סיום מסכת באזכרה בשילוב כנס התעוררות

רבני בית ההוראה
י"ב אייר ה'תשע"ז

שאלה:

שלום. סיום הי”ב חודש על אבי הכ”מ הוא בי’ באלול התשע”ז. א.מתי הטוב והמקובל ביותר, לעשות הסיום באזכרת י”א חודש או בי”ב חודש? ב.האם יש עדיפות לסיים מסכת בגמרא או סדר במשניות? ג. כעושים את הסיום והאזכרה בליל הי”ב חודש, האם יש מקום לצרף זאת לכנס התעוררות והתחזקות לציבור באלול לע”נ. והשאלה האם יהיה מותר להביא גם פייטנים/חזנים לשמוע אל הרינה והתפילה עם כלי נגינה, כאמצעי למשוך את הציבור לערב שכזה. כמובן שהאבלים יצאו כל פעם מיד בהשמע הכלי נגינה. או שתהיה רק שירה בפה ללא כלי נגינה כלל, ואז יהיו פחות משתתפים? אשמח לתשובה עם מקורות. תודה

תשובה:

שלום רב

מתאים יותר לערוך זאת בסיום השנה. הגר”ע יוסף זצ”ל ציין בכמה מקומות בספריו שבעצם הנושא של י”א חודש אין לו מקור ברור, זה בסך הכל יום סיום אמירת הקדיש, וזאת כחלק ממצות כיבו אב ואם המחייבת את הבן לראות את אביו שלא כרשע גמור שצריך לכפר חטאיו כל הי”ב חודש. אבל הנושא של יום השנה ועליית הנשמה הוא ב12 חודש, לכן ודאי המתאים הוא בסיום השנה, וזה יהיה מוצלח גם מבחינת ההתעוררות של אלול והמוזיקה וכו’.

בנוגע לסיום, קשה להשיב ובעצם זה תלוי איזו מסכת ואיזה סדר משניות… שכן סיום בגמרא חשוב יותר אך לימוד משניות מועיל יותר לנפטר, לכן נראה שאם מדובר בסיום מסכת בבא בתרא או שבת זה חשוב יותר, אבל אם מסכת קצרה, עדיף לסיים סדר משניות.

תזכו למצוות.

2 תגובות

  • מאת עמרם בית-אל:

    שלום. א. ברור שאם עושים את כנס ההתעוררות עם כלי נגינה וכו, במוצאי יום האזכרה, אור לי”א באלול בערב, לאחר שהסתיימה שנת האבלות אז אין בעיה. אבל השאלה הייתה, איך ניתן לעשות כנס משולב באזכרה, דווקא, באור לי’ אלול, שהשנה זה יוצא בליל ששי, ליל יום אזכרת הי”ב חודש, והיום האחרון בשנת האבילות. כמובן שביום ששי י’ באלול, נעלה לבית העלמין ונעשה את סדר האזכרה המקובל ליד הקבר. ב.השאלה היא האם גם סיום מסכת גדולה(שבוודאי חשוב יותר לענינים אחרים)אכן מועילה יותר מסיום סדר משניות, לעליית נשמת הנפטר, ביום השנה בסיום י”ב חודש?

  • מאת רבני בית ההוראה:

    א. בליל היארצייט בעצם כבר נשלמו הי”ב חודש אלא שיש דיני אבלות הנובעים מעצם היארצייט, וזה נראה שכיון שמדובר בהתעוררות וסעודת מצוה ואין זו שמחת נישואין שהחמירו בה בליל יארצייט, יש על מה לסמוך אם יש צורך.
    ב. אינני יודע מה מועיל יותר לנשמה, ואדרבה מזה ומזה אל תנח ידיך [לא הסיום מועיל לנשמה אלא עצם הלימוד] אני דיברתי מצד עצם השמחה והסעודה שתהיה של מצוה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים