מוזיקה בספירת העומר: הלכות והליכות

הרב יהושע פפר
ט"ו אייר ה'תשע"ז

 

במהותם הפנימי, ימי ספירת העומר אינם ימי אבלות. ההיפך הוא הנכון: לפי דעת הרמב”ן בפרשת אמור, ימי ספירת העומר הם מעין ימי חולו של מועד: ימים המחברים בין חג הפסח לחג העצרת.

עם זאת, נוהגים בהם כמה מנהגי אבלות על תלמידי רבי עקיבא שנפטרו בימים אלו. כפי שנפסק בשולחן ערוך (אורח חיים תצג), כמה מנהגי שמחה נאסרו בשל אבלות זו. בפרט, חז”ל מזכירים שנוהגים שלא לקיים חתונות, ושלא להסתפר.

בנוסף על מנהגים אלו, מהמנהגים הבולטים בתקופת הספירה הוא האיסור על האזנה למוזיקה. בעידן שלנו אנו מסובבים במוזיקה. שומעים את צלילי הנגינה ברכב ובאוטובוס, בבית ובמקום העבודה, בהליכות ואפילו ברחוב. העדרם משפיע בהחלט על אווירת הזמן.

האם אכן יש איסור על שמיעת מוזיקה בספירת העומר? מה מקור האיסור? האם יש הבדל בין סוגים שונים של מוזיקה? מה ההלכה ביחס לשירה לבד, ללא ליווי כלי נגינה? בשאלות אלו, ועוד, נדון בהמשך הדברים.

ריקוד ומוזיקה

כאמור, בשולחן ערוך (או”ח סי’ תצג, סעיפים א-ב) מובאים שני איסורים בלבד הנוהגים בימים אלו: “נוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל”ג לעומר, מפני שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא; אבל לארס ולקדש, שפיר דמי… נוהגים שלא להסתפר עד ל”ג לעומר, שאומרים שאז פסקו מלמות”.

מלבד  נישואין ותספורת, נפסק במגן אברהם (שם, סק”א) שאף משמחת ריקודים יש להמנע: “אבל לעשות ריקודין ומחולות של רשות נהגו לאסור, ונראה לי שאף מי שעשה שידוכים אסור לעשות ריקודין ומחולות”. כן הובא במשנה ברורה (שם, ס”ק ג). הלכה זו מופיעה בהלכות שלשת השבועות (מגן אברהם, תקנא, י), והיא נעתקת גם לתקופת ספירת העומר.

בערוך השולחן למד מכאן שיש איסור אף על מוזיקה: לדבריו, אם יש איסור על ריקודים, קל וחומר שיש לאסור שמיעת כלי זמר, שיש בהם שמחה יותר מריקודים (אורח חיים תצג, ב). כן כתב בשו”ת מנחת יצחק (ח”א, סימן קיא), שמוכיח שיש שמחה במוזיקה יתרה על שמחת המחול, ומכאן שיש לכלול אותה באיסורים הנוהגים בתקופת הספירה.

שתיקת הפוסקים הקדומים

אם חל איסור על שמיעת מוזיקה בתקופת הספירה, איך ייתכן שהפוסקים הקדומים לא הזכירו איסור זה?

בספר ‘כפי אהרן’ (סימן נב) כתב שפוסקים קדומים לא הזכירו את האיסור על מוזיקה הנוהג בספירת העומר, בשלשת השבועות ובאבלות י”ב חודש על הורים, משום שבכל אופן נהג איסור על מוזיקה לאורך כל השנה.

השאלה של שמיעת מוזיקה בכל השנה היא מורכבת, ודנו בה בעבר ביחס לכמה מחלוקות הכרוכים בה. ואולם, אין ספק שרבים מבין הפוסקים הקדומים נקטו בגישה מחמירה בנוגע לשמיעת מוזיקה, בעקבות דברי הרמב”ם (הלכות תעניות ה, יד) שקבע איסור כולל על מוזיקה וזמר.

השולחן ערוך (אורח חיים תקס, ג), הב”ח (תקס), המגן אברהם (תקס, ט) והים של שלמה (גיטין א, יז) החמירו בדבר, ובים של שלמה קבע שאפילו שירה מחוץ לסעודת יין אסורה, ומותרת רק באקראי. בשו”ת אגרות משה (אורח חיים א, סימן קסו) הסכים שיש להחמיר כדעה המחמירה.

כיום אנו רגילים מאד בשמיעת מוזיקה. הפוסקים מבארים נוהג זה מכמה טעמים: מפני שהיום מוזיקה אינה דבר חריג, ולכן אין בה שמחה יתרה; מפני הקשיים של החיים כיום, והשכיחות של העצב והדיכאון, המצדיקים את המוזיקה לצורך הנפש; העובדה שמוזיקה יכולה לקרב אותנו לעבודת ה’ (עי’ חלקת יעקב ח”א, סימן סב; שו”ת שבט הלוי ח”ו, סימן סט; שו”ת משנה הלכות ח”ו, סימן קו).

