הגומל לאחר נסיעה מחוץ לעיר

שאלה:

שלום לרב
אם אני יצאתי מחוץ לעיר במרחק של 72 דקות האם אני צריך לברך הגומל?

תשובה:

שלום רב

ראשית יש להקדים שהמודד הוא נסיעה מחוץ לעיר כשאין בתים בדרך, אבל אם יש רצף מיושב לא מברכים.

כמו כן, אין לברך אלא בנסיעה של 72דק’ נסיעה ללא פקקים.

ברכת הגומל תמיד נאמרת בציבור ולא ביחיד.

מקורות:

מנהג ספרד המובא בטור (וכן בשולחן ערוך, סעיף ז), יש לברך ברכת הגומל לאחר נסיעה מעיר לעיר (לפי מנהג אשכנז, אין לברך לאחר נסיעה כזו). כך דעת הרב עובדיה יוסף (יביע אומר, או”ח ח”א, סימן יג) אף בנוגע לנסיעה בין עיר לעיר בזמננו. אולם, לדעת הרב בן ציון אבא שאול (שו”ת אור לציון ח”ב, פרק יד) הנוסע מעיר לעיר אינו מברך ‘הגומל’, אלא אם כן “נסע בכביש שתנועת המכוניות בו דלה, כגון בכבישים הנידחים, או בשעות לילה מאוחרות” (שאז ניתן לדבר על סכנות הדרך), ובתנאי שנסע במשך שעה וחומש (שיעור פרסה, כמבואר בשולחן ערוך, סעיף ז; לשיעור זה כתב בשו”ת אור לציון שם שמצטרפת הדרך חזור). אולם, הנוסע בדרכים מסוכנות כגון הנוסע לחברון, שיש חשש סכנה לעובר שם, מברך בכל אופן אפילו אם מצויים באותו כביש הרבה כלי רכב, ואפילו אם נסע דרך קצרה (פחות מפרסה).

לגבי ברכת הגומל שנהגו הספרדים לברך לאחר נסיעה מחוץ לעיר, אכן נחלקו הדעות אם הקובע לכך הוא שיעור פרסה – 4 ק”מ, או שהיות ובזמנינו נעשה הדבר במרוצה השיעור הוא תמיד משך של 72 דק’ נסיעה, וראה שו”ת יביע אומר ח”א סי’ יג שהאריך למעניתו להביא מכל דברי הפוסקים בזה, ומסקנתו להקל מספק שלא לברך אלא לאחר נסיעה של 72 דק’. ממילא ודאי מדובר לדבריו בנסיעה ממש ולא המתנה בפקק וכדומה, והברכה תאמר לאחר שיחזור לביתו ובבית הכנסת.

לגבי תפילת הדרך היה נראה שהדין קל יותר, ובזה הכל יודו שיש לברך לפי משך ההליכה ולא לפי הנסיעה ממש, וכך הוא המנהג, שאם היה מרחק נסיעה של יותר מ4 ק”מ ללא ישובים ניתן כבר לומר תפילת הדרך, וכך משמע גם בתשובת היביע אומר שם, שאחד מצירופיו הוא שלמנהג האשכנזים בלאו הכי לא מברכים הגומל על נסיעה בין עירונית ברכב, גם אם היתה ארוכה. וראה עוד, הליכות שלמה פרק כא הערה ז ושו”ת שבט הלוי ח”י סי’ כא.