הגדרות בתקנות חז"ל

שאלה:

1. באל תקיף פאת ראשך – אין גדרים וחומרה. יש הידור מצווה.
2. בתקנת חכמים שעוף יחשב בשרי, – אין חומרה והידור מצווה יש גדרים.
3. שמיעת שירים בספירת העומר ובין המצרים, מי שאינו שומע בכלל אין, גדרים והידור מצווה.

מה ההבדל בין שלושתם.?

ושאלה נוספת, אסור לגרוע/ולהוסיף, על מה שכתוב בתורה.
לא עלול לצאת כאן הוספה על מה שיש.?
הכוונה היא כזאת כדוגמה.

1. אל תקיף פאת ראשך, זה אומר שהאזור של הפאות יישאר לא מגולח, ויש אנשים שהם לא רק שהם לא מגלחים, אדרבא!!! הם עוד מאריכים!!! זה נקרא הידור מצווה. למה, לא גדר או חומרה.?
2. עוף בשרי, במקרה של ימינו כאשר אין סיכוי לבלבול בין עוף לבשר, בכל זאת הגדר תופס. בעבר במצב של פעם לפני מאות שנים, יכלו להתבלבל. לגבי היום, למה זה ממשיך להיחשב בשרי, ולמה זה נחשב גם היום כגדר, ולא, הידור מצווה/חומרה.?
3. שמיעת שירים בספירת העומר ובין המצרים, למה זה נחשב, לחומרה, ולא לגדר או הידור מצווה.?

תשובה:

שלום רב

פיאות ארוכות זה לא כסייג וגדר לגילוח הפיאות, אלא כיון שיש איסור לגלח את הפיאות הן הפכו לכעין סמל יהודי, ממילא זה לא הוספה על המצוה וגם לא הידור מצוה [אמנם יש בזה קצת טעם על פי קבלה, שכן שיער הראש הוא דינים ולכן המקובלים מגלחים אותו לגמרי, ויש צורך להשאיר שורש לדינים, ואלו הן הפיאות].

אינני יודע למה אתה חושב שיש שינוי לגבי העוף מימי קדם, אבל על הנושא של אף שבטל הטעם לא בטלה התקנה הארכנו פעמים רבות, ראה כאן.

שמיעת שירים בספירת העומר אינה אף אחת מההגדרות שציינת אלא פשוט תקנת חז"ל וכמו שתיקנו לנו מצוות כמו חנוכה וכדומה, כך תיקנו דיני אבלות בימים אלו על מות תלמידי רבי עקיבא. זו לא הוספה על התורה כיון שלכתחילה זה ניתן כתקנת חז"ל ולא כחלק מהמצוות דאורייתא.