ואולם, מדובר במגמה חדשה, ואין להתפלא אפוא על הפוסקים הקדומים שלא הזכירו את האיסור לשמוע מוזיקה בספירת העומר. בשו”ת אגרות משה כתב שלמרות שאין אנו מחמירים על שמיעת מוזיקה בשנה כולה, לפחות בימי הספירה עלינו לקיים את עיקר הדין ולהימנע משמיעת מוזיקה.

איסור מוזיקה בתקופת העומר

כאמור, בהתבססו על דברי המגן אברהם (שאסר ריקודים ומחולות בתקופת העומר) פוסק הערוך השולחן ש”כל שכן שאסור לזמר בכלי זמר”. אפילו שלא במקום ריקודים ומחולות, אסור לשמוע כלי שיר. כך כתבו פוסקי זמננו לאסור שמיעת מוזיקה מכח המנהג, כמו שכתב בשו”ת שבט הלוי (הובא תשובתו בספר אלה הם מועדי, ח”ד, סימן צו), וכן נקטו רבים (ראה שו”ת יחווה דעת, ח”ג, סימן ל, ו-ח”ו, סי לד; שו”ת ציץ אליעזר, חלק טז, סימן יט; ועוד).

בשו”ת מנחת יצחק הנ”ל הסכים לאסור מכוח ‘קל וחומר’, והוסיף, שכיון שנהגו בו ייתכן שיקבל האיסור תוקף של “נדר דאורייתא”, ואפילו קבלת האבות יכולה לאסור על הבנים. כראיה לדבריו, הוא מביא את דברי החתם סופר (יו”ד סימן קז) בנוגע לאיסור חלב עכו”ם, שלפי דבריו מקבל האיסור תוקף של נדר דאורייתא מכוח המנהג.

בנוסף, באליה רבה (סימן תצג, ס”ק א) כתב שייתכן שנוהג איסור ריקודים של המגן אברהם אפילו בזמני ‘היתר’ של ימי העומר, כגון לאחר ל”ג (לאלו הנוהגים איסור עד ל”ג בעומר). הרב שלמה זלמן אוירבך (הובא בספר ‘בין פסח לשבועות’, פרק טו) הורה כך להלכה, משום שכך נהגו. לפי מנהגים מסוימים, שינו אפילו את ניגוני ‘לכה דודי’ משום אבלות העומר – הן בשל תלמידי רבי עקיבא שמתו, והן בשל כמה טרגדיות שפקדו את קהילות ישראל בימים אלו.

ברור אפוא שסתימת הפוסקים הקדומים לא הרתיעה את האחרונים מלאסור שמיעת מוזיקה בתקופת העומר, ואיסור זה התקבל ונוהג בכל העדות והחוגים.

קולות אפשריות: שירה בפה ומוזיקה קלאסית

גישתו של הרב משה פיינשטיין לאיסור מוזיקה היא מעניינת במיוחד, ומתוכה עולות כמה השלכות הלכתיות. לדעתו (אגרות משה, או”ח ח”א, סימן קסו) אין היתר ברור לשמוע מוזיקה בכל ימות השנה, ומן הראוי להימנע מכך. אך גם למי שמקל במוזיקה במשך השנה כולה, בוודאי שעליו להחמיר בתקופת ספירת העומר, כפי שסיים שם “ובימי ספירה יש לאסור בזמרא דמנא אף להמתירין”.

לדעת הרב פיינשטיין, מבואר אפוא שהאיסור על כלי שיר בימי הספירה אינו אלא האיסור הרגיל של כל השנה – למרות שמקלים באיסור במשך ימות השנה, יש להחמיר ולקיימו כדין בימי הספירה. לאור ביאור זה, לא יחול האיסור על שירה בפה, אלא על מוזיקה של כלי שיר בלבד, כלשון האגרות משה הנ”ל שאסר “בזמרא דמנא” בלבד.

על דרך זו כתב הרב אליהו שלזינגר בספר ‘שואלין ודורשין’ (ח”ד, סימן לז), שאין להחמיר באיסור מוזיקה בימי העומר מעבר לאיסור הרגיל של כל השנה. משום כך, כתב שיש להתיר להשמיע ברדיו מוזיקה ‘רגועה’ ומוזיקה קלסית – “נגינות רגועות, שירי רגש וערגה”.

דבריו להיתר נלמדים גם מכך שהפוסקים למדו את האיסור על מוזיקה בעומר מפסקו של ה’מגן אברהם’ בנוגע לריקודים ומחולות. מתוך מקור זה, לכאורה עולה שאין לאסור אלא מוזיקה ‘מרקידה’ שלה זיקה לריקודים ומחולות, ולא מוזיקה אטית ורגועה.

בנוסף לכך, יש לציין  את פסקו של מהר”ם שיק (יו”ד סימן שסח) שכתב להקל באבלות יחיד בשירים עצובים (ברמת העיקרון, וע”ש במקרה למעשה). לכאורה, יש ליישם את החילוק אף לעניין תקופת העומר (וכך גם לעניין בין המצרים), ולהתיר במוזיקה רגועה כנ”ל.

היתרים נוספים לשמיעת מוזיקה בימי העומר

על אף האיסור שלא לנגן בכלי נגינה בספירת העומר, מצאנו כמה היתרים לכך, במצבים שונים.

