סיבת תענית י”ז בתמוז- ביטול קרבן התמיד

הרב שמואל ברוך גנוט
י"א תמוז ה'תשע"ז

 

 

 

 

אחד מחמשת האסונות שאירעו בי”ז בתמוז היה ביטול התמיד, כפי שנאמר בתענית כו, א. ורש”י כתב שהתמיד התבטל לפי שגזרה המלכות גזרה מלהקריב עוד. וכתב הגבורת ארי דמשמע מדברי רש”י שבטל התמיד בבית שני קאמר. והרמב”ם פירש  (תמיד פ”ד) דבטל התמיד בבית ראשון, ובירושלמי בשם רבי לוי מבואר כפירוש רש”י, דאמר התם בימי מלכות אנטיוכוס היו משלשלין להן ב’ קופות של זהב כו’ ובסוף שילשלו להן שתי קופות של זהב והעלו להם שני חזירים. לא הספיקו להגיע למחצית החומה, עד שנעץ החזיר וקפץ מארץ ישראל ארבעים פרסה, באותה השעה גרמו העוונות ובטל התמיד וחרב הבית, ומלכות הרומיים הזאת, היא היא שהחריבה בית שני, עכ”ד הגבו”א.

 

והנה דעת התוס’ בסוכה (מב, א) שביקור התמיד ד’ ימים מעכב, וכן דעת הר”ש משאנץ והראב”ד בתו”כ פ’ ויקרא. ובמנ”ח (מצוה ה’) כתב דבעינן ביקור לכתחילה, אך מעכב בו רק ביקור פעם אחת. ועי’ מנחת סולת (הוצאת מכון ירושלים, מצוה ה’) בארוכה ובהערותי שם על הגליון. והאור זרוע (הל’ פסחים סי’ רטז) דן בזה וכתב כך: “ולכאורה מסתייעא מילתא משלהי מרובה (ב”ק פב, ב) דת”ר כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה, היה הורקנוס בחוץ ואריסטובלוס מבפנים, בכל יום ויום היו משלשלים להם דינרים בקופה והיו מעלין להם תמידים, משמע לכאורה שלא היו מבוקרים”, עכ”ל. ויש לידע מה יענו החולקים על ראיה נכוחה זו.

 

עוד יש להעיר, דהנה בגמ’ שם בב”ק ובמנחות (סד, א) נאמר: “כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה והיה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים בכל יום ויום היו משלשלין להן דינרין בקופה ומעלין להן תמידין. היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית. לעז להם בחכמת יוונית. אמר להן: כל זמן שעסוקין בעבודה, אין נמסרין בידכם. למחר שלשלו להן דינרין בקופה והעלו להן חזיר. כיון שהגיע לחצי חומה, נעץ צפרניו בחומה ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. באותה שעה אמרו ארור שיגדל חזיר וארור שילמד בנו חכמת יוונית”. ויש להבין, דבשלמא אסרו ללמוד חכמה יוונית, מפני שראינו את ההשלכות ההרסניות שנגרמו מלימוד חכמה יוונית, אך מדוע נאסר לגדל חזירים, והרי לכאו’ לא העלאת החזיר בדווקא גרמה לביטול התמיד, אלא עצם זה שלא העלו כבשים?. וכבר כתבו בזה הספרים, עי’ במגלה עמוקות בפרשת קרח. ובפשטות י”ל דא”י הזדעזעה מהעלאת החזיר דייקא, בהיותו סמל השיקוץ והזוהמה. אך יתכן לבאר מעט יותר בזה, וכדלקמן.

 

והנראה דהסוברים דביקור ד’ ימים בתמיד מעכב, ס”ל דאכן גם בזמן המצור דבני חשמונאי ביקרוהו ד’ ימים. ואמנם מכיון שגם הצרים את היושבים בירושלים היו יהודים שומרי תורה, על כן סמכו עליהם שהם עצמם ביקרו את התמיד ד’ ימים, שהרי הקרבת התמיד היתה חשובה להם בדיוק כמו היושבים בירושלים.

