שאלה:
האם הכפלת האות בשורש, הוא להחלשת הפועל או לחיזוק הפועל?
כתב רבינו בחיי עהפ"ס לא תעשו לכם אלילים (ויקרא כו, א) וז"ל: "קרא הכוחות הנעבדים של מעלה אלילים מלשון אילות, ולא אמר אילים אלא אלילים, להעיד על מיעוט כוחם שאף על פי שהם גדולים – אינם מעצמם כי אם מזולתם". ע"כ.
וכןכתב עהפ"ס: "אל תפנו אל האלילים" (ויקרא יט, ב. וכן בכד הקמח ערך פסח) וז"ל: "הם השכלים הנפרדים שהם למטה מעשר, וקראם אלילים לפי שיש בהן אילות וכח, וכפל המלה למיעוט הכח לפי שאין כוחם מעצמם אלא מזולתם, והוא השם המיוחד וכו". ע"כ.
(ורש"י כתב, וז"ל: (ויקרא יט, ד) "אלילים: לשון אל. כֶּלָא הוא". ע"כ ולפי"ז הכפלת האות איננה רק ממעטת הכח אלא מהפכת לגמרי – שממילת "אל" נעשית מילת "לא").
וכן שמענו רבות ממו"ר רמ"ש זצוק"ל בשם הראשונים שכל ההכפלות הם החלשה, כמו "אביב – אב קטן", "עציץ – עץ קטן", וכן ע"ז הדרך.
אמנם צ"ע גדול על זה, שהלא תמיד בלשון הקודש ההכפלה מורה על חיזוק ולא על החלשה, כהידוע בכללי לשה"ק כמש"כ רבות רבות במפרשים, עיין לדוגמא במלבי"ם (איוב טז, יב) "ויפרפרני – כמו פור התפוררה ארץ (ישעיה כד), שפרר את גופי לפירורים קטנים, ואחר כך ויפצפצני מענין נפוץ, שעקרו פוץ, שהפיץ הפרורים לכל רוח. וכפל אותיות הפעל מורה על רבוי הפעולה". ע"כ.
וכן הוא ברד"ק (שמואל ב יא, כד. וכן רבות בשורשים. וכן בכתב והקבלה בראשית כ, יז) וז"ל: "ויתפלל. שם תפלה נגזר לרש"פ מן פלל שהוראתו חתוך פסק דין בין צדדי הטוענים, ועיקר שרשו שתי אותיות שממנו מלת פלה שהוראתו ברירה והבדל בין הצדדים (אויסזאנדערן) כמו אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל. ומזה נגזר שם פלל – להוראת הברירה המחשבית וכו"'. ע"כ.
ועד כאן בכפל אותיות
אבל אף בכפל המילות כתב רבינו בחיי בעצמו בספר כד הקמח (ערך ענוה) וז"ל: "ועל זה אמרו רז"ל במוסריהם במסכת (אבות פ"ד) : מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רמה, וכפל המלה באמרו מאד מאד ללמד דעת את העם שיטה אדם עצמו אל הקצה האחרון שהוא השפלות". ע"כ.
וכן ברד"ק עהפ"ס (ישעיהו מא, כז) "ראשון לציון הנה הנם", וכן במצודות עהפ"ס (ישעיהו כא, ט) "וַיַּעַן וַיֹּאמֶר נָפְלָה נָפְלָה בָּבֶל". וכן במקומות רבים אין ספור בתורה שבכתב.
וכמדומה ששורש הכל הוא מעניין "ועל הישנות החלום אל פרעה פעמיים כי נכון הדבר מעם הא'להים וממהר לעשותו".וא"כ נשאל מה יש איפא במילת "אליל"(רבינו בחי) ו"אביב"(רמב"ן) ו"עציץ"(ששמענו מרמ"ש) שהכפלת האות היא החלשה, מיעוט והקטנה, לעומת הידוע בלשה"ק כאמור, שההכפלה היא חיזוק, ריבוי והגדלה???
והיה אפשר אולי לחלק בין הכפלת האות בסמיכות, כגון פרר, חצץ, פצץ וכדו', לבין הכפלת האות כאשר חוצצת אות י' בין האותיות הכפולות, כגון אביב, עציץ, הגיג, עליל, חזיז וכדו', שהם כולם ענפים יוצאים מהשרשים: אב, עץ, הגה, עלה, חזה וכדו' כמו"ש הרד"ק בערך עלל. והיינו ש"ענפים" עניינם הקטנה.
אך דא עקא שבמצודות (איוב יב, יב) כתב על מילת "ישיש" שגם בה ישנה "י" – שעניינה ריבוי ה"יש", וז"ל: "הזקן הרבה יקרא ישיש והוא מלשון יש, כי עמדה בו הישות ימים רבים". ע"כ.
וכן בכתב והקבלה עהפ"ס "קח לך סמימ" (שמות ל, לד) למד עניין סם וסמימ כמו סב וסביב, שהוא ג"כ לריבוי הכח. עי"ש.
אשמח מאד לתשובה.
תשובה:
שלום וברכה
קטונתי לצערי מלדעת להשיב בענין שאין לי בו מושג, התרשמתי מידיעותיך הרחבות. מה שרק אוכל לומר בעוניי שאין לדמות הכפלת מילים שהיא תמיד לריבוי לבין הכפלת אותיות, שבזה אכן מצאת סתירה.
כמו כן אולי יש לחלק בין הכפלה במילים של פועל לבין הכפלה בשמות עצם, בפועל זה ריבוי, ובשמות עצם זו הקטנה, אבל לא בדקתי אם זה יהיה נכון בכל המקורות שציינת.
יישר כח.
יישר כח בכל מקרה.
הצגתי שאלתי כאן- אחר וראיתי שיש כאן מאמרים נכבדים וחשובים בענייני מחשבה, ופיללתי שאמצא מזור לשאלתי.
תזכו להגדיל תורה ולהאדירה
יוסי דוידוביץ
כאן לונדון הבירה
לכ"ת השואל,
הייתי מייעץ לכבודו לנסות להפנות את השאלה לר' צבי ענבל שליט"א שידיו רב לו בנפלאות לשון הקודש.
אין לי הכרות איתו אבל אני מזמין את השואל לעשות זאת.
יש לך כתובת אימייל שלו?
לי אין, אבל אולי לאחד מהמעיינים באתר.
השאר תגובה