שאלה:
אני תושב חו"ל, לומד בכולל כאן בארץ כמה שנים. בעבר היתה תקופה שתושבי חו"ל לא היו זכאים למילגת כולל ממשרד הדתות.
תקופה לאחר מכן חידשו את מתן המילגה לתושבי חו"ל. אני לא ידעתי מכך ולכן לא דרשתי מהנהלת הישיבה את המגיע לי.
כעת לאחר כשנה התברר לי שאני זכאי לקבלת מילגה ושהנהלת הישיבה קיבלה עבורי מידי חודש מזה שנה את המילגה אך לא העבירה את הכסף לחשבוני. כשדרשתי מהם שיתנו לי את הכסף למפרע הם ענו שיש להם עיקרון לפיו הם אינם מחזירים חובות ישנים שלא נדרשו אלא אך ורק לשלשה חודשים לחמפרע ולא יותר.
שאלתי: האם מילגת הכולל הינה כסף ששייך האברך ולכן אין באפשרות הישיבה לעקל אותו או שמא הכסף שייך לישיבה והיא יכולה לעשות בו כטוב בעיניה.
יש לציין שאני לומד בכולל אשר מנוהל בצורה נפרדת לגמרי מהישיבה ורק התקציבים של המדינה מתקבלים דרך הישיבה.
בברכת התורה,
תשובה:
בעיקרון, התקציבים שהישיבה מקבלת הם של הישיבה ולא של התלמידים, וזאת על אף שגובה התקציב תלוי במספר התלמידים. ולכן ישיבה רשאית לקבוע שאברך שאינו עושה מבחנים או אינו מקפיד על שמירת הזמנים מקבל פחות כסף מהתקציב המתקבל עבורו.
עם זאת, במקרה זה, הישיבה חייבת להעביר לאברך את מלוא התקציבים שהיא קיבלה עבורו. וזאת משני טעמים.
א. במקרה שהכולל מנוהל בנפרד מהישיבה, העברת התקציבים היא על דעת שהישיבה תעביר את מלוא התקציבים לאברכי הכולל. שהרי אם הישיבה לא הייתה מסכימה להעביר את התקציבים, הכולל היה נרשם כמוסד עצמאי או תחת ישיבה אחרת ומקבלת את התקציבים ישירות.
ב. מנהל ישיבה אינו בעלים על כספי הישיבה ואינו רשאי לנהוג בצורה שרירותית בכסף שאינו שלו, אלא לפי שיקול דעת ענייני. מנהל רוחני יכול להחליט להוריד מהמלגה בגלל שמירת הזמנים או מבחנים. מנהל גשמי יכול להוריד באופן שוויוני כדי לממן את הוצאות חשמל או שכירות. אבל להחליט שלא משלמים חובות ישנים היא החלטה שרירותית ולא הגיונית (בפרט היום שאברך שחסר לו כסף נכנס למעגל חובות ולא מצמצם את ההוצאות) המבוססת על שיקולי נוחות של המנהל ואין לה שום תוקף.
