פינו בינוי בראי ההלכה – אמנם ישנם נידונים השייכים לאו"ח ויו"ד, כגון מעלית שבת, ריבוי חילולי שבת, סוכה נ"ח ועוד.
אולם אני מעוניין לדעת מדין חו"מ.
א. מהו דין תורה לכוף המיעוט על פי הרוב. ובפרט שמוציאים הדייר מביתו, ובבינוי אינו מקבל אותו חלק. האם חשיב תלויהו וזבין.
ב. האם זכותו לעכב מצד ריבוי דיירים וכדו'
ג. וכמובן שכיון שחוק פינוי בינוי קיים רק במקומות שהמדינה החילה עליהם חוק זה, ונותנים ליזמים בצורה כזו שיצטרכו גם לתת פיצויים, כמבואר בחוק כו', ואף הוסיפו לחוקק חוק פיצויים שהמעכב ללא סיבה מוצדקת יחוייב לשלם לרוצים [ שזה מסברא יאסר מדין גזל שאינו על פי דיני התורה, או שמא לא].
רציתי לדעת האם כיון שהדירות באזור של הפינוי בינוי הוא חלק החכור מקק"ל ובשיתוף עיריית ירושלים. האם יש מעלה בזו שהמדינה יכולה להפקיע החכירות.
ובפרט שהחכירות לקראת סופה, ועל פי רוב ודרך החוק ככל הנראה מאריכים אותו. האם זה ייקל הדין שחוקי המדינה תקפים לחוקי התורה.
תשובה:
שלום רב,
אני מתנצל על האיחור במתן התשובה,
מעיקר הדין קשה לומר שהרוב יכול לכוף את המיעוט בעניין כזה. ייתכן שמצד דינא דמלכותא ניתן לכוף. גם הסכם חכירה מחייב עד סיום החכירה.
לעיון נוסף בעניין זה יש מאמר בקובץ הישר והטוב (אינני זוכר את המיקום המדויק, אפשר לחפש בכרך של המפתחות).
מקורות:
לעניין דינא דמלכותא לטובת בני המדינה עיין רמ"א חו"מ סי' שסט סוף סעיף יא, ש"ך סי' עג ס"ק לט ושו"ת חתם סופר חו"מ סי' מד.
