שאלה:
בס״ד
שלום, האם מותר לומר לגוי לעשות מלאכה עבור אורח שמתארח כגון לבנות מיטה בשבילו? (שזה דאוריתא) ?
ומה הדין אם לומר לגוי לעשות איסור דרבנן לצורך האורח?
ומדוע פרשו הדין של הרמא סימן שלג שרק שבות דשבות אע״פ שכתב שבות אחד?
והאם כוונת הדין שכל שבות דשבות לצורך האורח אפילו לנוחותו ? (כגון להביא כרית לישון ע״י גוי דרך כרמלית ואו רשות רבים מה הדין?
תשובה:
שלום וברכה
ברור שאסור משתי סיבות, א, מה שאסור לאורח אסור למארח… לא הגיוני שבגלחל שיש מצוה לארח אותו זה יהפך צרכי מצוה כאשר האורח הוא גם יהודי שאסור לו לבקש.
ב, חשוב לזכור, שכשם שיש איסור אמירה לגוי יש גם איסור הנאה ממעשה שבת של גוי, וכיון שהגוי עושה זאת לצורך האורח היהודי, גם אם היה עושה מעצמו אסור להשתמש, כך שהמארח אינו רלוונטי כאן.
יום נעים.
שבות אחת לא התירו… מה לגבי שבות דשבות במקום מצוה וצורך גדול וכו…
הרי שמותר אפילו באמירה מפורשת לומר לגוי לעשות איסור מדרבנן לצורך גדול או מצוה, סימן שז , ה. וגם שלא, ו וגם תקפו, כא. ופה מותרת אפילו אמירה מפורשת …
לכן השאלה היא כאשר כתב בסימן שלג שלצורך אורחים מותר… היינו שלצורך אורחים חשיב כמצוה, ואם כן מדוע שלא יהיה ניתן לומר לגוי לעשות איסור דאורייתא לצורך המצוה כגון שהאורח צריך דבר מסויים לנוחותו?
הסברתי את ההבדל הגדול, כאן גם אם הגוי יעשה מעצמו לצורך האורח יהיה אסור לאורח להשתמש, יש איסור הנאה ממעשה שבת, הדין הזה לא קיים בשלג.
סליחה מהרב, לגבי שבות דשבות במקום מצוה וצורך גדול זה היתר גמור להנות , ומדוע הרב אומר שיש איסור הנאה , ומה שהשו״ע אומר בסימן רעו לגבי איסור הנאה זה כאשר הגוי עושה בשביל ישראל באיסור דאורייתא או דרבנן אם עושה לישראל פלוני , אבל שבות דשבות לצורך מצוה … מה שמתיר מרן זה בוודאי להינות גם , כגון לומר לגוי להביא מרשות כרמלית לרשות היחיד לצורך מצווה , או להתיר שיש צער גדול בשבת , כגון אדם שמזיע מאוד מאוד ביום שרב , ויש צער גדול למען עונג שבת מותר לומר בפירוש לגוי להדליק את המזגן…
אני חוזר שוב על מה שכתבתי מתחילה, אילו הנושא היה רק המארח, זה היה יכול להיות נכון, הבעיה היא שגם האורח הוא יהודי, ולגביו אין כל מצוה, נמצא שהוא נהנה ממלאכה שנעשתה עבורו על ידי גוי שלא לצורך מצוה. המארח כלל לא רלוונטי לסיפור.
מחילה שקשה בהבנה.. הבנתי שכאשר אין קשר בין המארח לאורח, וגוי עושה בשביל האורח, הרי שאין פה שום מצוה מפני שהאורח מתארח. זה הבנתי ז"א שבין אם בעל הבית יבקש מהגוי שיעשה עבורו או שיעשה מעצמו, לאותו יהודי המתארח אסור להינות ממעשה הגוי בין מדאורייתא ובין מדרבנן(שכה,ח ס"ק מז)
ולכן בפעם האחרונה אבקש מהרב לבאר עניין זה?
מה שכתוב ברמא " וכל שבות (דשבות) שהתירו משום צורך מצוה, מותר גם כן לצורך אורחים" , אם כן , הרב יתן לי דוגמא בבקשה איזה צורך אורחים התכוון הרמא שיהיה מותר עבור האורחים מבלי שהאורחים יהנו מזה? (מלבד סילוק דבר?). וזאת מפני שלא עולה במחשבתי שום דוגמא שנעשית "לצורך אורחים" שיש רק לבעל הבית הנאה מכך ולא לאורחים?
שוב מחילה על ההתעקשות…
כאשר זה נעשה על ידי המארח עצמו כמו בסי' שלג, אבל כשגוי עושה עצם פעולת הגוי אוסרת על האורח את השימוש, ללא קשר לבקשת המארח.
השאר תגובה