"א שחייב אדם להוציא כל ממונו כדי שלא לעבור על לאו: "ואם יש סכנת אבר צ"ע אי דמי לממון או לנפש עיין בריב"ש סי' שפ"ז ובא"ח סימן שכ"ח סי"ז ונראה לקולא". והאחרונים דנו בדברי הש"ך אלו. ראה בפרי מגדים שם סי' שכח במשב"ז שסייג את דברי הש"ך דווקא לשאר לאווין ולא לחילול שבת. וראה עוד בחוות יאיר סי' קפג, שו"ת אבני נזר או"ח קלג, ובשו"ת אגרות משה יו"ד ב' סי' קעד ענף ד'.
ב. אם יש הבדל בין לאו רגיל ללאו שיש בו כרת – יתכן שלדעת הפרי מגדים, יש הבדל ודינו של לאו שיש בו כרת כמו בשבת שהוא חמור יותר שאין מחללים עליו שבת. אולם אם נאמר שדברי הש"ך נאמרו גם בשבת, ודאי שגם בלאו שיש בו כרת.
