שאלה:
צלחת בשרית במדיח חלבי – מה דין הצלחת ומה דין הכלים החלביים?
תודה.
תשובה:
שלום רב
למעשה כך: אם המדיח הוא כזה שמיד בתחילה יוצאים המים עם הסבון, ודאי ניתן להתיר בדיעבד את הכלים, למרות שהיו בשריים בני יומם וחלביים בני יומם, ורחצת אותם במדיח הבשרי עם שיירי בשר, והם לא אוסרים את הכלים האחרים. 2. אם מדובר במדיח כזה שהמים בתחילה יוצאים ללא סבון ומבצעים שטיפה ראשונית ורק אחר כך יוצא הסבון, אם זו לא טירחה גדולה מאוד, יש להחמיר ולעשות הגעלה.
מקורות:
בשו”ע סי’ צ”ה סעי’ ד’ מבואר שאם הדיח כלי בשר וחלב מלוכלכים יחד עם אפר הם מותרים. אמנם בט”ז וש”ך והגר”א בביאורו שם פליגי על השו”ע והחמירו בזה ולכאורה נראה דכל הענין מחמת שאין האפר גורם פגם. אבל באופן שיש חומרים כימיים שגורמים פגם יש להקל, וכ”כ החזו”א להדיא יור”ד סי’ כ”ג סק”א ושם מבואר בחזו”א שכל ההתר רק אם המים נפגמו לגמרי מאכילת אדם ונראה שכשיש סבון כלים במים האוכל נפסל לאכילת אדם [ולא מצינו להצריך פגום לאכילת כלב אלא בחמץ וגם שם שוברו בצידו מפני שכשלא נפסל לכלב עדיין הוא ראוי לחמע עיסות אחרות, ובאופן שלא יהיה ראוי לחמע גם בחמץ מספיק שיפסל מאכילת אדם עיין אור”ח סי’ תמ”ב סעי’ ב’] ולא חששו אחרונים לשיירי המזון שיתייבשו אחר ההדחה.
אמנם בלשון השו”ע נראה דהוא רק בדיעבד, וכ”כ בצמח צדק הביאו הפרמ”ג שם במשב”ז. ולכאורה לפי זה בדיעבד מותר אבל אין לעשות כן לכתחילה דאין עושים נטל”פ לכתחילה. והחזו”א כתב שם להתיר להגעיל כלים בני יומם במים שמערב בהם חומרים חומציים הפוגמים לגמרי אפילו לכתחילה וצ”ע. ומכל מקום כאן ודאי יש לסמוך על סברא זו בדיעבד.
גם אם הסבון לא יוצא תחילה, ידוע שהאגרות משה צידד להקל בזה בדיעבד מכמה טעמים, א. כיון שהמים לא מתבשלים בתוך שבו הכלים, אלא זה כעין עירוי מכלי ראשון שאינו מבליע ומפליט ככלי ראשון ממש ונחלקו בו הדעות. ב. משום שברוב הפעמים יש במים פי שישים כנגד השיירים. אלא שלמעשה החמיר בזה כיון שאפשר להפריד בלא טורח רב, ולכן למעשה יש להחמיר ולהגעיל.
