שאלה:
זוג יראי השם שהתחתנו כדת משה וישראל וחיו בסביבה של יראי השם, האם בסוף יתברר שהיה פסול בקידושין או מצד עדים או מצד טבעת האם ניתן לסמוך על חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, או שכיון שחשב שאין צורך בקידושין נוספים לא גמר בדעתו לבעול לשם קידושין. ומה הדין אם החליט להמשיך לחיות ביחד על סמך חזקה זאת אחרי שנודע לו הדבר?
תשובה:
שלום רב,
בהנחה שאכן יש בעיה בקידושין (בלי להתייחס לעצם הענין האם יש בעיה בקידושין מחמת העדים או הטבעת), מאחר שהם היו סבורים שהקידושין תקפים, לא אומרים אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. אולם אם המשיכו לחיות כך לאחר שנודע להם, סברה זו שייכת לגבם.
מקורות:
ראה בר"ן שהובא בסוף סי' ל' ברמ"א בחלקת מחוקק ובב"ש, לגבי המקדש בפחות משוה פרוטה או קטן שקידש ודר עימה לאחר שהגדיל, שאז אומרים אין אדם עושה בעילתו וכו' משום שכולם יודעים שלא ניתן לקדש אישה בפחות משווה פרוטה או קטן שקידש קידושיו אינם קידושין. אבל במקום שניתן לטעות, כגון שהוא לא יודע אם הטבעת לא היתה שווה פרוטה, לא אומרים סברא זו.
ולאחר מכן הביא הב"ש: "וכתב בתשובות מיימוני אם אחר שנודע לו שלא היה שוה פרוטה דר עמה כדרך איש עם אשתו ולא היה עידי יחוד י"ל דהוי כעידי יחוד ובתשו' ריב"ש סי' קי"ג כתב בשם הרא"ה דהוי כעידי יחוד ובסוף תשובה ו' חולק ע"ז וכתב כל הראשונים כתבו דצריך עידי יחוד".