  1. מותר ליהודי שמתפרנס מניגון בכלי נגינה (כגון שמנגן במסיבות של גויים, או שמלמד נגינה) לנגן כדרכו בתקופת הספירה. כדברי הרב משה פיינשטיין (אגרות משה, או”ח ח”ג, סימן פז) מותר ללמוד  או ללמד מוזיקה וכדומה, במקום שהכוונה לשם פרנסה ולא לשם הנאה (וראה גם סדר פסח כהלכתו פרק יב, סעיף טז; ציץ אליעזר חלק טז, סימן יט).
  2. לדעת פוסקים רבים, מותר לשמוע ולהשמיע מוזיקה בימי הספירה בסעודת מצווה: סעודת ברית מילה, סעודת פדיון הבן, הכנסת ספר תורה, סיום מסכת, וכדו’ (שיורי כנסת הגדולה, או”ח סימן תקנא, הגהות בית יוסף, אות לג; שו”ת חיים שאל ח”א, סימן כא; ספר עקרי הד”ט, יו”ד סימן לו, אות כ”ג; ועוד). אולם, יש שהחמירו בכך (מנחת יצחק, ח”א, סימן קיא, בשם דעת קדושים).

יש לציין שאין להקל אלא בסעודת מצווה ממש, ולא נהגו להקל למשל בסעודת בר מצווה. כן סעודת אירוסין אינה מוגדרת כסעודת מצווה, למרות שיש באירוסין מצווה של הבאת הצדדים יחדיו בקשרי אירוסין (על-פי מגן אברהם תצג, ב, ומשנה ברורה תצג, ג).

  1. מותר לנגן בספירת העומר כאשר מטרת הנגינה היא לשמח חולים או זקנים בבתי אבות, או בשביל להרגיע ילדים (מתחת לגיל חינוך) )נטעי גבריאל, פסח ח”ג, פרק נג, סעיף ז-ט). כמו כן מותר להשמיע מוזיקה בזמן נהיגה, לצורך שמירה על ערנות וריכוז. יש להקפיד על מוזיקה רגועה, כפי שהזכרנו שיש מתירים מוזיקה זו אף בימי העומר.

שמיעת מוזיקה ממכשיר חשמלי ביתי

לדעת פוסקים רבים, אין הבדל בין שמיעה של מוזיקה בהופעה חיה, לשמיעת נגינה דרך רדיו או מכשיר אלקטרוני אחר, וכשם שאסור לשמוע ניגונים של כלי זמר בימי ספירת העומר, כך אסור לשומעם על ידי מכשירים אלקטרוניים. לדעת פוסקים אלו, ניגוני כלי זמר ברדיו דינם כשמיעת כלי זמר, ושירה ווקאלית ברדיו דינו כשמיעת שירה ווקאלית (אגרות משה, שם; שבט הלוי ח”ב, סימן נז).

אולם, יש מחמירים ואוסרים אפילו שמיעת שירים בלא ליווי תזמורתי דרך מכשירים אלקטרוניים, משום שהמכשיר עצמו נחשב כלי זמר (ציץ אליעזר טו, לג, שבט הלוי ח, קכז).

מנגד, הרב יעקב ברייש (חלקת יעקב ח”א, סימן סב) העלה סברא מחודשת, לפיה יש להקל יותר במוזיקה המושמעת ברדיו, מאשר מוזיקה במכשיר אלקטרוני אחר. לדבריו, אם כי ייתכן שיש לאסור מוזיקה מוקלטת, משום שהמכשיר האלקטרוני מוגדר ככלי שיר, אין להגדיר רדיו ככלי שיר, ולכן אין מוזיקה ברדיו נכללת באיסור. בנוגע לימי העומר, המנהג אינו כדבריו.

סיכום

כאמור, היתר שמיעת מוזיקה בכל השנה מתבסס על המנהג הרווח.

למרות שאין ההיתר ברור בדברי הפוסקים, הרי שכבר נהגו כך ישראל, והנח להם למנהגם (כמו שכתב בשו”ת ציץ אליעזר). מנגד, איסור שמיעת מוזיקה של ספירת העומר מסתמך אף הוא על המנהג, וכבר נהגו כל ישראל להימנע משמיעת מוזיקה בימי אבלות אלו. לפי דברי שו”ת אגרות משה ואחרים, אנו חוזרים בכך לאיסור מוזיקה של השנה כולה, למשך מספר שבועות בשנה.

עם זאת, ישנם מקרים שניתן להקל בנושא, אף בימי העומר. הזכרנו מקרים כגון שמיעת מוזיקה לצורך תרפיה והרגעה, ניגון לצורך פרנסה, השמעת מוזיקה לשמירה על ערנות בנהיגה, כלי זמר בסעודת מצווה, וכן הלאה.

2 תגובות

  • מאת בתיה:

    למה בר מצווה לא ניקרא סעודת מצווה? תודה רבה

  • מאת רבני בית ההוראה:

    בר מצוה בזמנה היא סעודת מצוה, שאינה בזמנה אינה סעודת מצוה, ראה ים של שלמה ריש פ’ החובל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים