שאלה:
בס"ד, שלום וברכה
ידוע לי שכאשר התירו לי היהודי לעשות מלאכה מדרבנן, ע"י גוי ניתן לעשות אפילו מדאורייתא. היינו במקום שלא גזרו דרבנן כגון כבוד הבריות, אם אומר לגוי, אפילו שזאת מלאכה דאורייתא מותר. ואף עדיף, מפני דעת בעל העיטור שכתב שיש שינוי בין שבות שיש בו מעשה לשבות שאין בו מעשה, וע"י גוי זהו שבות שאין בו מעשה של היהודי ומותר. )
העניין הוא שאני מחפש ראייה לזה בשו"ע או במשנה ברורה, היכן אני מוצא שנפסק שעדיף אמירה לגוי אפילו שהיא מדאורייתא מאשר שהיהודי יעשה איסור דרבנן ?
תשובה:
שלום רב
אמירה לגוי היא תמיד רק איסור דרבנן, לא משנה מה הגוי יעשה, כיון שהיהודי אינו עושה את המעשה תמיד מדובר מבחינתו בדרבנן בלבד, ואיסור אמירה נחשב השבות הקלה ביותר כיון שאין בה מעשה, ולכן זה עדיף על פני עשייה עצמית של איסור דרבנן, והדברים מפורשים בשו"ע סי' שכח סעי' יז, עיי"ש שיש מחלוקת בחולה שאין ו סכנה אם מותר רק על ידי גוי או גם מלאכה דרבנן על ידי ישראל.
תודה רבה, האם יש עוד מקורות לכך בשו״ע או מ״ב?
במקומות רבים הוזכר שאמירה לגוי היא השבות הכי קל.
מחילה, אני צריך מקור נוסף אם הרב מכיר שכתב שיש להעדיף אמירה לגוי בדאוריתא מאשר ע״י יהודי בשבות.
אחפש בל"נ אבל לא הבנתי מה יותר טוב משו"ע מפורש?
השאר תגובה