שאלה:
בס"ד
אחרי מבוא השלום והברכה.
נתגלה אצל ראובן לפני פסח שיש לו מחלת צילאק שאוסרת עליו לאכול כלשהו שנגוע בגלוטן.
ב"ה בפסח הצליח למצוא מצות שמורות למהדרין העשויין משיבולת שועל ולעשות כך מצוות הסדר.
הבעיא עכשיו הוא שלחם בלי גלוטן בהכשר אמין בנתיים אינו מצוי בצרפת ע"כ הוא אוכל לחם העשוי מאורז או תירס.
השאלה היא בנוגע למוציא בשבת פשוט הדבר שלא יכול לעשות אותה שזה מהוה ממש סכנה בשבילו. ועכשיו לראובן יש משפחה מבורכת וקשה לו שלא לברך ברכת המוציא בכל שבת השאלה היא א"כ האם יכול רק לברך בלא לטעום ולהוציא בזה את משפחתו ושרק הם יאכלו?
בברכה
א.א.
תשובה:
שלום רב
הוא אינו יכול לברך המוציא עבור בני הבית כאשר הוא אינו טועם מהפת.
בענין זה השו"ע וע"פ ביאור המשנה ברורה בסוף סי' קסז מציין לחידוש מעניין. שכן הכלל הבסיסי הוא שברכות המצוות יש בהן דין ערבות, ולכך גם אם "יצא מוציא" כלומר גם אם הוא כבר קיים את מצותו ועתה הוא רוצה לברך לאדם אחר, הרשות בידו. אבל בברכות הנהנין, אין אפשרות כזו. והסיבה לכך, היא שדין ערבות שייך רק בדבר שהשומעים מחייבים בו כמו בברכת המצוות, אבל בברכות הנהנין שאדם יכול לבחור שלא להזדקק להן, לא שייך ערבות. מצות קידוש, אף שמברכים בה הגפן, כיון שיש חיוב לשמוע ברכה זו יש בה דין ערבות, אולם ברכת המוציא, אף שיש חיוב לאכול לחם בסעודת שבת, זה עדיין בכלל הכלל הבסיסי של ברכות הנהנין, והסיבה לכך, היא משום שמצות אכילת פת היא מהכתוב וקראת לשבת עונג, ובאופן עקרוני ניתן להתענג גם ממאכלים אחרים, ולכן למרות שנקבע שחובה לאכול את הלחם כחלק ממצות העונג, אין בזה דין ערבות.