 

ומצאתי כעת בספר “קדמוניות היהודים” שחיבר ההיסטוריון היהודי הנודע יוסף בן מתתיהו (יד, ב- א)  שבעת ההיא חי חוני המעגל שהיה מוריד הגשם בתפילתו, והוא יושב בקרב ירושלים במחבוא. אנשי הורקנוס בקשו ממנו להתפלל בעדם. כאשר הפצירו בו נשא פניו אל השמים ואמר: “ריבון העולמים, הללו העומדים עלי עמך הם, והללו שבמצור כוהני קדושיך הם, יהי רצון מלפניך שלא תשמע בקול שניהם”, ומיד הרגוהו אנשי הורקנוס בסקילה. ונמצא ששני הצדדים היו ראויים להצלחה, לדברי התנא הקדוש חוני המעגל.

 

ואין להקשות על כך מדברי הגמרא הנודעים בתענית כג, א, שם מסופר שחוני המעגל נפטר לאחר שישן שבעים שנה וכו’, כנודע. וא”כ לא יתכן שחוני המעגל נהרג באותו מעשה עליו מספר יוסיפון. משום שבירושלמי (תענית פ”ג ה”ט) מצינו שמאורע זה אירע לחוני המעגל הקדום, אבי אביו של חוני המעגל, שהתפלל על הגשמים, ושבעים השנים בהם הוא נם היו שבעים שנות הגלות, הוא נרדם חבוי במערה – אליה נכנס להתגונן מהגשמים – סמוך לחורבן ביהמ”ק הראשון והקיץ לאחר בנין ביהמ”ק השני, ויש לדון בזה מבחינה היסטורית (שישנם שכתבו שאריסטובולוס היה מקורב לצדוקים וישנם שכתבו שדוקא הורקנוס היה מקורב לצדוקים), ואכ”מ.

 

ואולם אחר אך לאחר שהעלו חזיר, אשר הוא היפך הקדושה וסמל הטומאה, וגם ההיפך למושג ה’ביקור’, (‘אין אומר בקרו חזיר אלא בקרו טלה’, כבחגיגה ט, ב), על כן הבינו אל נכון שכל חזקת מעלֵי הקרבן בטלה ומבוטלת, וא”כ גם אם יעלו למחרת כבשים, אכתי יצטרכו להמתין ד’ ימים לצורך הביקור. ולפי דברינו נמצא שמלבד זאת שלא העלו כבשים באותו היום, היה בכך אסון נוסף, שדוקא העלאת החזיר גרמה לו, והוא שחזקת כשרותם לגבי הביקור בטלה, התבטלה, וכמשנ”ת.

 

ויומתקו דברינו עפ”ד הירושלמי הנ”ל (פ”ד דתענית ה”א), שם נאמר כך:”בימי מלכות יון היו משלשלין להן שתי קופות של זהב והיו מעלין להן שני טליים. פעם אחת שילשלו להן שתי קופו’ של זהב והיו מעלין להן שני גדיים. באותה שעה האיר הקב”ה עיניהם ומצאו שני טליים מבוקרים בלשכת הטלאים. על אותה שעה העיד ר’ יהודה בר אבא על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות”, עכ”ל הירושלמי.

 

והנה א”נ כדעת האור זרוע שאין צריך לבקר בדיעבד, אלא רק פעם אחת קודם ההקרבה, א”כ מה הענין שהיו הטלאים מבוקרים, הרי בלא”ה אפשר לבקרם כעת. וא”ת דסו”ס איכא מעלה לכתחילה לבקרם ד’ ימים, הרי להאו”ז עד כה ג”כ לא נהגו בדין לכתחילה זה והקריבום מיד. (אם כי י”ל שכיון שבנס הגיע לידם, ע”כ היה הנס מושלם, שהתקיים בו גם הדין לכתחילה. אמנם אם הנס היה לכתחילה דווקא, א”כ מדוע לא נמצא מיד אלא רק בד’ שעות, אשר לכאו’ משמע לכתחילה עלינו להקריבו מיד ולא כה מאוחר, עי’ ברמב”ם תמידין ומוספין א, ב). אלא דאכן ביקור ד’ ימים לעיכובא, ולכן דוקא מפני שמצאו טלאים מבוקרין בביקור דד’ ימים, יכלו להקריבן. ופיטפוטי דאורייתא טבין.

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים