נקרע קרום הבתולין – האם חייבים לספר?

שאלה:

נקרע לי קרום הביתולין (לא מיחסי אישות) האם אני נחשבת ללא בתולה ? האם אני צריכה להגיד על כך לבחור שמשדכים לי?

תשובה:

שלום רב,

השאלה היא כיצד זה נקרע, יש אפשרות שזה ממש שום דבר למרות שהבתולין נשרו או נקרעו. ויש אפשרות שזה נקרע כתוצאה שההגדרה ההלכתית של המצב הזה הוא: "מוכת עץ" כפי שמבואר בסוגיה בכתובות יב. לשאלתך האם את חייבת לספר (בהנחה שזה מוכת עץ, אחרת ודאי אין טעם לספר), התשובה היא כי לדעת הספרדים אין בעיה שלא לספר. וגם למנהג האשכנזים שכותבים בכתובה מנה או מאתים, שהיה מקום לבקש שתספר לפני הנישואין, לכאורה אין צורך לספר.

מקורות:

נערה בחזקת בתולה שאינה כזו, חייבת לספר זאת לפני הנישואין וזאת משתי טעמים. א. משום שהדין הוא כנסה בחזקת בתולה ונמצא בעולה יש חחש לקידושי טעות. ב. משום שכנסה בחזקת בתולה ונמצא בעולה אין לה כתובה כלל, ונמצא שהוא התחייב לה כתובה שלא מגיע לה.

במקרה הנוכחי הסיבה הראשונה אינה קיימת משום שהיא אינה בתולה אבל לא מקיום יחסי אישות כלומר, היא לא נחשבת לבעולה. אולם הסיבה השניה לכאורה קיימת, משום שאנו פוסקים כחכמים (כתובות יב,א) ש”מוכת עץ” כתובתה מנה ולא מאתים ככל כתובת בתולה. ראה שו”ע אבה”ע סי’ סז סעי’ ה’.

ראה בשו”ת עין יצחק (אבה”ע ח”א סי’ סז אות כא) לאחר שדן באריכות בענין כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה. דן בענין הכתובה והעלה שחייבים לספר לבעל משום שכנססה וכו’ אין לה כתובה כלל ונמצא שהוא חי עם אשתו ללא חיוב כתובה וזה איסור דרבנן. [ואילו היתה אומרת לו היה כותב לה כתובה של מנה וחי עמה עם כתובה]. וראה עוד בשו”ת רב פעלים (ח”א אבה”ע סי’ ב’) שבדיעבד הסכים למרות האמור שלא לספר לבעל. וראה עוד כאן

אולם במקרה זה, שגם באופן שלא אמרה דבר מגיע לה כתובה אלא שכתובתה מנה, אפשר שבדיעבד למרות שהוא כתב לה כתובה מאתים, ומגיע לה רק מנה, אין זה נחשב למשהה אשתו ללא כתובה גם לדעת הגאון ר’ יצחק אלחנן, אלא שודאי שיהיה אסור לה לגבות את המאתים. ולמנהג הספרדים שכותבים בכתובה את הסיכום כולל התוספת, כל אחד לפי מה שמחליט. אין כל בעיה משום שהחיוב הוא אינה מנה או מאתים + התוספת. אלא יש סיכום מאתים + תוספת = הסיכום אותו כותבים בכתובה.

וכך גם משמע מדברי התוס' שם לו,א ד"ה החרשת שכתבו למד"א מוכת עץ זה מקח טעות: "מ"מ שאר נשים יש להן טענת בתולים מדלא קאמרי שהן מוכת עץ". כלומר, לכאורה מבואר שהם חייבות לספר. כלומר, לפי זה אנו שפוסקים שאין בכך טעות ודאי אינן חייבות לספר.